שחור באוזן: פלייליסט משלים לפרק החמישי של סדרת הדוקו "זהב שחור"

יותר מחודש שהדוקומנטרי "זהב שחור – סיפורו של ההיפ הופ הישראלי" חורך את המסך בכאן 11, וממלא את הפיד בדיוני מוזיקה ותלונות של ראפרים. מעבר להיותו יצירה אודיו-ויזואלית יוצאת דופן במחוזותנו שלא נראה כדוגמתו מאז "סוף עונת התפוזים", מדובר בחגיגה יוצאת דופן של תרבות ההיפ הופ המקומית, שנמצאת בשנים האחרונות בסוג של טור דה פורס. וזו הזדמנות יוצאת דופן לתת את הכבוד (הקלישאתיים יגידו ריספקט) לז'אנר ולמייסדיו, כמו גם לדוקומנטרי הייחודי שמקיף את תולדותיו. ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר בפלייליסט נלווה שכולל כמה מהשירים המופיעים בפרק, וכמה שירים שדווקא לא.
>> בפרקים הקודמים: הפלייליסט הנלווה לפרק 1 | הפלייליסט הנלווה לפרק 2 | הפלייליסט הנלווה לפרק 3 | הפלייליסט הנלווה לפרק 4

גם אנחנו כאן בטיים אאוט אוהבי היפ הופ מקומי – למעשה (והנה מגיע גילוי נאות), אחד מכותבי הטקסט שלפניכם, סגן העורך מתן שרון, מרואיין בסדרה בכובעו כעיתונאי היפ הופ, ואף ייעץ לתחקיר המקיף שערכו היוצרים אמרי דקל קדוש ורום אטיק. הכותב השני אבישי סלע, הוא גם ילד היפ הופ מתבגר שגדל על ברכי עסק שחור ומדרגות הג'י ספוט. לכן יצאנו לאסוף פלייליסט משלים לפרקי הסדרה (המשודרת מדי יום ג' בכאן 11, 22:00), כזה שמרחיב את המתואר בה, מוסיף מידע וצבע על מה שמוזכר בה – ואם אפשר, גם מוסיף אמנים שיוצרי הסדרה לא הספיקו לשלב במגבלת הטלוויזיוניות. הפלייליסט החמישי נוגע בראפ שצמח מתוך הצדדים, המתחתרת, בתקופה שבה תשומת הלב הציבורית לא הופנתה לעבר הז'אנר. אנחנו התמקדנו בכל המוזיקה הנהדרת שהציבור פספס במהלך השנים האלו. אגב, לסדרה יש גם פלייליסט רשמי בספוטיפיי, שמרכז את כל המוזיקה שמופיעה בפרקים – אבל אנחנו בקטע של להרחיב.

פלד ואורטגה – רדיו (2007)

הפרק החמישי אמנם מתמקד בפי.אר טרופרז בעיקר דרך סיפורו של פלד, אך מסתפק באזכור קצר של הצמד המוזיקלי שיצא משם, והיה לאחד מההרכבים הבולטים של אותם השנים: שילוב הקולות והאנרגיות והפלואו המדבק של פלד ואורטגה התפוצץ על הראפ העברי עם אלבום הבכורה המחוספס "ממשיכים לבעוט", שהפך לתנ"ך עבור דור שלם של ראפרים. הפקות פרועות ומטמטמות את השכל של מקדדי ג'י וניהול של דוויק מהפרברים רפיוג'יז (ראו ערך) הפכו אותם לחוד החנית של האנדרגראונד החדש, צמד שדים טזמנים של ראפ שחרשו במות בכל הארץ בכישרון על ויצירתיות מתפרצת, כפי שניתן לשמוע בשיר הקריקטורי הזה. האלבום השני, "משלוח מיוחד" בהפקת אורי שוחט, נגנז כשהשניים התפצלו לקריירות סולו, ויצא רק לאחר מכן (ונגנז שוב מאז, אבל זמין ביוטיוב). לתקופה מסוימת, הם היו הסיבה העיקרית להאמין בעתיד הראפ העברי.

כהן@מושון – מה עושים היום (2008)

כמה כיף לראות את צמד המיכאלים מקבלים את הכבוד הראוי להם, כי הם באמת הביאו משהו שונה לראפ העברי. באלבום הבכורה הנהדר שלהם, "כושר גופני", יש כמה רגעים בוסריים ומלאי פוטנציאל, אבל הקטע הנהדר הזה – שהופק עם יונתן ריקליס – הוא כבר הדבר האמיתי. מבחינות רבות, השיר הזה הוא ה-DNA של הצמד, ועוסק בייאוש תל אביבי ושיעמום של מי שגדל בעיר שיש בה הכל – ועושה זאת בדרך מלאת קלאס ועומק מוזיקלי שרק הם הביאו לז'אנר. גם כשהתפתחו שנים אחר כך, התבגרו ויצאו לקריירות עצמאיות (שלא לדבר על המקום של כהן כיום כאבטיפוס לראפ אלטרנטיבי חכם ומצליח), הקסם של ההתחלה הזו נשאר מיוחד.

סאדייל – מיליון (2008)

זה די צפוי שיהיו מי שיאתגרו – שלא לומר יזלזלו – במקום הנרחב שסאדייל מקבלים בפרק הזה. בכל זאת, בניגוד לרוב השמות שעברו עד כה, סאדייל הם לא אקט פופ מצליח, אלא הרכב אנדרגראונד בהגדרה שהיה ונשאר בעיקר כמי ששרו את "חצי חצי", אבל הרשו לנו לקחת עמדה ולהגיד שאין ראויים מהם לכבוד הזה, כי אין יותר היפ הופ מהם. סיפור העולים החדשים שמוצאים את מקומם בישראל דרך ראפ בשפה העברית הוא אחד הסיפורים הכי היפ הופ שנולדו בארץ, וגם השיר האנרגטי הזה – והקליפ העצמאי שיצרו לו – מציג בדיוק את הכוח המתפרץ שהוא סאדייל. אין ולא יהיו מי שהבינו את ישראל, ואת העברית, כמותם.

וולקן – נמאס (2006)

כמובן שהבחירה האמיצה לפתוח את הפרק החמישי עם ספוטלייט על הראפ הסובייטי שנכנס לראפ העברי שימחה אותנו מאוד, אבל כן התאכזבנו קצת מהעדר האצבע הנוספת לאגרוף שהיה סאדייל – וולקן (זורה קרטבלישוילי), שהתחיל עם סאדייל בהרכב הירושלמי באנגלדת', התחיל להוציא חומרים בעברית, והם היו לא פחות ממדהימים. בניגוד לסאדייל שהציגו את קשיי העלייה מיצירות שפרקו את השפה העברית כמו "חצי", וולקן הסתכל למציאות המחורבנת בעיניים ובשירים כמו "נמאס" ו"העלייה" – שניהם מאלבום הבכורה "מהלך ראשון" שיצא באולפני "המשולש" – הוא מנסח בעברית מרהיבה כתב אישום נוקב כנגד החברה הישראלית והיחס לעולים. הקול המחוספס, הגישה האגרסיבית-מלודית והזעם הבלתי ניתן לעצירה הפכו את היצירה הזו לאהובת המבקרים (וגם על ארקדי דוכין), אבל לצערנו היה צריך לחכות עד 2025 כדי לשמוע ממנו שוב, סוגר מעגל, באלבום "פלדה" עם קלין. הוא עדיין נשמע פשוט מדהים.

תכל'ס – אם'תה'סחבק (2009)

הרכב נוסף שצמח מתוך הפי.אר טרופרז הוא השלישייה המצחיקה הזו, שהורכבה מאקסטרה ג'י (שהיה חלק מהפי.אר טרופרז), נאצ'ה (שלימים יהפוך למנהל של פלד) ואיליה מן (שלא נודעו עקבותיו). השלושה יצרו ראפ כיפי, סתלבטי, שהגדיר את עצמו כראפ של משוחררים טריים שרק רוצים לשתות, לעשן ולעשות בדיחות פוגעניות במכוון. ראפ "מלוכלך" במובן הכי טוב – עמוס בשטויות, חוש הומור ודביליות בריאה. צעירים ישראלים שמחפשים את דרכם במדינה דפוקה, ובורחים ממנה לעולם של כיף, וויד ופרו אבולושן. השיר הזה מגיע המיקסטייפ "יאללה Vol. 1", שתפס את רוח השטות הזו עם אורחים רבים (ביניהם אחד, רביד פלוטניק), ויצא כשנה לפני אלבום הבכורה "לא נורא", שלא הצליח כמו שכולם קיוו. לא נורא!

אורטגה – כל מה שרציתי לומר (2009)

לאחר הפירוק של פלד ואורטגה, שני הראפרים היו במשבר מסוים (שניהם מתארים את התקופה הזו כמו פרידה מבן זוג) – כשאורטגה היה הראשון לנתב את הכאב ליצירה. המיקסטייפ "4:47", שכלל אחד עשר שירים מקוריים, היה השאיפה של אורטגה להתבגר ולחפש את עצמו ביצירה עצמאית. בשיר הזה, שסוגר את המיקסטייפ, הוא מוריד את ה-BPM על הפקה של כוכב הדאבסטפ הבינלאומי בורגור, ומפרט את הקושי והאתגר והחלומות של אותה התקופה. שנים אחר כך יצא "4:48", שהמשיך את התמה, ואנחנו עוד מחכים שאורטגה יגיע ל"4:49".

הפרברים רפיוג'יז – Shut Da Bustaי(2007)

במהלך הסיפור על המפגש של פלד עם מקדדי ג'י, ישנו רגע קל שבו חולפים על פני להקת הפרברים רפיוג'יז – אנומליה מדהימה שנולדה במכבים-רעות כפרויקט צחוקים של חבר'ה שבעיקר באו מסצינות הפאנק והשיעמום, ויצרו פארודיית גאנגסטראפ באנגלית שהתנגשה והתכתשה עם סצינת הראפ של אותם ימים. הטרופרז, שנולדו מאותו הרכב, הם ההשפעה האמתית על הראפ העברי, אבל הפרברים היו ונשארו האוריג'ן סטורי המרהיב. ב-2007 הם הוציאו את אלבומם היחיד, שעדיין נשמע רענן להפליא גם כמעט 20 שנה אחרי, בו נמצאת הפנינה הזו שכוללת את מה שהוא כנראה וורס הדיס הכי טוב בשפה העברית, באדיבות אלפרברוס 100% כותנה, שעוד יחזור. סאבלימינל והצל אמנם מעולם לא התייחסו אליו, אבל אתם יודעים שהכינוי פוצי ומוצי כאב להם.

נועה פראן – מה לי ולכל הבלאגן (2008)

הנה משהו יפהפה שקרה בזכות זהב שחור: אחת הכוכבות הגדולות יותר שיצאו מהפרברים רפיוג'יז והפי.אר טרופרז היתה נועה פראן, מוזיקאית מפחידה בכישרונה עם ווקאלז שיכלו לנוע בטבעיות בין וורסים נושכים לשירה צלולה, ואז גם ללהיט מדינה כמו "אל תשחק איתי". הכישרון העצום הזה היה אמור לפרוץ באלבום הבכורה "נשיקה סתירה" ב-2008, שהופק על ידי ג'וני גולדשטיין (היום מפיק על בפופ הישראלי והעולמי, אז נער בן 17), אך האלבום נשאר במגירה. לאורך השנים הוא דלף והסתובב בקרב חובבי דבר, עד היום (ליטרלי היום!), האלבום המצוין הזה יצא, ומספיק שתשמעו את השיר המעולה הזה עם פלד כדי להבין איזה מיוחד ובועט בראש האלבום, ואיזה כוכבת ענקית היא היתה אמורה להיות, ואולי עדיין תהיה.

קוטג' – סליזי (2009)

שם נוסף שנפל בין הכיסאות עם היעלמות ההיפ הופ מהמיינסטרים היה קוטג', שזה היה גם שמו בתעודת זהות, אחרי ששינה אותו מאדם בכור. אחרי השותפות ב"בויאקה" וכמה שיתופי פעולה עם אמנים שלא הניבו יותר מדי פירות, אלבום הסולו שלו יצא באיחור לא מבוטל למסיבה. הראפ הקריקטורי שלו עוד נכך וחגג שם, אך זז מעט הצידה לטובת גרסה יותר מהורהרת ובוגרת של קוטג' שלעיתים צצה בשירים כמו "אמא" או "תרופות". אבל לא בשיר הזה, שחוגג את הסקסיות שבהיפ הופ על ביט נהדר של אורי שוחט. האלבום המצויין הזה זמין בסטרימינג ולגמרי שווה האזנה נוספת, יש בו כמה פנינות נסתרות, ונראה אותם לא נדבקים לפזמון הדפוק של "גנג'ה וויד".

הצד האחר – זה לא עובר רדיו (2006)

חוץ משלושת ההרכבים שמוצגים בפרק החמישי, היו עוד אלטרנטיבות למיינסטרים שנולדו באותם השנים, לרבות הצמד הזה שגידל את אחד הראפרים הכי מפלצתיים שזורם בעברית. הם החלו כילדים שגדלו עם אוקטובר – ראפר חיפאי שהגדיר מחדש את המונח מחתרתי ובנה לעצמו קהילה קטנה ואדוקה של מעריצים בראפ שבאמת לא נשמע כמו שום דבר אחר – אך התלמידים שלו היו אלו שלקחו את זה קדימה. "הצד האחר", שהיו סייקו (או סיי) וזי קיי (זוהר כספי), יצרו ראפ אנטי ממסדי של בני עשרים וכלום, ועשו את זה במקוריות מחוספסת ומתריסה. סיי הפך לעכבר אולפנים שעובד עם כמה מהאמנים החזקים בארץ, וזי קיי לראפר עצום שלא מספיק אנשים מכירים. זמן טוב להכיר.

סוליקו עם סאז, תומר יוסף וגוסטפייס קילה – El Nurי(2009)

חיכינו לפלייליסט הזה כדי לדבר על אחד הקולקטיבים הכי חשובים בראפ העברי של שנות האלפיים המוקדמות, ולא כי הם לא הוציאו מוזיקה, אלא כי הם לא ממש הוציאו שירים. הרוב אולי מכירים את השם שלהם (סוליקו קרו, או כרוב לפעמים) מהלהיט "לא ציפיתי" של קרולינה, אבל רביעיית הדי.ג'יים המדהימה הזו – רונן סאבו, אייל רוב, עידו סער ומיכאל אמת – היו אחד הכוחות היצירתיים הכי גדולים באותם שנים. הם עשו את המסיבות הכי מגניבות, את הביטים הכי מעניינים, את המיקסטייפים הכי מדהימים (עד היום "מסע בך" נשמע מדהים) וערבבו את הראפ העברי הצומח עם גרובים מקומיים ועולמיים באופן טבעי לגמרי. כשלבסוף הוציאו אלבום בכורה, הוא היה בינלאומי ברמת להושיב ביחד על שיר את הראפר הערבי-ישראלי הנדר סאז, עם תומר יוסף וגוסטפייס מהוו טאנג קלאן. איזה שעטנז קסום וחשוב הם היו לראפ העברי – גם בזכות הגילוי של הצמד בסעיף הבא.

אקסום – אחלה קומבינה (קלמנטינה בגינה) (2009)

פתאום באו! צמד קוסמי לשון מנתניה, הראפרים טדרוס וג'קסון, פרצו לתודעת הראפ העברי עם שיר התגובה ל"אל תשחק איתי" של נועה פראן – ששניהם הופקו על ידי סוליקו, אגב – וצמחו משם לאחד הצמדים היצירתיים בראפ העברי, בטח של אותם שנים. גרוב של שוק התקווה, סטייל בקילואים וסאונד שלא ברור עד היום איך לא כבש את ישראל התנקזו לאלבום מעולה ב-2009, בהפקת סוליקו כמובן, עם שיתופי פעולה תדירים עם כהן@מושון ופלד ואורטגה בערבי הקבינט. למעשה, הם אולי החוסר הכי משמעותי בפרק החמישי – כי הקבינט של הראפ העברי לא שלם בלי הצמד הדינמי הזה.

סגול 59 – אדמה רוח וקאש (2008)

סגול 59 מופיע לא מעט בפלייליסטים שעשינו כאן, ולא בכדי. קשה מאוד למשוך קריירה בהיפהופ, מקצוע שבעיקר מבוסס על רוח נעורים, גם בעשור החמישי והשישי לחייך – אבל סגול מצליח לעשות את זה עם לא מעט כישרון ובעיקר נחישות. השיר הזה מגיע מתוך האלבום (המצוין) "תעשו מקום", שיצא ב-2008, ותחת הפקה מהפנטת של אורי שוחט הפך לאחד השירים הכי טובים בקריירה הארוכה שלו. המיאוס מהמיינסטרים והלשון הנוקבת מציג בדיוק את הרוח של אותה אלטרנטיבה שנולדה משנות הפריצה של ההיפ הופ הישראלי, ולגמרי הולך באותה הדרך עם שאר המוזיקה המתריסה של התקופה הזו.

כלא 6 – ג'רוזלם (2008)

שארית קטנה מהפרק הקודם שלמרבה הצער לא הצליחה לצמוח – אחרי שאלבומם הראשון לא הצליח להניב להיטים, האלבום השני של כלא 6, "חופשי להשתחרר" מ-2006, פרץ עם "דרך המלך" המצליח ובאופן טבעי הואשם בניסיון זול להתמסחר בעזרת סימפול פזמון ישן. שנתיים אחר כך הם היו אמורים לחזור עם אלבום שלישי, בוגר ומאתגר יותר, שמעולם לא יצא עקב סכסוך משפטי עם הלייבל שלהם. מתוכו נשאר אך ורק הסינגל הזה, השריד האחרון של כאן 6, שהוא גם כנראה השיר הכי טוב שלהם עם פזמון מקורי ומצוין, בתים מוצלחים וחכמים על יוקר המחייה (כן, כבר אז) וקליפ יצירתי בהשראת טרנטינו.

קוואמי, קאשי, קוטג' וש"ס – רננו צדיקים (2008)

האלבומים של קוואמי, לאורך השנים, תמיד ידעו לבטא היטב את הנפש שלו – כזו שמערבבת רוק אלטרנטיבי, מטאל, וכמובן היפ-הופ טהור. במקרה הזה, מדובר בשיר היפהופ קלאסי לתקופה שיצא באלבומו השני "מלחמת פופ" – סייפר (כלומר, שיר שבו מספר ראפרים מופיעים וכל אחד מראה את יכולותיו) מושלם עם שלושה שותפים מצוינים, שכל אחד מהם מלהטט ראפ על קונספט מוזר ומצחיק, בו הם מדמיינים את עצמם כרבנים הוללים. הוורס המחופף של קוטג', שעושה ראפ כרב זקן מעדות באבא סאלי, היה ונשאר אחד הדברים המופרעים בשפה העברית. וכל זה הוא רק הצצה קטנה לטירוף המוזיקלי שבאלבום הזה, שניסה להתרחק מהתבניתיות ההיפ הופית בכל הכוח, ועושה זאת מדהים.

לוקץ', אלפרבר ופלד – שרשראות מזהב (2008)

הפרק הקודם של זהב שחור עסק בשאלה "מי רצח את ההיפ הופ?". השיח שאחרי כבר עסק בשאלה אם הוא בכלל מת. אם הוא מת (והוא מת, מטאפורית, לתקופה מסויימת. סוף סיפור), אז אחת הסיבות לכך היתה אותה נוסחה שקבעה שראפרים צריכים להיראות בצורה מסוימת, לשיר על נושאים מסוימים ולהפגין קשיחות מסוימת. לוקץ', הסאטיריקן הגדול של ההיפ הופ הישראלי, איבחן וצחק על מגמות דביליות בראפ העברי באלבום הבכורה שלו "לא דובים ולא יער", שגם הוא תוצר של יוצאי הפי.אר. טרופרז. בשיר הזה הוא משתף פעולה עם שניים מיוצאי, במה שמהווה דיס מוחלט לראפ העברי עצמו, אבל עם קריצה וחיוך. בכך הם הצליחו להגדיר נהדר את מה שלא אהבו בגל הראשון של ההיפ הופ העברי, וגם להגיד כמה מילים שהיום הם לא יעזו להגיד.

מטרו, צ'ולו, כהן@מושון, פישי הגדול ופלד – תל אביבי רימיקס (2009)

בשנת 2009 תל אביב חגגה מאה שנה, והחליטה להפיק אלבום עם מיטב הלהיטים של העיר לאורך השנים. האיש שהופקד על הפקת האלבום היה סאבלימינל – שמעבר להיותו סאבלימינל, היה גם מזוהה מאוד עם העיר העברית הראשונה. חוץ מקלאסיקות תל אביביות כמו "יש לי סימפטיה" או "על גגות תל אביב", היה באופן טבעי באוסף הרבה היפ הופ, כולל הרימיקס הדי מפתיע הזה ל"תל אביבי" – להיט סצנה שיצר הראפר הצעיר מטרו (לימים, מפיק מוזיקה בינלאומי). חבורת הראפרים שהתגבשה כאן מאוד מגוונת, כשכל אחד מהם מביא זווית אחרת לתל אביב (כולל פלד שרק כמה שנים לפני כן שר "תל אביב על הכוונת", והפך מאז לפלורנטינאי הדוק), והתוצאה מהנה במיוחד.

51% – ההיפהופ הרס לי את החיים (2009)

הפלייליסט הזה מלא בניסיונות של ראפרים ישראליים לשבור את חומת המיינסטרים – כשבשנים האלה, רובם התנפצו על החומה ונזרקו אחורה. אלא שבמקביל, היו גם את אלה שניסו לעשות את הדבר שלהם – לעשות היפהופ טהור, כן ככל האפשר, פשוט למען האמנות. קשה לקרוא לאיחוד של כמה הרכבים שרוב העם לא מכיר סופרגרופ, אבל במונחי ראפ עברי איחוד בין טאבו פלוס, הצמד הנפלא "הארכיון", הראפר הידוע בשם צ'ה גווארה הישראלי (היום הוא סוכן נדל"ן – נשבעים) והמפיק ג'וזף (שלימים יעבוד עם איזי) היה סופר גרופ. השיר הזה, סוג של המנון לילדים שגדלו על היפ הופ ישראלי ונתקעו עם הסגנון גם כבוגרים, הצליח לדייק את האהבה הגדולה לז'אנר שלא תפס, לפחות באותם שנים. לא בטוח שהיפ הופ אכן הרס לנו את החיים, אבל הוא בהחלט שינה אותם לא היכר.

פרודוקס – או לה לה (המקורי) (2008)

סיום הפרק החמישי נארז עם טיזר לנושא הלפיד של הפרק הבא – רביד פלוטניק, אז עוד בכינוי נצ'י נץ', מספר לפלד על הלהקה שלו. אותה להקה היתה פרודוקס – שלישיית חברים מפתח תקווה שעתידים לשנות את הראפ העברי. רפיקי/אריסטו (שמואל יוסף), צ'יצ'ו (שמעון אדמה) ונצ'י נץ' (אתם כבר יודעים), אז עוד בלי המפיק שקל (אייל דוידי), יצרו מיקסטייפ בהפקה ביתית (זה אומר ביטים של שירים אחרים שהם הורידו מהאינטרנט) שהופץ בדיסקים צרובים וכלל שישה שירים בוסריים שרמזוו על פוטנציאל ענק. השיר הזה היה הבולט מכולם, עם פזמון מדבק ואמביציה בלתי רגילה, ועוד יזכה לרימיקס מומנטלי שנתיים אחר כך, כשיצא האלבום היחיד של ההרכב.

טונהמן ג'ונס – רד עוד (2009)

ואם כבר בטיזרים לפרק הבא עסקינן, רגע לפני תום העשור נחת כמעט משום מקום מיקסטייפ של ראפר שנעדר מאז 2006, אז עוד בשם הראפ הישן שלו מימי "השבט". "מיקסטייפ בייבי" היה פצצה של יצירתיות שהזכירה איזה כישרון על טונה היה ונשאר, עם תערובת של קטעים ישנים וחדשים שמתחו את גבולות היצירתיות של הראפ העברי, ורק רמזה על העתיד לבוא בעוד כמה שנים, כש"גם זה יעבור" יהפוך ללהיט מדינה. השיר הזה, ממיקסטייפ הקאמבק של טונה הוא מחווה נהדרת למוזיקה של רד הוט צ'ילי פפרז עם הזמרת גלי שדה, ועם המוד הפ'אנקי שילווה אותו ואת להקת טונהמן ג'ונס לתוך שני(!) אלבומים גנוזים, ועד הגלגול הבא.