חובה ללב: הבית הזה הוא כל מה ששכונת שפירא רוצה להיות

סיון דיין והלב שלה. צילום: יואב פלד
סיון דיין והלב שלה. צילום: יואב פלד

סיון דיין הפכה סטודיו קטן ומחסן מוצרי קירור משפחתי בקורונה למרכז קהילתי עצמאי ומודרני של ממש. ארוחות שף קהילתיות ופרטיות, גינה רחבת ידיים, אירועים פתוחים לקהל, סדנאות קרמיקה, אוכל, יין וחללים להשכרה – וזו רק ההתחלה. שוחחנו עם מי שהקימה בית ללב הפרטי שלה - והפכה אותו לבית לכל הלבבות

22 ביוני 2021

הסיפור של סיון דיין, אמנית רב תחומית, מתחיל כמה שנים לאחר שסיימה את התואר הראשון שלה בשנקר, כשחיפשה מקום שיכיל את התקופה שעברה באותו הזמן. "הייתי ממש צריכה מקום שאוכל ליצור בו", היא מספרת, "במקרה באתי עם אבא שלי לחפש משהו בעסק הישן של סבא שלי למוצרי קירור בשפירא וראיתי חורבה נטושה לחלוטין. מתוך הכלום שהיה שם הרגשתי שאני יכולה להוציא החוצה את כל מה שהייתי צריכה להוציא דרך היצירה".

החצר הפנימית בחובת הלבבות. צילום: יואב פלד
החצר הפנימית בחובת הלבבות. צילום: יואב פלד

סיון פתחה סטודיו קטן במחסן של סבא ועבדה בו כשנתיים, עד שנסעה ללמוד תואר השני באמנות ב-SVA בניו יורק. בלב כבר התבשל רעיון ההרחבה של הסטודיו הקטן לבית קהילתי של ממש. "הגלגול השני של 'חובות הלבבות' התחיל בפרידה שלי מניו יורק ומזוגיות שהייתה לי שם שלוש שנים", היא משתפת, "במשך כל השהות שם פנטזתי על ההקמה של הבית, וזה מה שהוביל לקונפליקט גדול של האם להישאר או לחזור הביתה. החלטתי לחזור לארץ, וביום שנחתתי התחלתי להשקיע את כל האנרגיות והכאב בהגשמת החלום שהתבשל במשך שבע שנים".

היא חזרה שבועות ספורים לפני פרוץ מגיפת הקורונה לארץ, והחלה בכל זאת במהלך הבלתי אפשרי הזה – להקים את בית 'חובות הלבבות' (על שם הרחוב בו הוקם) על חורבות העסק המשפחתי של סבא שעבר מאז למקום אחר, ולצד הסטודיו הקטן שלה לשעבר. "המקום הזה גם ככה עמד נטוש, ידענו שגם אם הוא יצליח וגם אם לא – ההשקעה היא חשובה", היא משתפת, "אין לי שום נגיעה לאדריכלות או לעיצוב, אבל יש לי תפיסה טובה לחלל שבאה מהאמנות שלי. באמצעות המשפחה, מענקים, מנטורים ולצד הקבלנים שהסכימו לעבור איתי תהליך הרמנו את המקום שכבה-שכבה. כמו בהתייחסות לציור. קצת יותר משנה לאחר מכן פתחנו, במרץ האחרון".

החלל ב'חובת הלבבות'. מאוד מרשים. צילום: יואב פלד
החלל ב'חובת הלבבות'. מאוד מרשים. צילום: יואב פלד

"לכל אחד מהמשפחה שלי הייתה נגיעה בתכנון של המקום הזה לכדי משהו שלם יותר", היא מספרת בהתרגשות, "אבא שלי יצר במסגרייה שלו את הקשתות שנמצאות בכל החלל, בנה את השולחן המרכזי והיה חלק מכל התהליך, אמא שלי עזרה בהחלטות העיצוביות, הכינה את כל סידורי הפרחים ולוקחת עד עכשיו חלק באירוח. אחותי עוזרת בשיווק ואחי תומך בנו כל הדרך. זו סגירת מעגל בשביל המשפחה שלנו וכך זה גם התבטא בתהליך ההקמה".

"חובות הלבבות", מעבר לעובדה שהוא אחד מהמבנים המשופצים היפים והמרשימים בשכונת שפירא, הוא חלל שעצם מהותו הוא לארח, כמו בבית. החל מסטודיו קרמיקה, דרך חלל לתערוכות, מטבח מאובזר לשפים וחלל שמארח ארוחות פרטיות וקהילתיות, ואפילו גינה פסטורלית. "רציתי ליצור את המפגשים האלה דווקא כאן. אמנות עם אנשים; אנשים עם אוכל; אוכל עם אמנות", אומרת סיון, "להימצאות של הבית בשפירא יש השפעות גדולות על הקהילתיות של המקום הזה. אנחנו נמצאים בין תרבויות שונות מאוד ואקלקטיות ומאפשרים לזה להיות חלק מאיתנו. אני מרגישה איך זה משפיע על האנשים שבאים לכאן ועל התוכן שאני מכניסה ועוד רוצה להכניס למקום".

אחת מפינות היצירה בחובת הלבבות. צילום: יואב פלד
אחת מפינות היצירה בחובת הלבבות. צילום: יואב פלד

כל החללים במקום מתקשרים זה עם זה – הארוחות מוגשות בכלי הקרמיקה שנעשים בסדנאות, תערוכות האמנות הפתוחות לקהל מוצגות על קירותיו החשופים (בכוונה) שמשמרים את האווירה הנוסטלגית של העסק של סבא. במקום כבר בישלו אסף גרניט, נאיפה מולה ואדם סולד, והתארחו בו בין היתר שלומי שבן ויובל שרף. "ערב אחד אני יכולה לארח אירוע פרטי ואנשים ייהנו מהחלל שאנחנו מציעים, ובערב אחר אוכל ליזום ארוחה קהילתית שבה אנשים יושבים בשולחן אבירים גדול עם אנשים שהם לא מכירים".

אסף גרניט עושה יאסו עם אחת הצלחות בבית חובת הלבבות. צילום: אלברט ללמאייב
אסף גרניט עושה יאסו עם אחת הצלחות בבית חובת הלבבות. צילום: אלברט ללמאייב

וכשכל זה לא קורה, המקום הוא חלל עבודה, סדנאות יין ובישול – הכול מותאם ומתואם אישית על ידי סיון – רק תבקשו. "אנשים פונים אליי ואני בונה להם את מה שמתאים להם מתוך מה שהבית יכול להציע", היא מסבירה.

ולמה עוד יש לצפות? "הייתי רוצה שזה יהיה בית פתוח שמשלב את כל המגוון הזה שלשכונה יש להציע", היא צופה הלאה, "התושבים של השכונה כבר נמצאים כאן. כל אחה"צ הילדים של השכונה רצים ודופקים על החלון כדי להיכנס לאכול עוגה, השכנים שלי תמיד נכנסים לשבת כאן, לפעמים גם עם משהו לאכול או לשתות. אלה השורשים של המקום הזה. החלום שלי הוא שהבית יהפוך, בין היתר, למקום שעוסק בשכונה הזו, שמדבר עליה, שאנשים מהשכונה יבואו לבשל כאן ולתת מעצמם".

סיון דיין. "בית שיוצר חיבור בין אנשים לחלומות". צילום: רוני כספי
סיון דיין. "בית שיוצר חיבור בין אנשים לחלומות". צילום: רוני כספי

"מהות המקום הזה היא שהוא בית שיוצר חיבור בין אנשים ועולמות. זה כמעט קסום בשבילי שפתחנו את המקום ברחוב 'חובות הלבבות', על שמו הוא נקרא", מחייכת דיין, "חובת הלב שלי הייתה כל הזמן לאחות את הכאב שהיה בו לכדי משהו חדש שהוא יותר טוב. הרצון למצוא בית ללב שלי הפך לרצון למצוא פתרון לכל הלבבות שרוצים למצוא בית משלהם".
בית חובות הלבבות, חובות הלבבות 5 בשפירא, לפרטים נוספים באתר, בדף הפייסבוק ובאינסטגרם