הרכבת הקלה יוצאת לדרך, צפופה מדי ויקרה מדי. ותודה למירי רגב

בשעות הצהריים פרצו אתרי החדשות בדיווח מסעיר: הקו האדום של הרכבת הקלה יצא לדרך באחד מימי השישי של חודש אוגוסט, אחרי דחיות אינספור ובעיכוב של כמעט שלוש שנים מהמועד המתוכנן, לאחר שנת"ע קיבלה את אישורי הבטיחות האחרונים על כך שתוקנה תקלת הבלימה האוטומטית של הרכבות שתקעה את העסק בחצי השנה האחרונה. אבל העיקר שייפתח כבר לציבור ויקח אותנו מתחת לאדמה מארלוזרוב ליפו ברבע שעה, לא ככה? ובכן, לא בטוח בכלל שככה.

עדיין לא מסוגלים להתחייב על תאריך השקה. הרכבת הקלה בשדרות ירושלים (צילום: ורד ברקת/שאטרסטוק)

במשרד התחבורה אולי לא בודקים את לוח השנה, אבל אוגוסט זה בשבוע הבא. מה זה "אחד מימי השישי"? מדוע משרד התחבורה אינו מסוגל להתחייב לתאריך סופי גם קרוב כל כך למועד האירוע? ובכן, כמובן שיש לזה סיבה טובה. המשרד דורש מנת"ע שבוע של הרצת רכבות עם אפס תקלות, ורק אחר כך תתכנס ועדת היגוי בראשות של מנכ"ל משרד התחבורה ומקורבה של מירי רגב, משה בן זקן, ויחד עם ראשי משרד האוצר יחליטו על התאריך הסופי-סופי-אחרון להשקת השירות שכל גוש דן מחכה לו.

אבל רגע, זה לא הסוף. אסף זגריזק מדווח ב"גלובס" כי שיקול נוסף במועד השקת הקו הוא קיומו של טקס השקה ממלכתי בכיכובם של שרי ממשלת החורבן ואולי גם המחריב הראשי עצמו, אז צריך לראות איך זה מסתדר לכולם עם הלו"ז ושהציבור יזדיין בסבלנות. כל שבוע שבו הרכבת הקלה אינה מופעלת עולה למשלם המיסים המון כסף, אבל כבר הבנו שזה לא שיקול מרכזי ויותר חשוב הפוטו-אופ של רגב והג'ובים שאפשר לחלק למקורבים. סדר העדיפויות הזה מאיים להחריב את עתיד התחבורה בגוש דן עם תקיעת פרויקט המטרו ופגיעה מתמשכת בתפקוד התחבורה הציבורית, אבל חכו, יש עוד.

אצבע בעין של הציבור, לנצח. מירי רגב (צילום: בן קלמר)

השבוע נודע כי מחיר נסיעה בודדת ברכבת הקלה יעמוד על שמונה שקלים, כ-45 אחוז יותר מהמחיר שנקבע הובטח לציבור בעבר. למה? כי סוכנת הכאוס מירי רגב החליטה שכך תממן את סבסוד התחבורה הציבורית לחרדים ומתנחלים (ואיכשהו בגלל שיטת חישוב האשכולות יוצא שגם לערבים בפריפריה, אבל לא לערביי יפו כמובן), והפליאה להדגים את מטרתה של ההפיכה המשטרית. הזינוק הזה במחיר הנסיעה הוא יריקה בפרצופם של נוסעי התחבורה הציבורית מפתח תקווה ובת ים שמשוועים לקו האדום כמו אוויר לנשימה.

אמרנו אוויר? אז כדאי שתקחו הרבה ממנו, כי בשבוע שעבר פרסם אסף זגריזק ב"גלובס" שתפוסת הרכבות צפויה לעמוד על כ-150 אחוז, כלומר כ-650 נוסעים על כל רכבת שתוכננה לאכלס 440 נוסעים. זה אומר שבשעות העומס יהיו הרבה יותר נוסעים ממה שהרכבות יכולות להוביל, וצפיפות גבוהה מאוד ברציפים ובקרונות עצמם תהיה כנראה הסטנדרט בחודשים הראשונים להפעלתה. בחודשים הראשונים יפעל הקו בכ-60 אחוז מהתדירות המלאה שלו, עניין די שגרתי בהרצה של פרויקטים חדשים מסוג זה, אבל אחרי שהרכבות נוסעות ריקות כבר כמעט שנה אפשר היה לקוות שלפחות בעניין התדירות תושג התקדמות כלשהי. אבל לא.

אנחנו נשמח מאוד ברכבת הקלה באוגוסט, גם אם זה יהיה סיוט, כי תל אביב חייבת תחבורה ציבורית מתקדמת, וזאת התחלה, גם אם באיחור של עשורים. אבל הפתיחה שלה, שהייתה אמורה להיות יום חג עירוני, קיבלה כבר מזמן טעם מר-חמצמץ של פארסה חלמאית. העסקים שלא שרדו את עבודות הפיתוח והחפירה, הרחובות ששותקו למשך שנים, הדחיות החוזרות ונשנות והשם המעצבן "דנקל", כל אלה מביאים אותנו אל הנסיעה הראשונה עם הלשון בחוץ, מותשים וחסרי אמון. חבלי הלידה הצפויים של הקו האדום לא יוסיפו לשמחת החיים של הנוסעים שחיכו לו. אבל מירי רגב תגזור סרט ותשמח ובטח תתקע לנו איזו אצבע או שתיים בעין. בהצלחה לכולנו.