אהבתם את הסדרה של כאן 11 על תולדות ההיפ הופ הישראלי ובא לכם עוד ממנה? מעולה, כי לנו יש אסופת שירי היפ הופ שמשלימה את התמונה. והפעם: הפרק הרביעי מנסה לענות על השאלה מי הרג את ההיפ הופ הישראלי לפני עשרים שנה, דרך הרכבים כמו כלא 6 וחיילי הנקמה (2002-2007), אבל חוץ מהם יש לנו את קאשי, טאבו פלוס ומטרו
זה שבוע הרביעי שהדוקומנטרי בעל החשיבות ההיסטורית "זהב שחור – סיפורו של ההיפ הופ הישראלי" חורך את המסך בכאן 11 וממלא את הפיד בדיוני מוזיקה ותלונות של ראפרים. מעבר להיותו יצירה אודיו-ויזואלית יוצאת דופן במחוזותנו שלא נראה כדוגמתו מאז "סוף עונת התפוזים", מדובר בחגיגה יוצאת דופן של תרבות ההיפ הופ המקומית, שנמצאת בשנים האחרונות בסוג של טור דה פורס. וזו הזדמנות יוצאת דופן לתת את הכבוד (הקלישאתיים יגידו ריספקט) לז'אנר ולמייסדיו, כמו גם לדוקומנטרי הייחודי שמקיף את תולדותיו. ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר בפלייליסט נלווה שכולל כמה מהשירים המופיעים בפרק, וכמה שירים שדווקא לא.
>> בפרקים הקודמים: הפלייליסט הנלווה לפרק 1
>> בפרקים הקודמים: הפלייליסט הנלווה לפרק 2
>> בפרקים הקודמים: הפלייליסט הנלווה לפרק 3
גם אנחנו כאן בטיים אאוט אוהבי היפ הופ מקומי – למעשה (והנה מגיע גילוי נאות), אחד מכותבי הטקסט שלפניכם, סגן העורך מתן שרון, מרואיין בסדרה בכובעו כעיתונאי היפ הופ, ואף ייעץ לתחקיר המקיף שערכו היוצרים אמרי דקל קדוש ורום אטיק. הכותב השני, אגב, הוא גם ילד היפ הופ מתבגר שגדל על ברכי עסק שחור ומדרגות הג'י ספוט. לכן יצאנו לאסוף פלייליסט משלים לפרקי הסדרה (המשודרת מדי יום ג' בכאן 11, 22:00), כזה שמרחיב את המתואר בה, מוסיף מידע וצבע על מה שמוזכר בה, ואם אפשר, גם מוסיף אמנים שיוצרי הסדרה לא הספיקו לשלב במגבלת הטלוויזיוניות. הפלייליסט הרביעי אמנם מחובר לפרק שמתמקד בסיפור נפילתו של הראפ העברי, אי שם באמצע העשור הראשון למילניום – אבל כמו שאנחנו יודעים, הראפ נשאר חי וקיים, גם בשנים האבודות האלו וגם בכמה השנים שקדמו להן. ואלו השנים שמהן בנוי הפלייליסט הזה. אגב, לסדרה יש גםפלייליסט רשמי בספוטיפיי, שמרכז את כל המוזיקה שמופיעה בפרקים – אבל אנחנו בקטע של להרחיב.
סגול 59 – מה אני צריך לעשות? (2003)
למרות שהפרק הרביעי של "זהב שחור" עסק בתקופה שבה גל ההיפהופ הראשון החל לדעוך, הרבה ראפרים עבריים המשיכו לעשות מוזיקה, וחלקה גם זכה לתשומת לב ציבורית. דווקא חן רותם, הלא הוא הסגול, ראפר קיבוצניק שעבד כקופירייטר והמשיך בעיקשות לעבוד עד היום, זכה לקבל תשומת לב לא מבוטלת לשיר הזה בערוץ 24. אולי זה קרה כי הוא היווה, בין היתר, פארודיה ברורה על תעשיית הבידור, המוזיקה וספציפית – גם על ההיפ הופ הישראלי. מסתבר שזה מה שהוא היה צריך לעשות כדי להיות בטלוויזיה.
כלא 6 עם סאבלימינל, הצל, שי 360 וצ'ולו – ישראל (2004)
בפרק של אתמול גם ראינו ייצוג לאחד ההרכבים המבטיחים יותר שגדלו מתוך הסצינה – בייבי ג'י (אמיר פז), סיקס (עמית אלק) ויאנג אי (איתמר אליאסי, אחיו הקטן של הצל), שהיו מילדיה הראשונים של קהילת הראפ העברית. הם היו הבטחה גדולה שצמחה מהשטח, גדלו על הראפ העברי המוקדם, הוציאו לבסוף שני אלבומים ואפילו נגעו טיפה בשולי המיינסטרים עם להיטים כמו "דרך המלך", אבל גם שילמו מחיר כבד על המיאוס הכללי של המיינסטרים מההיפ הופ הישראלי. ועדיין, הם השאירו מאחוריהם כמה רגעים יפים כמו טראק הסייפר הזה, שבו הם שיתפו פעולה עם השלישיית הבכירה של תאקט (והאב צ'ולו), בשיר אופייני על "המצב" – אותו קוד לא ברור שחייב ראפרים להתייחס לאווירת הפיגועים של אותם השנים. מי שנולד פה, יודע.
קוואמי – אבו מיקרופון (2005)
למרות שקוואמי נארז בדוקו בעיקר כאחד האבות המייסדים של "עסק שחור", ישנה פחות התמקדות עליו כראפר – למרות שאצלנו בפלייליסט הוא נמצא עוד מהפרק הראשון. עד להוצאת אלבום הסולו הראשון שלו "כולם יודעים את התשובות", כבר היה לו רקורד של עשור בעשיית ראפ, ולצד הטעם האקלקטי והפלייבר הייחודי שלו, התוצאה היתה ראפ עברי כמו שלא נשמע לפניו או אחריו. השיר הזה הוא דוגמה מושלמת, בו לקח את הביט והפלואו של השיר "Mim Mim" של סוהל וג'וקר מ-DAM – שיר ראפ ערבי מבריק על ביט אלוהי של המאסטר אורי שוחט – ונתן את גרסתו המטורללת. יצירת מופת היפ הופית שעושה מחווה אוהבת לראפ ערבי. למרבה הצער, כנראה שלא תשמעו עוד כזו.
פישי הגדול ומירו – חוכמת רחוב (2004)
גם בעשור שאחרי הניינטיז, פישי הגדול המשיך להיות חלוץ מוזיקה שחורה. בימים בהם הוא נלחם בלייבל בו חתם, שנים לפני שטונה ילחם באותו אחד, פישי החליט לעשות אקט מהפכני ולהוציא אלבום ישירות לאינטרנט, בחינם, בקבצי MP3. היום זה נשמע כמעט מובן מאליו, אבל ב-2003 – חמש שנים לפני שרדיוהד עשו זאת עם In Rainbows – זה היה אקט מהפכני. והחלק היפה הוא שזה היה אחד מאלבומיו הטובים ביותר, ולהיט הרחוב המבריק הזה – כן, גם כאן עם ביט מטמטם של אורי שוחט – היה היילייט מובהק. אנרגיית שיא, מוזיקה שנותנת בראש, וורס בלתי נשכח של מירו – קלאסיקה אמתית.
השבט – גוביינה (2006)
אחד ההרכבים הבולטים של אותם הימים היה ללא ספק החבורה המורכבת שנקראה השבט. הם אוחדו מתוך מספר הרכבים עם שמות מוזרים (קוואנגו, סוסיתא, ראסטה קישקשתא, למשל) והיו מעיין קולקטיב מוזיקלי שהשתנה תמידית ותמיד היה אלמנט מרענן ומפתיע בראפ העברי. עד לאלבום הבכורה שלהם מ-2006 החבורה התייצבה על רביעייה – המנהיג סבא ג'ון (אדם טל ז"ל, שנפטר ממש לפני כשבועיים), מתוקה (מיטל רחמיאן, שלימים נישאה לאדם), אוז (אורי גרבש) וטונהמן ג'ונס (שלימים יהפוך לטונה שאתם מכירים). אותו אלבום מצוין נשאר פנינה נשכחת וייחודית, בין היתר כי יצא רגע לפני מלחמת לבנון השנייה, לא בדיוק תקופה לראפ נוצץ ומתקתק. השיר הזה, בו הם מתאחדים עם ראפרים מההרכב המורחב כמו קספר וג'י מן, מראה את הלהטוטנות הלשונית המהנה שאפיינה אותם יותר מהכל.
טאבו פלוס – מקשיב לרוח (2004)
כנראה שגם יוסי שמריק עצמו לא מופתע שהוא לא מופיע בסדרה, אולי בשל נטייתו להתרחק מאור הזרקורים – אבל היתה תקופה שבה לשוחרי הראפ העברי הוא היה תו תקן לכתיבה וייחודיות. עם השראות מראפ ניסיוני יותר מעולמות אנטיקון ואטמוספיר, טאבו פרץ (דרך במה חדשה, אגב) לתודעה עם אלבום אוונגרדי בעיקרו תחת השם הבלתי נשכח "החיים עושים אנשים קשים, רוצה להרגיש?", ששנים לאחר מכן יצוטט על ידי רבי פלוטניק. טאבו היה שונה מאוד בנוף הראפרים, לא ממש הסתובב עם מגני דוד או באגיז ממאדמן, אבל הוא עשה את הדבר שלו, עם סטייל משלו, אופי בסיטונאות וכתיבה ייחודית שעד היום מעטים מצליחים להשתוות אליה. אגב, הוא עושה זאת נפלא עד היום.
קאשי וש"ס – מי אתם (2005)
ראפר מצוין שדווקא כן ראה הצלחה מסחרית מסוימת באותם השנים היה רועי קאשי – מי שכמעט הצטרף לחבורת הראפ האלטרנטיבי פי.אר טרופרז (ראה ערך), אבל בסוף דווקא פרץ עם הלהיט המוצדק "בואי ניקח דברים". עם אפיל יותר מלודי שהביא מהשפעות רוק, כתיבה פשוטה ויצירתית שהקדימה את זמנה בכנות (רביד פלוטניק חייב לו לא מעט, וגם מחזיר את החוב) וגם סקילז שהתעלו על הראפרים מאותה התקופה, האלבום הראשון שלו היה יצירה יוצאת דופן בנוף. השיר הזה, שמבוצע יחד עם שחר סוויסה המבריק (גם הוא אגדת ראפ שלא זכתה להצלחה שהגיעה לו), הוא תצוגת יכולות מפחידה שעונה למבקרים ומתנגדים, ויש שמועות שאפילו נכתבה בתגובה לאטיטוד שקיבל מאנשי הראפ האלטרנטיבי. העיקר שיצא שיר מבריק.
מטרו וראפיד עם הברנש – הכל בשבילה (2003)
עוד רגע מדהים של היפהופ עברי שקרה, כמו מקרים רבים בשנים האלה, מחוץ לאור הזרקורים. לידתו של השיר הזה במיקסטייפ הקצת נשכח "360 מעלות בצל", שאצר הראפר הנהדר שי 360 (שי חדד). בין כל הפריסטיילים, והמאש אפים שנארזו מידיו של דיג'יי ג'ובי התחבא השיר הזה, עם סאונד של להיט שמעולם לא קרה. שיר אהבה נכזבת של שני ראפרים צעירים ורעבים – ראפיד (נאור יוזם) ומטרו (דן פרבר, שלימים יהפוך למפיק בינלאומי מצליח), בתוספת פזמון די קליט של הברנש (דרור פז, אחיו של בייבי ג'י מכלא 6). שיר ההיפ הופ הפופי הזה לא הצליח לפרוץ את גבולות הסצינה, וחבל. הוא היה כיף ברמות.
אבי מסיקה – מציאות מדומה (2004)
בדוקו הראפר והמפיק אבי מסיקה צץ לרגע קט בהקשר האלבום "ילדים גדולים" מאותה השנה, שבאמת היה ניסיון לפדות את ההצלחה הזעומה של ההיפ הופ לאותם השנים, אבל לפני שעשה ראפ לילדים מסיקה דווקא היה נחשב הבטחה לא מבוטלת בראפ העברי, הקים לייבל וניסה להפוך לסאבלימינל הבא. הלהיט "תני לי אהבה" היה הקריצה הכי ברורה שלו למיינסטרים, אבל השיר הזה – שיצא עוד לפני אלבום הבכורה בעל אותו השם – היה באנגר מוקדם שעדיין מפתיע באיכותו. גם אם אחר כך הוא הציף את הז'אנר במוזיקה זולה, השיר הזה (שנכתב עם דנידין המוכשר) היה ונשאר קלאסיקת ראפ עברית.
אמסי מנצור והגב – אמא (סליחה שאני מתלכלך)
עם הצלחתו של הראפ העברי הגיעו, באופן טבעי לז'אנר שהתחיל מבדיחה, לא מעט פארודיות מוצלחות יותר או פחות (הרחובות לא ישכחו את הקליפ של "ראפר צעיר בשטח"), אבל הקריירה הקצרה-אך-מבריקה של שחר חסון בתור הראפר אמסי מנצור היתה היילייט גם לסצינה וגם למי שיגדל להיות בכיר הקומיקאים הישראלים. הוא החל עם גרסאות עבריות מצחיקות לשירי אמינם וגדל לתוך הסצינה, שחיבקה את הבדיחה. הגרסה העברית ל-"Cleanin’ Out My Closet" היתה הברקה בלתי רגילה, וחיברה את הטריילר פארק של אמינם עם השכונה הישראלית באופן שלא איפשר שלא לצחוק. יא האללה.
הישראלים – תזיזי ת'ישבן (2004)
טוב, בוא נהיה לרגע ישרים: זה לא שיר טוב. למעשה, זו אולי הדוגמה המובהקת ביותר לאותה שקיעה ומיאוס וניצול של הראפ העברי. עם שמות כמו ביגי (גילי מסמי) ושורטי (אמיתי צברי) וניסיון בעיקר כמפיקי פופ-מזרחי, הפרויקט של "הישראלים" היה פארודיה לא מודעת לעצמה, עם כל הבלינג, הפוזה המגוכחת והשוביניזם המתריס. אמנם היה בתוכו ניסיון לשלב מחאה חברתית ("ולאף אחד לא אכפת מה איתי / מה עם העתיד שלי, הולך לאיבוד / לא סיימתי שנות לימוד / שברתי, הרסתי, פיצצתי פרצופים/שלוש שנים כמו מניאק טחנתי בשטחים"), אך גם הוא היה מאולץ בהתאם לתו השעה. רגע אחרי הם כבר חזרו להטרדה מינית מוזיקלית. כאמור, לא שיר טוב.
משפחת תאקט – תאקט אולסטארז (2004)
במקביל לפריצה הכוללת של ברז הראפרים הישראלים, סאבלימינל לא עצר את פועלו וניסה להרים את פרויקט הקרו – אתם יודעים, כמו 50 סנט וג'י יוניט – שהוא תאקט אולסטארז, שהורכב כולו מאמנים שהוחתמו בלייבל שלו. אלבום האוסף "אולסטארז" היה לא יציב ברמתו, ולצד חיות ראפ כמו שי 360 ובוסקילז כלל גם את המאבטח מאמריקה שהחליט שהוא ראפר, אילן בבילון, שגם פותח את השיר עם השורה הכבר אייקונית מרוב שהיא אבסורדית – "בבילון ברחוב כמו גריזלי דוב". לפחות הוורס של סאבלימינל פה מוצלח.
MC שירי עם גיא מר ובזוקה – זה מעצבן אותי (2005)
ההיפהופ הישראלי, בטח בשנים הללו, לא היה משופע בראפריות נשים. זו גם אחת הסיבות שהייצוג הנשי בסדרה עד כה הוא בעיקר מביך, יותר עבור הראפ העברי ופחות על יוצרי הדוקו. אבל המעט שקיבלנו כולל את שורטי ובעיקר את אמסי שירי – שירי פריאנט, שהביאה ראפ נוקב ובועט, והשאירה מאחוריה בעיקר וורס בלתי נשכח ב"לזוז" של הדג נחש. שירי לא ממש הצליחה לפרוץ, אבל השיר הזה מתוך אלבום הבכורה שלה "נסיכת המיקרופון" הוא דווקא שיחוק לא קטן, שיתוף פעולה עם גיא מר מהדג ובזוקה, איתו כבר ביצעה את "חלום חיי" (ראו את המיקסטייפ הקודם). בסוף כל וורס מעולה שאתם שומעים מסימה נון, אקו או עדן דרסו, עמדה שירי – שעשתה את זה ראשונה, וכמעט לבדה.
(ילד) פלד – תל אביב על הכוונת (2004)
בפרק הבא של "זהב שחור" עוד ידובר רבות על הפי.אר טרופרז – אותו קולקטיב מוזר שנבנה על השלד של להקת ההיפ הופהפרברים רפיוג'יז– ונחת על הראפ העברי כקונטרה לסצינת ההיפ הופ הקלאסית יותר של אותם השנים. ראפ רועש, כסאחיסטי, בועט וזועם שאסף אמסיז מכל רחבי הארץ להתמודד עם הביטים המופרעים של מקדדי ג'י. אחד מהם היה ילד צעיר בשם איתי פלד – אז רק בן 16, ותחת השם ילד פלד – שיצר שיר שכולו התרסה: נגד תל אביב, נגד אווירת השאנטי, וגם נגד הראפ הישראלי כפי שנשמע עד אז. השיר הזה, ופלד באופן כללי, הוא מפץ גדול שיהדהד למרחקים וישנה את הפלואו בעברית, אבל עוד על זה בפרק ובפלייליסט של השבוע הבא. לילה טוב, אמסי גמדים שלבבילון סוגדים.