חם לנו בלב: דירוג הקומדיות הרומנטיות הכי טובות של העשור

הז'אנר הכי מתוק בטלוויזיה הרבה פעמים נופל לידיים הלא נכונות, אבל הגיע הזמן לעשות לו כבוד. רשימת צפייה שתעשה לכם טוב בנשמה

קריסטן וויג ב"מסיבת רווקות"
קריסטן וויג ב"מסיבת רווקות"
10 בדצמבר 2019

10. באהבה, סיימון (2018)

קומדיית נעורים רומנטית עתירת קלישאות, למעט פרט אחד קטן אך מהותי, שהופך את עצם המיינסטרימיות שלה למשהו שבעולמנו עדיין נחשב לפורץ דרך. סיימון הוא נער נאה ופופולרי, והומו בארון, שמתאהב בנער אלמוני שאיתו הוא מצ'וטט. בין קלישאה (דמות המשנה של נודניק חרמן וחסר מודעות עצמית) לקלישאה (המחווה הרומנטית הגדולה), הסרט מנסה לעדן את הסטריאוטיפים, והשחקנים הצעירים חינניים ונעימים. בהיותו סרט נעורים מתוצרת אולפן הוליוודי גדול, "באהבה, סימון" אינו רוצה להיות חתרני ומתריס. כמו גיבורו הוא רוצה להיות פופולרי וחביב הקהל, ובזאת הוא מצליח.

9. טיפש, מטורף, מאוהב (2011)

זהו בעצם מארג סימפטי של כמה קומדיות רומנטיות, שגיבוריהן הם בני משפחה אחת. כשג'וליאן מור מבקשת להתגרש מסטיב קארל, הגבר המחוק מתיידד עם הרווק ההולל ריאן גוסלינג, שמלמד אותו להיות גבר גבר כמותו. ביטחונו העצמי החדש עוזר לו לכבוש מחדש את זוגתו, ובינתיים גוסלינג פוגש את אמה סטון (5 שנים לפני "לה לה לנד"), שמאתגרת את גבריותו וגורמת לו לבחון מחדש את הגדרתו העצמית. וישנו הסיפור של הבן של קארל, שמאוהב בשכנה בת העשרה אנלי טיפטון, שדלוקה על אבא שלו. גם מריסה טומיי וקווין בייקון מסתבכים בבלגן המשפחתי. התסריט עתיר המהפכים מגרד את האמינות, אבל עם קאסט כזה קשה לפספס. צמד התסריטאים והבמאי המשיכו משם ליצור את הסדרה הבלתי נסבלת "החיים עצמם".

8. אסון מהלך (2015)

רוב הסרטים המשתייכים לז'אנר הקומדיות הרומנטיות שמים את הדגש על הרומנטיקה, ולא פעם מזניחים את הקומדיה. איימי שומר, לא בדיוק הגיבורה הטיפוסית שהוליווד נוהגת ללהק בסיפורי אהבה (או בכלל), כתבה לעצמה תסריט מצחיק מאוד, וג'אד אפטאו מוציא ממנו את המיטב. שומר מגלמת עיתונאית בליינית שאביה לימד אותה לא להאמין בזוגיות. אבל כשהיא מראיינת את הרופא ביל היידר – גם הוא לא ליהוק מתבקש – משהו מתחיל להשתנות. קצת חבל שבסצנת השיא, זאת שמובילה לאיחוד הרומנטי הסופי, הגיבורה בוגדת בעצמה (ובפמיניזם של הסרט), אבל בסך הכל כיף של דבר.

7. התקופה היפה בחיי (2019)

אנטואן (גיום קאנה) מציע ללקוחותיו אפשרות לחזור לתקופה על פי בחירתם באמצעות הפקה מושקעת עם תפאורה ושחקנים. המאייר הנרגן ויקטור (דניאל אוטיי), שאשתו מריאן (פאני ארדן) זרקה אותו מהבית כי נמאס לה ממנו, בוחר לשחזר את פגישתם הראשונה בתקווה לשוב ולחוות את רגע ההתאהבות. זה מסתבך באופנים נהדרים, מצחיקים מאוד, ועם זאת נאמנים לטבע האנושי. ניקולה בדו כתב וביים קומדיה רומנטית שנונה, שנשענת על קונספט מופרך למדי אך מפתחת אותו בתבונה, בוחנת לעומק את כל ההשתמעויות שלו, ומצליחה גם להציף את הלב. הסרט יעלה למסכים ב-26.12.

6. מה הסיכוי? (2019)

מה הסיכוי שקומדיה רומנטית על מועמדת לנשיאות ארה"ב, שהיא גם האישה הכי יפה בעולם (שרליז ת'רון), וכותב הנאומים השלומפר שלה (סת' רוגן), תהיה טובה? בערך כמו הסיכוי של פוליטיקאי מסור להשיג את יעדיו בלי להתפשר. כנגד כל הסיכויים, הסרט מצליח לבדר כהוגן ואף להפיק אותנטיות רגשית מהשילוב בין רומנטיקה טהורה לפוליטיקה צינית. לפני הכל, זה סרט מצחיק מאוד על צמד גיבורים נבונים עם כוונות טובות. עם היותו עדכני לגמרי ברפרנסים שלו ובמסרים הפמיניסטיים שלו, הוא אולד פאשנד בטעמו, והרוח הטובה מפצה על חוסר האמינות. כי אף שברור לכולנו שבמציאות זה לא עובד ככה, אנחנו רוצים להאמין שככה הדברים יכולים להיות.

5. עשיר בהפתעה (2018)

רייצ'ל (קונסטנס וו הנהדרת) וניק (הנרי גולדינג החתיך) מאוהבים כבר בהתחלה, כך שהסרט אינו נשען על התבנית המקובלת. הסיבוך מגיע כשניק המליין לוקח את זוגתו הפרופסורית לפגוש את משפחתו בסינגפור, ורייצ'ל מגלה שאמו (מישל יאו האגדית), שמצפה שהוא יחזור לנהל את עסקי הנדל"ן של המשפחה, מסרבת לקבל כלה ניו יורקית עם קריירה עצמאית. זה סרט מצחיק מאוד, ומרהיב מאוד, על חייהם של אנשי האלפיון העליון של סינגפור. בתוך גלריה עשירה של דמויות מאופיינות היטב, הפוקוס הדרמתי הוא על היחסים בין הגיבורה לבין אימו הנוקשה של החתן המיועד. שתיהן הרבה יותר מעניינות מהבחור עצמו, אך בבוא הזמן הסרט מספק גם את הריגוש הרומנטי הנדרש.

4. שמות של אהבה (2010)

קומדיות רומנטיות מתוצרת צרפת הן לרוב חיקוי דלוח של קומדיות רומנטיות דלוחות מתוצרת הוליווד. אבל פעם בעשור בכל זאת מצליחים שם ליצור קומדיה רומנטית טובה ממש. מישל לקלרק וזוגתו באיה קסמי העמיסו על גיבוריהם את כל ההיסטוריה הצרפתית של המאה ה-20, ואיכשהו זה עובד, ועובד נפלא. הסרט מפגיש וטרינר עירוני מבוגר, בן לאם ניצולת שואה ולאב ששירת כחייל באלג'יר, עם צעירה שמאלנית רדיקלית, בת לאב מוסלמי מאלג'יר, שמגדירה את עצמה כ"זונה פוליטית" ונוהגת לשכב עם גברים ימניים כדי להעבירם לשמאל. שרה פורסטייה וז'ק גמבלן מקסימים בקומדיה הרומנטית המלבבת הזו, שיש בה גם לא מעט כאב.

3. מסיבת רווקות (2011)

זאת יותר קומדיה על חברות ועל יריבות בין נשים מאשר קומדיה רומנטית במלוא מובן המילה. אבל כריס או'דאוד נמצא שם בתפקיד השוטר החמוד שבא לעזרת הגיבורה השבוזה, ומציע מודל גברי סימפטי יותר מזה של החתיך הנרקסיסטי והאגוצנטרי שעליו היא מתקשה להתגבר (כי הוא מגולם על ידי ג'ון האם). קריסטן וויג כתבה ומככבת בסרט שחושף את היבלות הפנימיות של קונדיטורית רווקה שחייה התהפכו עליה. ביגונה היא נאבקת על מקומה בחיי חברתה שעומדת להינשא. מאיה רודולף, רוז בירן ומליסה מקארתי נהדרות ביחד בקומדיה כנה ושובת לב, שנעה בטבעיות בין הומור גס (כי גם לנשים מותר להפליץ) לרגעים מתוקים.

2. דיברנו מספיק (2013)

ניקול הולופסנר כתבה וביימה קומדיה רומנטית בוגרת וחכמה, על מסז'יסטית גרושה (ג'וליה לואי דרייפוס) שמתחילה לצאת עם גבר נחמד שממש מתאים לה (ג'יימס גנדולפיני), אבל אז היא מגלה שהוא בן זוגה לשעבר של חברתה החדשה, משוררת מהוללת (קתרין קינר), ומתחילה לשפוט אותו ואת חסרונותיו המדומים דרך עיניה. דרייפוס נפלאה ביותר בתפקידה הראשי הראשון בקולנוע, וגנדולפיני, בתפקידו הלפני אחרון, מפתיע כגיבור רומנטי ומעצב דמות חמה, נינוחה, אינטליגנטית ופגיעה. הסרט מנסח תובנה אמיתית, שנונה ונוגעת ללב על הטעויות שאנחנו עושים בעודנו מנסים לתחזק מערכת יחסים רומנטית.

1. לעבור את הקיר (2016)

הקומדיה הרומנטית היא במהותה ז'אנר אמוני, שמעודד אותנו להאמין שישנו "האחד" שהשגחה עליונה כלשהי תדאג להביאו אל פתחה של הגיבורה. בהכניסה את האמונה באלוהים למשוואה, רמה בורשטיין בעצם חושפת את שורשי הז'אנר ותוך כדי כך ממציאה אותו מחדש. כמו באינספור קומדיות רומנטיות מטופשות, היא רקחה תבנית עלילתית בלתי מסתברת אך מילאה אותה בתוכן אנושי עשיר ובכמיהה רוטטת לאהבה. התסריט הוא מלאכת מחשבת של אפיונים מדויקים, דיאלוגים זוהרים ובנייה נבונה של מהלכים דרמתיים וקומיים מפתיעים. בתוך המסגרת של פנטזיה רומנטית, בורשטיין מייצרת דרגות שונות של פנטזיה, ובאמצעותן בוחנת את אמונתה של הגיבורה (נועה קולר הנפלאה עד מאוד) באופן שנון ונוגע ללב. זה מעשה קסמים קולנועי שמצליח לבלבל אותנו בדרך אל הסוף המושלם, והוא מרחיב לבבות – גם את האתאיסטים שבהם.