רעות נחושתן מפונה מקיבוץ רעים כבר יותר משנה. וזאת העיר שלה

>> רעות נחושתן היא מפונה מקיבוץ רעים והיבואנית של Kas – חברה אוסטרלית לטקסטיל לבית. המרכז הלוגיסטי של העסק היה בקיבוץ רעים, העסק היה מושבת כמה חודשים עד שעברה עם משפחתה מהמלון באילת לתל אביב, יחד עם שאר הקיבוץ, לשני בניינים ברחוב הרצל. כרגע העסק עובד ממחסן קטן בתל אביב. נחושתן משתתפת באירועי ShoppingIL של Google, אירוע הקניות הישראלי ברשת שיתקיים ב-6-7 בנובמבר. האירוע השנה בסימן תמיכה בעסקים ישראליים, ובמהלכו תוכלו לגלות מותגים חדשים, לתמוך בעסקים מקומיים, וליהנות ממבצעים משתלמים על מוצרים כחול לבן.

>> המרכז הכי אינטימי וחנות על סף סגירה // העיר של יעל ורטהיים סואן
>> קפה מינימליסטי ופלאפל רחוק מהמיינסטרים // העיר של עומר שחם

במקור אני מרעים. אני אמנם תל אביבית בכפייה כיום, אבל בעבר גרתי יותר מ-20 שנה בתל אביב. למדתי אחרי הצבא עיצוב טקסטיל בשנקר ותל אביב זה לגמרי הבית השני שלי. נולדתי ברעים ולפני 16 שנים חזרתי לקיבוץ אחרי שנולד בני השני. במשך המון זמן סירבתי לוותר על התל אביביות שלי. השארתי במשך שנים את המנוי ל"טיים אאוט" שעזר לי להמשיך ולהרגיש תל אביבית, גם מרחוק. כשהגענו לתל אביב עכשיו בפינוי, האנשים בפלורנטין היו מקסימים. אימצו אותנו בצורה מדהימה, יש משהו מאד יפה ומיוחד בשכונה הזו. גם ראש העיר ועובדי העירייה עשו המון כדי להקל עלינו, להוריד מכשולים, באו לקראתנו בכל מה שאפשר כדי שיהיה לנו נעים. אני גאה להיות בתל אביב.

1. קריית המלאכה

אחד מהבונוסים של המעבר הוא שמצאנו את עצמנו באמצע הלב הפועם והמרכז היצירתי האמנותי של תל אביב. הקיבוץ שלנו מפונה לשני בניינים של הרצל, במרחק חמש דקות הליכה מקריית המלאכה. מקום מלא קסם שופע בגלריות ותערוכות מתחלפות. זה כיף שאפשר להסתובב בין הגלריות ולהיות במרכז העשייה והיצירה.  

2. ירוקל'ה

שכנים נוספים שלנו הם ירוקל'ה ברבנו חננאל/אבולעפיה. מעדנייה של ירוקים. משק חקלאי שמתמחה בעלים, תבלינים, פרחי מאכל וכדומה. הם מקסימים ותמיד כיף להיכנס אליהם. אני מגיעה לשם כדי להגיד שלום וכדי למצוא דברים חדשים ומעניינים לסלט או לבישול. בשבוע שעבר למשל זכיתי להכיר אצלם את הפינגר ליים. שווה ממש.
אבולעפיה 11

3. באן מי 13

מקום נוסף, אותו גיליתי במקרה בינואר האחרון, כשרק פינו אותנו לתל אביב. בימים הראשונים הסתובבנו ברגל הרבה, כדי להתאפס ולהתעשת והגענו לסנדוויצ'יה ויאטנמית בנחלת בנימין בשם באן מי 13. מקום קטן ומקסים. גם טעים וגם מיוחד ובדיעבד גיליתי שזה גם עסק של מילואימניקים. באן מי 13 הוא מהמקומות שבעיניי עושים את תל אביב. המקומות הקטנים שאתה נופל עליהם במקרה ונהנה מחדוות השיטוט והגילוי.
נחלת בנימין 107

4. דיזנגוף סנטר

הסנטר מלווה אותי לאורך כל השנים. עוד מאז שהייתי צעירה וביקרתי בו כחיילת, לאחר מכן כסטודנטית, בהמשך כאמא תל אביבית לילדים קטנים, כאמא מהפריפריה לנערים שרק מגלים את תל אביב, וגם עכשיו כמפונה. איכשהו בסוף, כל הדרכים מובילות לסנטר.

5. קפה עוטף רעים

מיזם שנוצר במטרה להקל על המפונים לחזור לשגרה ולשיקום. יש אחד בשרונה – קפה עוטף נתיב העשרה – ויש אחד בוולפסון, קפה עוטף רעים. הקפה הוא בבעלות רעות קרפ מרעים וכל העובדים הם מהקיבוץ. חוץ מקפה מעולה ושוקולדים של דביר נמכרים שם גם מבחר מוצרים מהעוטף. תמיד כשאני מגיעה לשם אני יודעת שאני אפגוש מישהו מהבית, מהקיבוץ. הקפה מסמל היום את כולנו. לא פה לא שם. גם פה גם שם. קיבוצניקים תל אביביים, מפונים שמנסים לחיות. הוא מסמל משהו מאוד אופטימי בעיניי וזו גם עוד דרך להשתלב בשכונה שמארחת אותנו.
וולפסון 54

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

מפגע שצריך לטפל בו דחוף הוא ג'וקים ועכברושים. לא נעים בכלל. אחת הבעיות הקשות של השכונה. אומרים שזה בגלל החפירות. אני לא זוכרת שלפני 15 שנה זה היה המצב. אבל לא משנה מהי הסיבה, זה משהו שחייבים למגר. זה באמת אחד הדברים הדוחים והמבאסים פה. 

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פצ'ה קוצ'ה. השנה כל המציגים באירוע נגעו בצורה זו או אחרת בשבעה באוקטובר, הרוב בצורה עקיפה. התוכן היה מרגש, יצירתי מעורר מחשבה ונוגע ללב. מה שריגש אותי מעבר לתוכן, היה המקצועיות. פעם ראשונה מאז ה-7.10 שראיתי משהו שנעשה כמו שצריך, בלי פשרות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר של ג'ימבו ג'יי, "במקום בו אני גר (יום כן יום לא)".

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
פשוט להיות אנשים טובים. לעשות טוב. כל דבר עוזר וכל המטרות ראויות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלו שמתייצבים בכיכר החטופים או בשער בגין עם המשפחות יום יום ולא עוזבים אותם לבד. יש כאלו שבאים כל יום וכאלו שבאים מדי פעם. לכולם אני אומרת תודה.

מה יהיה?
שאלה מצוינת. אין לי תשובה עליה. אני בקושי יודעת מה יהיה בשעה הקרובה. בשנה האחרונה אין כבר שיא של הזיה שלא נשבר. כשעזבנו את הבית ב-8 באוקטובר, הפעלתי מדיח, חשבתי שנחזור תוך כמה ימים מי היה מאמין שתעבור יותר משנה ועדיין לא נהיה בבית.