העיר שלנו: 9 ההמלצות הכי טובות שקיבלנו השבוע בתל אביב

מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם. מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המעניינות והמוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: הלהיט החדש של הבוהמה, ערב ההופעות הכי מרגש, המסעדה שצריך להמליץ עליה יותר, סרט הדוקו שיסביר לכם את המציאות, ההמלצה הכי מדהימה שקיבלנו אי פעם על חנות פיצוחים, ספוט סודי להופעות ביפו, הטיול העירוני האולטימטיבי ובר אחד שתמיד מחזיר אותנו לשסק. בבקשה תחזירו אותנו לשסק כבר נו.

>> עוד המלצות: 9 וחצי סרטים וטרנטינו אחד בפסטיבל הקולנוע
>> מטאור: 7 מחשבות על ההופעה של טדי נגוסה בבארבי

קפה // תתתרבות

עם סינגל רותח וקליפ מרהיב, אופק יפרח אזולאי נערך להפציץ את הסצנה, ונראה לנו שמצאנו את המפקדה הראשית שלו:
הקפה החדש של רון כחלילי ויוסי אוחיון בכרמל. ישבתי שם לא מעט בזמן האחרון כדי לטפל בענייני המוזיקה, צילמתי בגן שממול גם כמה רילסים די מוצלחים לאינסטגרם. להגיע לתתרבות מרגיש כמו לבוא הביתה. הרבה זמן חיכיתי למקום כזה שמזמין פגישה אנושית, בטח לידיים החמות של רון ויוסי. רואים שם אנשים מכל הסוגים עם אפס שיפוטיות או העדפה וזה מנחם. הכרמל 12 // העיר של אופק יפרח אזולאי

הופעה // ערב חתול בשק // בארבי

עוד המלצה שווה של דורון לוי מהשישקו על אחד הסודות הגלויים של עולם הרוק בתל אביב, פורמט שכולו גאונות:
יש בבארבי ליין שנקרא "חתול בשק", כשעד הרגע האחרון לא ידוע מי האמנים שיעלו. ראיתי שם כמה הופעות, ובאחת מהן תיסלם ויהודה פוליקר מבנזין נגנו יחד. הם דיברו עם הקהל והופיעו בטוב טעם, הוכחה שלמרות המצב המחורבן אפשר קצת ליהנות. // העיר של דורון לוי

חנות // פיצוחי מה עוד

לא ראינו את זה בא, אבל המלצת השנה שלנו היא המלצה של הזמרת-יוצרת רות דולורס וייס על פיצוחים בשכונת התקווה:
הפיצוחים הכי טובים בעולם נמצאים במקום שהכי קל לחלוף בלי לראות. הפרונט של "מה עוד" כל כך קומפקטי שמספיק שמצמצת – וזהו, עברת אותו מזמן, פפפייי, מה-זה מזמן, ואפילו לא היה לך שמץ-רמץ מושג איזו מערת אוצר, איזה מכרה זהב גרעיני פספסת. אלא אם את יודעת מה עוד, שאז חישבת מסלול מראש אל גן העדן החבוי הזה – בדיוק הדבר הנבון לעשות אם את אוהבת גרעין שחור שאין בו נפילות ובוטן שאף פעם לא יתקיל אותך בשרוף או ל"ע מעופש, ברררר.
מי שמפצח.ת בקבוע יודע.ת על מה אני מדברת כשאני אומרת מה שאני אומרת. המצב הזה של להיות ברצף שוצף של פיצוח ואז – אאוט אוף דה כלום – לקלוט את זה, שמה שקיבלת כרגע לפה שלך, שבדיוק ממש כרגע נמצא בפעילות שיא כן? עובד במלוא העזוז, באמון שלם, ללא מצרים – לקלוט שמה שהעזוז הזה מעבד לתוכך כרגע הוא הפתעה פח גרעין מעופש – זה לא כיף. לא כיף ולא נעים וקצת משאיר טעם מר בפה, מרירות כזו של אמון שנסדק, ביטחון שאיכשהו עלבו בו.

עכשיו, זה לא שאין לנו פרופורציות. ברור לכולנו שלמותר לציין שידענו גם ידענו התמודדויות קשות מאלו. צירי לחץ, נגיד, לדוגמא. או הפאקן תודעה של היות שבויים, והבלתי ניתן לכיול של איך זה שאנחנו לא מרוחים כולנו בדם. כרגע. ממש. ותכלס צירי לחץ נראים כמו תפנוקי תענוג של אור אהבה וחיים כששמים אותם ליד מצבת הרקבון המחליא, המטרף, של המלחמה הזו. הנפשות היקרות, יקרות, שאבדו לנו, שעברו – ועוברות,עודן – תופת, תוהו, עינויים, זה בלתי ניתן למחשבה, זה הדעת לא יכולה לשאת, כל הסרחון שעולה מההפקרה הזו מגיע לשמיים ,אבל ברוני השחיטה המתמשכת שלנו עדיין מפליצים בכנסת ולא בכלא.
אבל אם נחזור רגע לפיצוחי "מה עוד". הביטחון הזה, שאפשר לשים היד בשקית, אפשר לשים את הפיצוח בפה, ולדעת שלפחות בזה אתה יכול להיות בראש שקט שלא תישאר עם טעם רע בפה – זה, מבחינתי, מזין ברמה פאראתרפויטית. האצ"ל 62 // העיר של רות דולורס וייס

בר 1 // פיקוק

הפיקוק לא צריך שימליצו עליו, אבל המעצב יורם רובינגר מציג שם תערוכה אז למה לא בעצם:
"זה לא רק בר. הפיקוק זה מקום שבו אתה יכול להגיע אחרי אולי עשר שנים שלא היית בעיר, תמיד להרגיש שאתה הבן אדם הנכון במקום הנכון, לפגוש חברים מפעם, להכיר חברים חדשים, לנהל שיחה מעניינת, וכמובן אוכל משובח ואחלה אלכוהול. אירוח מופלא של שמעון משל (גילוי נאות: הוא גם האוצר של התערוכה הזאת). בחרתי לקיים את התערוכה בפיקוק משום שבתקופה שבה אנחנו חיים הכל מתערבב. נכון שהפיקוק הוא מקום לאסקפיזם, אבל גם קצת חומר למחשבה לא יזיק לצד הבירה. מרמורק 14 // העיר של יורם רובינגר

דוקו // היפר-נורמליזציה (2016)

אם אתם צריכים סרט שיסביר לכם למה קורה כל מה שקורה (ואתם צריכים), נדב רביד ממליץ לכם על יצירתו של אדם קרטיס ל-BBC:
בחודשים הראשונים אחרי שבעה באוקטובר היה לי קשה למצוא מה לראות, וזה התנדנד בין אסקפיזם מוחלט לבין סרטים של אדם קרטיס. איפשהו שם השלמתי את הסרט התיעודי שלו, Hypernormalisation, שצפיה בו היא כמו להסיר קטראקט מהעיניים. לא בדיוק משהו שנותן תקווה או השראה, אבל גם צפייה מפכחת זה משהו שאסור לזלזל בו // העיר של נדב רביד

מסעדה // מלגו ומלבר

המלצה לוהטת על מסעדה שבאמת צריך להמליץ עליה יותר התקבלה מדורון לוי, השף החדש שהצטרף לשישקו בלוקיישן החדש שלה:
זו אחת המסעדות שאני הכי אוהב. אני מכיר את שף מוטי טיטמן אישית ואוהב אותו – עשינו כמה פרויקטים יחד והאוכל שלו תמיד משמח אותי. אני לוקח למלגו ומלבר אורחים מהארץ ומחו"ל ותמיד יש לי שם חוויה טובה. עבדתי שנים בפיין דיינינג באיטליה, לונדון וניו יורק ועבדתי במסעדת דיינינגס. אני קרוב לשפה שהאוכל במלגו ומלבר מדבר והוא מצליח להתחבר אלי. שדרות רוטשילד 142 // העיר של דורון לוי

בר 2 // קיי בר

נדב רביד, מפקד גלגלצ ודי.ג'יי, נערך למסיבה של הליין שלו >120, ומסגיר את אחד הספוטים הטובים של הלילה:
אולי מטעמים נוסטלגיים, אולי כי הדי.אן.איי של השסק – אחד המקומות המשמעותיים בעיר בין 2005 ל-2014 – נוכח פה בכל פינה, אולי כי המוזיקה תמיד תהיה מעניינת, אולי כי הצוות נותן תחושה של בית, ואולי זה באמת סוג של בית. בכל מקרה, בשביל דרינק או שניים, זו תמיד תהיה האופציה הראשונה בשבילי. הרצל 4 // העיר של נדב רביד

טיול // רצועת החוף

רות דולורס וייס יודעת מה טוב בעיר הזאת:
אני אוהבת את הים, אני אוהבת את החוף, אני אוהבת את הטיילת, אני אוהבת את זה שאני לוקחת את אגאתה הברומבטון החרושה שלי, לרכוב מהבית לצומת לה-גרדיה לרחוב הרכבת לפארק המסילה וזהו, אני במאנטה ריי, משם להדרים ליפו או – כמו שלרוב במקרה שלי – להצפין רכיבה עד חוף תל ברוך. ולכל חוף לאורך הדרך הזו יש לי חיבה, אבל אם ממש הייתי צריכה לבחור את הכוכב הפרטי שלי זה כנראה יהיה אזור בריכות הסלעים הרדודות מדרום לתל ברוך. להיות שם בשקט הזה, הגב על הקטיפה של האצות, ולהיספג אל העומק של הריח החם, המזין שלהן, ולתת לנצנוץ של השמש על המים להכנס לעינים דרך הריסים – הה. כשזה מצליח, כשזה קורה – זה עדן. זה דבר שאין באמת דרך להעביר במילים. זה כמו לנשום אהבה. // העיר של רות דולורס וייס

מועדון // פרמטה

אם כבר המלצה על ג'אמים אז מענבר חצרוני, שבדיוק מוציאה את האלבום הרביעי שלה ומבינה משהו בג'אמים:
מקום מגניב לגמרי של ג׳אמים ביפו, מתאים למוזיקאים או לחובבי מוזיקה שבא להן.ם להאזין למוזיקה חיה שמתרחשת שם ספונטנית. בעלת המקום, מיכל, מקסימה והאווירה כייפית ומשחררת. פנחס בן יאיר 10 // העיר של ענבר חצרוני