"זוג יונים": הרבה שפריצים ומעט מאוד קולנוע
השערורייה שטופחה בשקדנות סביב הסרט והפוסטר שלו בשבועות האחרונים מעניינת יותר מ־75 הדקות המשמימות של הסרט עצמו
הרבה דימויים של שפריצים יש בסרט החדש של דובר קוסאשווילי – גבר משפריץ (מהפה), בקבוק שמפניה משפריץ, הבנתם את הקטע. אם הדלקתם טלוויזיה או אינטרנט בשבועות האחרונים אתם גם יודעים שיש בו הרבה עירום נשי וגברי (כצפוי, יותר נשי מגברי). מה שאין בו: חושניות, סיפור, דרמה, קומדיה, קולנוע, תובנות או כל דבר אחר שיהפוך את הצפייה בו למעניינת או מספקת ברובד כלשהו.
גבר (אסף גולדשטיין בבכורתו הקולנועית) מגיע לחדר במלון שם הוא מצפה לפגוש את אשתו לרגל יום נישואיהם. במקומה מחכה לו אישה כאילו אחרת (טל טלמון מהסדרה "חצויה") בקומבניזון אדום שמציעה לו סקס (איתה ו/או עם נשים נוספות) מסוג זה המאכלס פנטזיות גבריות שהוא מנסה להתכחש להן אך לא מצליח. בהמשך האיש והאישה יתפצלו לשניים, ולכל אחד יהיה גם אלטר אגו מקורנן – כלומר, עם קרניים של ממש על הראש (האיפור של גולדשטיין בתפקיד האלטר אגו מדמה אותו לקוסאשווילי עצמו). הדיאלוגים בין הארבעה וכמה אורחים שבאים והולכים, מורכבים מרצף של קלישאות לשוניות ("להימנע ממך זה כמו להימנע ממוות"), חלקן אפילו מכוונות, כולן מדוקלמות על ידי השחקנים באותו חוסר שכנוע. בשלב מסוים האישה תשב לאכול ביצת עין ותגיד לבן זוגה "החביתה מתקררת". לא ברור אם הבלבול הזה נובע מחוסר תשומת לב, או שמא הוא נועד לשמש כמפתח לשוני לאופן שבו אנחנו מתבקשים לצפות בסרט.
נדמה שקוסאשווילי מנסה ליצור כאן שילוב של תיאטרון אבסורד (דיאלוגים שאינם דיאלוגים, חביתה שהיא ביצה עין) ופורנו (בלי חדירה), וכאילו להגיד משהו על זוגיות (בעלים רוצים נשים ביתיות ומאהבות סוערות, אבל מתחת לבגדים כל הנשים הן זאבות טורפות). אבל הגילויים המפתיעים הצפויים ודלות הפיתוח של הדמויות והרעיונות, מייצרים משהו שנראה כמו פרק גרוע בסדרת הטלוויזיה הישנה "לא יאומן כי יסופר". במילים אחרות, השערורייה שטופחה בשקדנות סביב הסרט והפוסטר שלו בשבועות האחרונים מעניינת יותר מ־75 הדקות המשמימות של הסרט עצמו.
סרט על:איש ואישה נפגשים בחדר במלון ומדברים, עם בגדים ובלי.
ללכת?לא. בסרטי פורנו לפחות אפשר להריץ את הקטעים המשעממים.