יופי אנושי שלא קיים בשום מקום אחר. זאת העיר של רון מיכאל

>> רון מיכאל הוא מנהל מותג האופנה "אתא" ואחראי גם על החנויות וצוות העובדים. בשנים האחרונות הוא מלווה את תהליך התרחבות החנויות בארץ ואת הבולטות של אתא ברשתות החברתיות וביסוסה כמותג האופנה הכי ישראלי שיש. הוא אחראי גם על הפיכת חנות הדגל בהבימה לסלון תרבותי תל אביבי שבו אופנה, אמנות ואנשים נפגשים למטרות וולונטריות. לאחרונה הוא אירח בחנות ערב "היכלות שירה" של המשורר מיכאל קגזנוב בו השתתפו משוררים ישראלים ואמנים צעירים. האירוע זכה להצלחה גדולה וכל הכנסותיו נתרמו לתושבי הצפון. שווה לעקוב.

>> היא בת 93 והיא משגעת את סצנת האינדי // העיר של חואניטה כהן סמית'
>> פינה קסומה בחורשה וסטודיו ניו יורקי מגניב // העיר של אפרת לוי

1. כיכר הבימה

לעבודה באתא יש יתרונות רבים, וביניהם זיהוי המותג עם המיקום הגיאוגרפי של חנות הדגל. אין אזור בעיר שאני מבלה בו יותר מאשר כיכר הבימה. כשאני רוצה לברוח מהשגרה, להתארח במקום שייתן לי את התחושה והחוויה הקולינרית הכי טובה, אני מזמין מקום במלגו ומלבר של שף מוטי טיטמן. מוטי הוא קודם כל אדם מדהים, חבר יקר ואהוב ושף מצוין (שבעבר הצטלם גם לאתא). כשאני רוצה קפה, בדרך כלל אני בוחר באמריקנו הקר של לחמנינה או הפוך חם בבוטקה של We Like You Too בבנצי. 

גן יעקב

עוד באותו האזור נמצא גן יעקב בו התאהבתי בתקופת הקורונה. בדרך כלל הייתי קובע שם לדייטים שכללו מסיכות, ריחוק חברתי (שלא תמיד עבד) ובקבוק יין. לשמחתי התאהבתי בירוק ובשקט שהיה בגן, ולצערי פחות בבחורים. ממש ליד החנות של אתא, יש את Plant 45, שבזמנו יחד עם חנות נוספת שינו מהיסוד את שוק הצמחים בתל אביב. יש לי הרבה צמחים בבית ובחנויות, ואני משתדל לגדל אותם בקנאות. כשמתחשק לי צמח חדש או שאני צריך לבחור מתנה לחבר או חברה ‎– אני מדלג כמה מטרים לשכנים שלי ובוחר לי עציץ.

3. הטיילת

אם יש מקום אחד שאולי אני אוהב יותר מהבימה, זה את הים והטיילת של תל אביב. השקט והרוח בים עושה לי טוב, ואני משתדל לבקר בטיילת פעם ביום לפחות, בבוקר מוקדם או בערב לשקיעה, כי זו הפריווילגיה הכי גדולה שלנו. בחוף הים של תל אביב יש יופי אנושי שלא קיים בשום מקור אחר. הים לא מזוהה עם אוכלוסייה מסוימת וכולם מגיעים אליו.

4. רחוב אלנבי

אתא התחיל כמפעל הכי גדול בארץ לטקסטיל. המותג ההיסטורי התחיל את דרכו ב-1934 ונסגר בשנות השמונים. בשנת 2016 חברו מעצבת הבגדים יעל שנברגר ואיש העסקים שחר סגל ופתחו את החנות הראשונה והמחודשת של אתא ברחוב אלנבי שבו אני מבקר לעיתים קרובות. כשאני מגיע לחנות באלנבי או כשאני ממהר ונמצא בין פגישות, אני משתדל לקפוץ ולאכול פיתה בג’סמינו. זו הפיתה ואולי המנה המהירה הכי טובה בארץ, וכל מילה נוספת מיותרת.

5. כיכר החטופים

המקום הכי אמביוולנטי שיכלתי לדמיין. מקום שמזכיר לי את האסון שנקרא "שבעה באוקטובר", האסון הגדול ביותר שקרה לנו. אני משתדל להגיע לפחות פעם בשבוע לעצרת של משפחות החטופים להביע הזדהות, להדליק נר לזכרם של הנרצחים וההרוגים – ובעיקר לתמוך במשפחות ובעסקה לשחרור החטופים. לצד הקושי הרב, המקום הזה גם ממלא אותי תקווה. אנחנו עם של אור, שמתמודד עם סיטואציה קשה. אבל רק יחד, כתף אל כתף ותמיכה אחד בשני נצליח לעבור את זה ולהחזיר אותם הביתה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני מאוד אוהב את שדרות רוטשילד, אבל בימי חמישי בערב כשעמוס אני משתדל לא לעבור שם. בכללי קשה לי עם דוחק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע האיחוד של הכבש הששה עשר. חוץ מההתרגשות לצפות שוב ביהודית רביץ על הבמה (ביצוע בלתי נשכח של ”באה מאהבה”), יצאתי בתחושה שבסוף השירים הכי נוגעים הם הכי פשוטים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מוריד את הכובע בפני שני אנשים ופעילים חברתיים: יונתן שימריז ותנועת קומו, לצד הפעילות של אלון טירר למען הלומי הקרב ומתמודדי הנפש. בשני המקרים מדובר בחבר׳ה צעירים, שבוחרים לשים את עצמם בצד ולקדם דברים חשובים מאוד. אני סבור שעדיין לא התחלנו להתמודד עם חלק ניכר מההשלכות של המלחמה, במיוחד לא בתחום הכל כך חשוב של בריאות הנפש. כי מה חשוב יותר מנפש בריאה?

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל העסקים הקטנים, ובמיוחד של משרתי המילואים, שנפגעו מאז תחילת המלחמה. יש כל כך הרבה מקומות כאלה בעיר. רק תבחרו.

מה יהיה?
יהיה טוב. אין ברירה אחרת.