הפרדה גזעית מתבצעת בבתי ספר בעיר. הגיע הזמן להפסיק לשתוק
הערב (ראשון, 18:30) תיערך הפגנה של העובדים הזרים, מבקשי המקלט וילדיהם נגד ההפרדה הגזעית בבתי הספר בתל אביב. "אני גרה בשכונת התקווה", אומרת אחת האמהות. "את הילד שלי שלחו לרחוב המסגר. השכנים שלנו הולכים לבית ספר בתקווה. ההבדל היחיד בינם לבין הילדים שלי הוא צבע העור"
ילד יהודי ישראלי וילד אריתראי ישראלי שגרים באותו רחוב נכנסו בשער בית הספר. זה לא היה אותו בית ספר. בכמה בתי ספר שונים לומדים הילדים? זאת לא חידה מעצבנת מספר חשבון דמיוני, אלא היומיום העירוני, זה שמתקיים ממש מתחת לאף שלנו בלי שנדע. בעיר הליברלית-לכאורה, פלורליסטית-לכאורה, שראשיה מתגאים בהובלת שיח אחר ומכיל – ילדים תל אביבים, ישראלים, ילידי המקום, ממוצא סודני או אריתראי – לומדים בהפרדה מוחלטת מחבריהם היהודים, משל כולנו גרים בג'ורג'יה של שנות העשרים ופשוט לא סיפרו לנו (תה קר ומתוק יתקבל בברכה עכשיו, תודה דוד טום). עכשיו ההורים שלהם שובתים ומרימים הפגנה. עכשיו אתם יודעים ואין לכם תירוץ לא להגיע. הפרדה גזעית מתבצעת בבתי ספר בתל אביב והגיע הזמן להפסיק לשתוק.
את השביתה ואת ההפגנה שתתקיים בראשון הקרוב (כיכר הבימה, 18:30. בואו) מארגנים "הקומיטי", ארגון הורים מהקהילה בסיוע ארגוני מהגרי העבודה והפליטים התומכים במאבקם. בתל אביב לומדים ילדיהם בבתי הספר המופרדים ביאליק, קשת, גוונים והירדן. במקביל מתנהל כבר לא מעט זמן מאבק משפטי שבו הם נחלו לאחרונה אכזבה רבה לאחר שבית המשפט המחזוי דחה את עתירתם לביטול החינוך בהפרדה וקיבל במלואה את גרסת עיריית תל אביב-יפו שמדובר בעניין של מרחקים מהבית ותו לא.
"אני גרה בשכונת התקווה. דקות ספורות מהבית שלנו יש המון בתי ספר, אבל את הילד שלי שלחו לקשת במסגר. השכנים שלנו הולכים לבית ספר בתקווה וההבדל היחיד בינם לבין הילדים שלי הוא צבע העור", אומרת יורגאלם, ששני ילדיה נולדו בתל אביב. הורים אחרים איתם דיברנו מספרים סיפור זהה.
"הגעתי לפה בגיל 18, זרקו אותי בתחנה מרכזית, לא ידעתי עברית, לא ידעתי כלום ולא היה לי כלום. לקח לי שבע שנים להבין איך להסתדר. היה לי חלום בשבילי ולא חשבתי שזה יהיה ככה, אבל הילדים שלי נולדו פה. לי אין כלום, רק עובדת וחוזרת, אבל להם יכול להיות הכל. רק שהעיריה לא מאפשרת להם", יורגאלם מספרת. "אז הם הולכים לבית ספר עם ילדים אחרים שגם ההורים שלהם מדברים עברית שבורה. הלימוד מתחיל בבית אבל אנחנו לא יכולים ללמד אותם. כשהילד שלי הלך לגן, הגן היה מעורב, הוא למד מחברים ולא רק מהגננת, ראיתי את השיפור, את ההשתלבות. עכשיו כל החברים שלו מדברים עברית שבורה ורק המורה יודעת לדבר עברית. איך הוא יתקדם ככה? הם נשארים מופרדים".
כל ההורים איתם דיברנו ציינו את מסירות המורות והמורים ואת עבודתם הקשה. הטענות שלהם נוגעות למדיניות בלבד. עד להגשת התביעה עוד התנהל שיח בין הקהילה לבין שירלי רימון-ברכה, העומדת בראש מנהל החינוך העירוני, אבל מהר מאוד הם הבינו, לדבריהם, שאין לעיריה שום כוונה לשלב את ילדיהם בחינוך מעורב.
"הקהילה הגיעה להחלטה שהם לא מוכנים לעבור בשתיקה יותר על הנושא. אז יש את התהליך המשפטי ומגישים ערעור לעליון על פסיקת המחוזי, אבל במקביל הקהילה שובתת שלושה ימים – מה-1/09 ועד יום ראשון ה-4/09. בסופה של השביתה תתקיים ההפגנה בהבימה", מספרת מיכל שנדר, העו"ס הקהילתית של ספריית גן לוינסקי. "יש לומר בכנות שהשביתה לא הצליחה הפעם. הקהילה מאוד מיואשת ופסיקת המחוזי בהחלט הגבירה את היאוש. אנשים נמצאים במצב הישרדות ואין להם את הכוחות, אם הם לא חושבים שהשביתה תשפיע אז הם לא משתתפים. לכן בינתיים לא הצלחנו להשפיע על הההתנהלות הסדירה של בתי הספר המופרדים ולכן כל כך חשוב שיבואו לתמוך בהפגנה בראשון".
גם פעילים אחרים בקהילה חושבים שפסיקת המחוזי השפיעה על רמות היאוש בקהילה ועל ההשתתפות בשביתה. חלק מההורים איתם שוחחנו הגדירו את הפסיקה כ"טראומטית". הורים שבכל זאת החליטו להשתתף בפגישה הסבירו בפשטות כי היה חשוב להם שילדהם ידעו שנלחמו עבורם, גם אם להורים אחרים אין כוחות לעשות זאת. :הילדים לומדים לא רק בבית ספר", אומרת יורגאלם, "הם לומדים מדברים שקורים, מהסביבה. הם רואים שחברים שלהם שגרים לידם הולכים לבתי ספר אחרים, שילדים יהודים שגרים ליד בתי הספר המופרדים לא הולכים לשם. הם מבינים שלא מדובר במרחק כמו שהעירייה אומרת. עיריית תל אביב-יפו נותנת להם שיעור – שאנשים עם עור לבן שונים מהם".