אהבה. מה עוד יש לומר עליה? הרי כבר נכתבו תילי תילים של מילי מילים, שירי שירים וסיפורי סיפורים. ואנחנו, שנהיינו הזוג הזה, לא נחדש לכם הרבה.
מה שהתחיל כרכבת הרים משוגעת לפני 16 שנים הוא היום רכבת (לא) רגילה שנוסעת בין הרים ובין סלעים, מעל נהרות ומתחת לימים ויש לה עוד מסע ארוך לפניה (טפו, חמסה).
שחף סגל ושי נייבורג (צילום: איתן טל | טרנינגים: Novorov ב-Ossef, יהודה הלוי 72)
האהבה שלנו מתקיימת היום בדלת אמותינו בדירה חמודה עם גינה בצפון הישן של העיר שאנחנו חולקים באושר ובלי עושר עם אדם ועומר, שני גורים מגודלים, ועם צומי, חתולה לבנה ויפה.
שחף סגל ושי נייבורג (צילום: איתן טל | טרנינגים: אתא)
מבחוץ רוחות רעות מאיימות להרוס את הערכים שעליהם בנינו את הבית שלנו, כמו חופש, שוויון, זכויות אדם וכבוד.
בין הפגנות של שבת להשבתות של שני אנחנו נהנים מכל הטוב שיש לתל אביב שלנו להציע – אוכל, אופנה וטכנו.
שחף סגל ושי נייבורג (צילום: איתן טל | טרנינגים: Holyland X Maskit ב-Ossef, יהודה הלוי 72, תל אביב)
צלמים לא אוהבים להצטלם. "אני מעדיף את הצד השני של המצלמה", אתה תמיד אומר לי.
אתה מכסה את הפנים או קובר אותם בגולגול שלי כמעט בכל פעם שאני מסובבת את מצלמת הטלפון אלינו למטרות סלפי.
שחף סגל ושי נייבורג (צילום: איתן טל | טרנינגים: Novorov ב-Ossef, יהודה הלוי 72)
הפעם אמרת לי כן לצילומים משותפים. אולי זה בגלל הוולנטיינ'ס, אולי כי אמרתי לך מספיק פעמים כמה אתה יפה ועכשיו אתה מאמין לי.
שחף סגל ושי נייבורג (צילום: איתן טל | טרנינגים: Holyland X Maskit ב-Ossef, יהודה הלוי 72)
ואולי זה– בעצם, מה זה משנה. העיקר שהסכמת. חג אהבה שמח, בעל שלי. יהיה טוב.
שחף סגל ושי נייבורג (צילום: איתן טל)