להיות חלק מהנוף המקומי בעיר שאני כל כך אוהבת. העיר של קוקטית

>> שירה ברזילי – אמנית ויוצרת בינלאומית הפועלת תחת השם "קוקטית" עם מאות אלפי עוקבים באינסטגרם, בת 42, גרה במרכז העיר עם כלבה האהוב ברי, בזוגיות עם גיא, אוהבת את תל אביב, ולא רואה את עצמה זזה לשום מקום. אפילו לא להמפטונס.

>> העיר שלנו: 8 המלצות מעולות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב
>> העץ שהוא חבר והגינה שצמחה מתוך קבר של חתולה // העיר של תומש

"מיד אחרי השביעה באוקטובר השתדלתי לתרום במה שיכולתי. קצת התנדבות במטבח בישולים, הפעלות לילדים מפונים וגיוס כספים לעמותות שונות. ועם זאת, הרגשתי שעיקר ההשפעה שיש לי לתת היא בזירת ההסברה הבינלאומית. מכיוון שיש לי מעל חצי מיליון עוקבים באינסטגרם ורובם לא מישראל – הרגשתי שאני חייבת לתת בראש, אבל זה לא משהו שהייתי ערוכה נפשית לו. נזרקתי לזירה אלימה, מפחידה ומבהילה שהותירה אותי בוכייה יותר פעמים משהייתי רוצה להודות. אני עדיין קצת מסבירה פה ושם אבל כל כך מאסתי בזה, שלטובת השפיות הנפשית שלי החלטתי שעדיף לי להתרכז ביצירה ואמנות".

1. קפה דייזי

בית קפה חדש שנפתח באבן גבירול פינת ארלוזורוב. הקפה והאוכל מעולים, האנשים מקסימים, ואפילו תמצאו שם ציור קיר ענק שהוזמנתי לעשות. אני לא אמנית רחוב או גרפיטי בהגדרה, ככה שזה היה ממש ניסיון חדש ומאתגר. לשמחתי קיבלתי המון תמיכה מאחת מופלאה בשם שחף סגל, מנהלת השיווק של הקבוצה, שהחזיקה לי את היד ואת הסולם. מרגש אותי להיות חלק מהנוף המקומי של עיר שאני כל כך אוהבת ואני מזמינה את כולם לבוא לשתות קפה ולהצטלם על הקיר.
אבן גבירול 112

2. פיקוק

תל אביב בשבילי היא הפיקוק ופיקוק בשבילי היא תל אביב. מפגש הפרלמנט של כל החברים בכל יום חמישי זה פק"ל, ושגרה נפלאה שמחזיקה כבר כמה שנים טובות. המקום שהפך להיות בית, מהווה חממה עבורי ועבור החברים שלי לבוא לשבת, לשתות ולצחוק בלי יומרות ובלי פוזות. תמיד פוגשים שם את האנשים הכי טובים בעיר והם יודעים בדיוק איך אני אוהבת לשתות את הג'ין סודה. כל כך הרבה אנשים נפלאים נכנסו לחיי בזכות המקום הזה. אין ולא יהיה עוד מקום כמו הפיקוק.
מרמורק 14

3. מיראז' ג'אז קיסה

אחרי שישבנו שתינו וצחקנו בלי יומרות, החלטנו שבא לנו לרקוד – כמו להקת ציפורים נדדנו לקיסה להמשיך את הלילה. זה גם סוג של נוהל. אז נכון שאי אפשר לדעת על איזו מוזיקה תיפול, אבל האווירה שם תמיד חשמל. משם החברים ממשיכים לסקיי ריידר או לוואן אבל אני כבר בדרך כלל חותכת לישון.
דרך יפו 9

4. צ'יקטי

בעיני אחת המסעדות הכי טובות בעיר, אם לא בארץ. הבעלים והאנשים שמנהלים אותה הם אנשים טובים, מתוקים למות ויקרים מאוד לליבי. מיכאל הוא שף בחסד עליון, וגם את המסעדה השנייה היותר חדשה שלהם – הוורמוטריה – אני אוהבת מאוד. כצמחונית מושבעת, המנות האהובות עליי הן סלט העגבניות וסלט הצלפים. אין טעים כזה!!
יהודה הלוי 58

5. דה ג'ורג

כשנהייתי ממברית של הג'ורג', בספק אם ידעתי כמה משמעותי הדבר הזה יהיה בחיי. כמי שדוגלת באמונת "זה חייב להיות קרוב אליי הביתה" – אני רק חוצה את הכביש ואני במקום יפהפה המאפשר לי לעשות פילאטיס, בריכה, סאונה וג'קוזי – אול אין וואן. מדובר בריטואל בוקר מושלם שעושה לי סיפתח חלומי ליום עבודה יצירתי ופורה. בנוסף לכל העונג הזה, ב"הול" ההו כה מעוצב שלהם מתקיים בכל ערב מופע כלשהו, ככה שבשקט בשקט אתה יכול להעביר יום שלם בג'ורג' ולהרגיש ממש ממש טוב עם זה.
טל ישראל 5

מקום לא אהוב בעיר

אין.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
סרט שנקרא סטריינג' דרלינג, וזכה לתרגום הכי גרוע בתולדות הקולנוע – "רצח ממבט ראשון". זה סרט מתח ברמת הגאוני, ווייב שמזכיר את טרנטינו, וכל מילה שאוסיף עליו תגרע מחוויות הצפייה, ככה שלא אעשה זאת. רוצו לראות. רק טיפ קטן – בתחילת הסרט תרגישו שבא לכם לברוח מהאולם. אם תצליחו להתעלות מעל האינסטינקט הזה ולהישאר – צפויה לכם חוויה מטורפת. בהצלחה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני ג'אנקית של יו טיוב ותמיד הייתי, אבל מאז פרוץ המלחמה האובססיה התגברה ואני נוטה לצרוך המון תכנים העוסקים בקומנטריז של אקטואליה מידי הוגי דעות ואינטלקטואלים למיניהם, אקטיביסטיים וסתם אנשים חכמים שיש להם מה לומר – ג'ורדן פיטרסון, פירס מורגן, רובין ריפורט, הפודקסט של שי דוידי, ביל מאהר, מאט וולש ועוד ועוד. המון תפיסות השתנו לי, וסטיגמות נשברו אודות מה שחשבתי שידעתי והאמנתי. מצד אחד זה מרגיש כמו שטיח שנשמט לך מתחת לרגליים, אך זה גם פותח את הראש לרעיונות שלא העזת להקשיב להם לפני, וזה מרחיב את הדעת.

אני חושבת שזה סופר חשוב לדעת מה קורה בעולם אבל גם לא לתת לזה לחלחל פנימה לנפש. אז אני עושה הפוגות וניתוקים ואחרי כמה זמן חוזרת. אני מאוד מתעניינת בפוליטיקה האמריקאית ובכלל בארצות הברית (כנראה בגלל שגדלתי שם ויש דברים שקשה לשחרר), ואני עוקבת באדיקות אחרי כל מה שקורה שם. כשאני רוצה להירגע ולכבות את המוח אני צופה בסרטוני ASMR, זה הזיית ההזיות לצפות שעה בסרטון של מישהי שמסרקת למישהי אחרת את השיער, אבל היי, אף פעם לא אמרתי שאני נורמלית. זה עושה משהו מרגיע למוח. אין לי איך להסביר את זה.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לשלושה ארגונים מעולים שבאופן אישי יצא לי לעבוד איתם, למי שמחפש לתרום או להתנדב – אחים לנשק, ארגון נפגעי פעולות איבה, ונט"ל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
צלם העיתונות זיו קורן. חד – חד משמעית וללא עוררין איש השנה שלי. גילוי נאות – זיו חבר קרוב שלי ואחד האנשים הכי חרוצים ועסוקים בארץ, וכל זה לפני השביעי באוקטובר. מאז השביעי, איכשהוא זיו הצליח לשכפל את עצמו על מנת להיות בכמה שיותר מקומות ולתעד לתעד לתעד כמה שאפשר במה שהוא מכנה פרויקט חייו. הספר שלו "שבעה באוקטובר", שמקבץ את כל התיעודים שלו וגם כמה טקסטים נוגעים ללב שכתבו אישים חשובים ומרגשים, חייב להימצא בכל בית בישראל. עוד רבות ידובר על תרומתו כצלם עיתונות מספר אחת בישראל שעשה מעל ומעבר למען המדינה הקטנה שלנו. ואני מסתפקת בלראות אותו פעם ב-, בימי חמישי בפיקוק לאיזה דרינק, חיבוק והתעדכנות בכל הדברים המופלאים שהוא עושה. בימינו הוא מככב בעונה הנוכחית של "מחוברים" ואני ממליצה לכולם לצפות ולפרגן לאיש הנפלא הזה.

מה יהיה?
כמו בשיר של גלי עטרי
"בחריפות הזו
עוד יום, עוד יום
בציפייה לטוב
עוד יום עוד יום".