זה היה היום האומלל בחייו של עמית סגל. ואז הגיעה המהדורה

אם אפשר היה להפוך שמחה לאיד לאנרגיה, מחירי החשמל בישראל היו צונחים אתמול לרמות חסרות תקדים עם היוודע מעורבותו של עמית סגל בפרשת ההדלפה החדשה מהשב"כ. הפרשן היהיר, הזחוח, היודע-כל, האמפליפייר של מכונת הרעל הביביסטית – הפך ברגע אחד מצייד לניצוד. אחרי שנים שבהן הוא רודף מרצים, אקדמאים וקולגות שנתפסו בשמאלנותם, קיבל סגל טעימה פואטית קטנה מהגזלייטינג שהוא עצמו מייצר על המסך כמעט מדי ערב. אחרי כמעט 24 שעות של טנטרום ציוצים ופוסטים בחשבונותיו הפרטיים ברשתות החברתיות, הגיעה השעה 19:50 ועמית סגל לא ישב מסביב לשולחן המהדורה המרכזית של חדשות 12.

>> אנחנו נלחמים בגורמים האנטי-ליברליים בעיר. ואסף זמיר מחבק אותם
>> אחרי 22 שנים של "ארץ נהדרת": הגיע הזמן להיפטר מהפורמט העתיק

לא ברור אם הייתה זו יד המקרה הנעלמה שהדירה את סגל מהמסך בפריים טיים או שמישהו בחדשות 12 נזכר מבעד למסכי הגיזלוט שאתיקה עיתונאית היא דבר, ושלא סביר לאפשר לפרשן להגג על פרשה פלילית-ביטחונית שהוא מעורב בה, אבל בכל מקרה התוצאה הייתה אחת המהדורות הסולידיות והרגועות של קשת 12 בשנתיים האחרונות, כאילו הוציאו מהאולפן גנרטור מטרטר של רעש לבן ובשקט שהשתרר אפשר היה לשמוע סימנים של חיים עיתונאיים תבוניים.

זה בכלל לא היה מובן מאליו. בשעות אחר הצהריים סגל עדיין טייל להנאתו באולפנים, ובשעות הצהריים המוקדמות פורסם באתר N12 טור פרשנות מביש ומביך פרי עטו, שבו שטח תיאוריית קונספירציה נגד ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה והדהד את קשקושי הדיפ-סטייט של משפחת נתניהו כמו מריונטה טובה. המבוכה התחילה עוד קודם: כבר עם היוודע הפרשה בערב יום שני, פצח סגל ברצף-שצף מקציף של ציוצי היסטריה, ובראשם "הייתי רוצה לחיות בדמוקרטיה שבה לאנשים שהובכו בגלל פרסום אמיתי לא תהיה היכולת לצאת למסע נקם שבמסגרתו יוכלו להאזין לעיתונאים ולחקור אותם על מקורותיהם… מה דעתכם, אנחנו חיים בדמוקרטיה כזאת?".

וזה רק נעשה מביך יותר: מהר מאוד התברר שבניגוד לפנטזיות הפרנואידיות של סגל, השב"כ לא האזין לאף עיתונאי ולא חקר אף עיתונאי כדי להגיע לחשוד א'. למעשה, מי שהסגיר את המדליף לידי השב"כ היה סגל עצמו, כשפרסם לפני כשלושה שבועות את המסמך המודלף מבלי לטשטש או להשחיר בו פרטים שהובילו ישר אל המדליף. מדובר באקט מדהים של חוסר מקצועיות משוועת, כזאת שגם סטודנט שנה א' לתקשורת היה מתבייש בה, הפקרה מוחלטת של מקור עיתונאי מצדו של סגל שתוביל כנראה למאסר ממושך של המדליף. אם זה לא היה סגל הזחוח, ניתן היה לשער שלא הופיע במהדורה המרכזית פשוט כי לא ידע איפה לקבור את עצמו מגודל הפדיחה.

 

 

בהיעדרו של סגל מהמהדורה, קיבל כתב הפלילים ברנו טגניה זמן מסך אינסופי כדי להציג את עמדת החשוד, ואליו הצטרף באולפן גם עו"ד אורי קורב המייצג אותו, מבלי שניתנה לפרשן המשפטי גיא פלג הזדמנות להגיב לטענה המגוחכת שהחשוד פעל "בממלכתיות ולפי ראות עיניו ושיקול דעתו", כאילו לכל שב"כניק שמורה הזכות להדליף מסמכים מסווגים אם נדמה לו שיש בכך חשיבות. קרן מרציאנו ניסתה להקשות, אבל בפועל עמדת החשוד היא זו שקיבלה את זמן המסך הממושך ביותר במהדורה. את שמו של סגל נזהרו סביב השולחן שלא להזכיר והסתפקו במילת הקוד "עיתונאים" (אם כי לא בטוח שהמילה הזאת אכן מתארת את פועלו).

מהר מאוד, יחסית לחומרת החשדות, עברה מרציאנו לנושא הבא: חשיפה של עומרי מניב על הדלפה נוספת מהשב"כ שאינה קשורה לאף אחת מהפרשות האחרות, אך מחזקת את הנראטיב שהשב"כ הפך לממטרה של הדלפות לכל עבר. מעניין את מי זה משרת. בחדשות 12 כבר מזמן בחרו במלך על פני הממלכה, נרמלו עד היסוד את היותו של ראש הממשלה נאשם בפלילים שגרר את המדינה אל התהום, נרמלו את הקואליציה העבריינית והאנטי-ציונית שלו, נרמלו את הפקרת החטופים ואת ההתנערות של הדרג המדיני כולו מאחריות לטבח השבעה באוקטובר, ולגמרי קטן על בכיריו לנרמל את מעורבותו של הפרשן המוביל שלהם בקמפיין חיסול של ראש השב"כ.

סגל עוד יקבל מעורכיו את ההזדמנות שלו לגזלט ולחרטט את הפרשה הנוכחית, אולי כבר הערב, אבל ההחלטה להשאיר אותו אתמול על הספסל מעידה שלפחות כמה רפלקסים עיתונאים בסיסיים עדיין מתפקדים בחדשות 12. אפשר להתווכח אם הכוחות העיתונאיים האיכותיים שעדיין מצליחים לתמרן בתוך המערכת המשוחדת הזאת עושים לכולנו טובה עצומה עם האצבע בסכר או משמשים עלה תאנה להכשרת הדיקטטורה של ביביסטאן, אבל במשך ערב אחד לפחות אפשר היה לדמיין איך הייתה נראית המהדורה המרכזית של קשת אם לא הייתה בוגדת על בסיס יומי בשליחותה. תגידו, בסדר, אבל הוא מביא להם רייטינג. ובכן, הרייטינג של חדשות 12 אתמול היה זהה לזה של כל שלוש המהדורות המתחרות ביחד. עוד סיכה בבלון.