תשדיר שירות סקסי לחוליגנים או משל להקצנה של הימין הישראלי?

עם שורה של פרומואים מושקעים, ציפיות גבוהות וגם שערוריית יחסי ציבור טובה – הסדרה שכולם מדברים עליה סוף סוף עלתה לאוויר. "חוליגנים", סדרת המתח החדשה והלהיט הצפוי של כאן 11, שודרה אתמול (שני) לראשונה ואמורה להיות הבוננזה החדשה של התאגיד, אחרי "מנאייכ", "טהרן" ו"קופה ראשית" שהבקיעו את השער אל קהלים רחבים מאוד בארץ ובעולם. זו סדרה מורכבת, שעולה לאוויר במציאות הרבה יותר מורכבת. כמו יצירות טלוויזיוניות רבות שצפות עכשיו, גם "חוליגנים" הופקה במקור לפני שבעה באוקטובר (הסדרה צולמה ביוני 2023, בעיצומן של ההפגנות סביב הרפורמה המשפטית) והפכה מהדהדת עוד יותר אחריו. סדרה שכמו ניבאה את המצב הישראלי – את הכעס, את האלימות ואת הגזענות שצפה מעל פני השטח. 

>> תבכה אם אתה גבר: כך חותר טונה תחת הגבריות הישראלית
>> "ההולנדי של עכו": הספר שגרם לי להבין שכדורגל זה החיים

לי גילת, שהיתה תסריטאית בסדרות כמו "טהרן" ו"מנאייכ", עלתה מדרגה והפכה לרוח החיה מאחורי הסדרה הכל כך מדוברת, כיוצרת ובמאית. זו העבודה המרכזית הראשונה שלה, ואפשר להתחיל מהשורה התחתונה: זו סדרה טובה. אפקטיבית, מעניינת, מושכת אש אבל גם מושכת עיניים. בעידן הפרעת הקשב שאנחנו נמצאים בו, סדרות שמרתקות אותך באמת למסך הן מצרך נדיר ו"חוליגנים" (כמו "מנאייכ") היא סדרה שכזו.

ברמת הליהוק שני שחקנים מתבלטים מעל כולם: בן סולטן שממשיך את הטיפוס החד והמהיר לפסגה – אחרי תפקיד הפריצה ב"עלומים", ואחר כך ב"מדרסה" וב"ילד רע" של דניאל חן זה עוד תפקיד מרכזי וגדול שסולטן לוקח על עצמו ומתעלה לגודל השעה לחלוטין – ודיקלה דורי, שמוכרת בדרך כלל כזמרת המצליחה דיקלה, אבל מבריקה כאן בתור רפ"ק מדמוני, שוטרת שמנהלת יחסי אהבה-שנאה עם החוליגנים שבהם היא מטפלת.

בליבה של "חוליגנים" עומד מני (בן סולטן), צעיר ירושלמי מבית בעייתי, שמתחבר לגמרי במקרה לארגון אוהדי כדורגל אלים וקיצוני – סביב קבוצה ושמה "בני ירושלים". קבוצה שמשחקת באצטדיון טדי, לובשת צהוב-שחור ויש לה גרעין אוהדים אלים וגזעני. נשמע לכם מוכר? גם לי. בדומה ל"שעת אפס", שללא ספק עסקה בסכסוך שבין אדם ורטה לספיר סבח (אבל התעקשה שמדובר ב"סדרה דמיונית, שאין לייחס אותה לדמות אמיתית או לאירוע אמיתי"), גם כאן יש סוג של עבודה על עבודה: כולם מבינים שמדובר בבית"ר ירושלים ובארגון האוהדים "לה פמיליה", אבל כדי לא להסתבך (וכדי לאפשר חופש אמנותי) משתמשים בהסוואה די שקופה. אם היה מישהו שקצת יותר מבין כדורגל בסדרה, אולי היו מצליחים לשקר לנו בצורה יותר מנומסת.

זה לא ממש עזר להם מול בית"ר – שנציגיה כבר שלחו מכתב התראה להפקת הסדרה, בטענה שהם משתמשים בסמלים של המועדון (למשל האריה הירושלמי או שירים של אוהדי הקבוצה, שמגיעים כמעט בשלמותם למסך). אבל מהסאגה הזאת, נדמה לי ששני הצדדים יצאו מנצחים – הנהלת המועדון הראתה לאוהדים שהם "נלחמים בשמאלנים מהתאגיד", הסדרה קיבלה סיבוב תקשורתי נאה גם באתרי הספורט והברנז'ה לקראת שידורה – וכולם יצאו מרוצים. כנראה שגם בכאן 11, ביום שאחרי כשידעו מה הרייטינג.

בכל מקרה, ב"חוליגנים" יש שני רפרנסים ברורים שמלווים את הסדרה: הראשון הוא ל"גרין סטריט הוליגנס", סרט האולטראס המפורסם מ-2005 שסיפר את אותו סיפור (מישהו מ"העולם הנורמלי" שנסיבות החיים גררו אותו לחיבור עם האוהדים הפנאטים והאלימים); אבל גם "אמריקה איקס" במידה מסוימת (כולל בסצנה אחת שלא נספיילר לכם, אבל כשתראו אותה – תדעו טוב למה). ואם מישהו ראה את שני אלה, ברור לו שזו סדרה מאוד הארדקור ולמרות שהיא משודרת בפריים טיים היא מאוד גרפית ומאוד לא פשוטה לצפייה.

ויש עוד מורכבות: בניגוד לסדרות רבות רבדים שמתרחשות בעולם הספורט, כאלה שיכולות לדבר גם לחולי כדורגל אבל גם לכאלה שלא ("טד לאסו" זו הדוגמא הקלאסית), "חוליגנים" בוחרת להתמקד בסיפור האלים והגזעני של קבוצת האוהדים וקצת מאבדת את הקשר לעולם שבו היא מתרחשת. אותה בית"ר יר– סליחה, "בני ירושלים" – כמו מתקיימת בחלל ריק. התוצאות של הקבוצה מוזכרות רק ברמז וכמו שאומר אחד מגיבורי הסדרה, מנהיג ארגון "שומרי החומות" עובד חממי – "מה קשור כדורגל?".

זו כמובן לא בחירה מקרית, ויש כאן מסר ברור (ונכון) לגבי תופעת "לה פמיליה" – הקשר שלהם לכדורגל ולספורט רופף עד לא קיים. קבוצת הכדורגל היא כסות נחמדה שאפשר ללבוש ושמאפשרת להם לפעול ביתר חופשיות, אבל לא באמת חשובה להם. היא מנגנון שדרכו אפשר לפרוק את הכעסים ולשחרר את האלימות הכבושה. בית"ר לא עניינה ולא מעניינת אותם באמת. פרשת הצ'צ'נים, שתועדה בסרט הדוקומנטרי "טהורה לעד", הוכיחה את זה: בבחירה שבין בית"ר ללה פמיליה, הם בחרו קודם כל בארגון. תמיד.

ובכל זאת, כאוהד בית"ר ירושלים (למרות הגזענים ולא בגללם), היעדר הקונטקסט קצת צרם. כי יש פה מועדון שלם, על מאות אלפי אוהדיו, שנדחק הצידה. מועדון שמשלם מחיר כואב על הגזענות המכוערת של חלק מהאוהדים שלו, ושמכיל אוהדים רבים יותר שרואים בעיניים כלות את המועדון שלהם – לפעמים מילולית – נשרף באש השנאה והגזענות. כמובן שלבית"ר, על מנהליה ובעליה לאורך השנים, יש חלק בהתעצמות הזאת של "לה פמיליה". חלק מהם תרמו לה ממש מכיסם. ובכל זאת, לספר את הסיפור של הגזענים והאלימים בלי הסיפור של המועדון שהם סובבים, פוגם בסיפור הרחב של הסדרה ולכן גם באמינות שלה.

ואף על פי כן, זו סדרה טובה. טובה כל כך, עד שכמעט נדמה שהיא באה לברך ויצאה מקללת. בסוף, מרוב רצון להציג את לה פמיליה כרעה חולה של החברה הישראלית (והיא אכן כזו), יצא לה תשדיר שירות לא רע ודי סקסי עבור החוליגנים הבאים שירצו להצטרף. סצנות המכות והאלימות מצטלמות כל כך טוב, שייתכן ועבור האלימים עצמם – זה דווקא אטרקטיבי. בטח כשחושבים על העובדה שהיא כבר נמכרה לשידור בצרפת (קנאל+) ובגרמניה (ARD) ובטח תגיע מתישהו גם לנטפליקס או שירות סטרימינג גדול, ותפזר לא מעט זוהר סביב הגועל נפש שהארגון הזה מייצג.

כשחושבים על זה, "חוליגנים", שכאמור נוצרה הרבה לפני המלחמה – ניבאה משהו המציאות העכשווית. היא מתארת את הכעס בצורה הגולמית ביותר שלו, את השנאה הבוערת באופן לא מפולטר, את מה שחי בתוכנו כל הזמן והשתדלנו להדחיק. הדבר היחיד שהשתנה, לרעה, הוא שבסדרה ל"שומרי החומות" יש דוברים וקצת עורכי דין. במציאות יש ל"לה פמיליה" גם שר לביטחון לאומי שמשרת אותם נאמנה.

"חוליגנים" לא חפה מבעיות, אבל המציאות שהיא מביאה למסך, כמו שנוהגים לומר בסדרות האלה, מבוססת על סיפור אמיתי ועל בעיה אמיתית – לא רק עבור בית"ר ירושלים שחיה עשורים עם ארגון גזעני ואלים שפוגע בה אלא גם עבור המדינה כולה. נדמה שלא סתם נבחר השם "שומרי החומות", על משקל המבצע הצבאי הקודם של ישראל בעזה; ולא סתם מני, גיבור הסדרה, מספר שקראו לו מנחם על שם מנחם בגין ז"ל. הסיפור של בית"ר והשתלטות הגזענים עליה הוא משל על סיפור ההקצנה של הימין הישראלי – מהממלכתיות והשמרנות (שגם אם לא הסכמת איתה, ידעת לכבד אותה) לעידן שבו כבר אין בושה ואין ממלכה. האלימות חסרת המעצורים של "שומרי החומות" היא כבר לא משהו שהעולם שבחוץ יכול לבטל כאיזו "שטות של אוהדי כדורגל". היא סכנה אמיתית לחברה שלנו.

"לה פמיליה" כבר מזמן חצתה את גבולות המגרשים. היא הפכה להיות ארגון אלים גם ברחוב, והנציגים שלה לא רק מטילים את חיתתם על ברק אברמוב, הם גם יושבים עמוק בתוך הממשלה. ואולי זה גם המסר של הסדרה לגבי אותם חוליגנים: את האנשים אולי תוכלו להכניס לכלא, אבל את השורש – השנאה, האלימות, הגזענות שהם מבטאים – יהיה קשה מאוד לרפא. ואולי הכרה בבעיה דרך המראה השבורה של "חוליגנים" תהיה תחילת הדרך לתיקון.
>> "חוליגנים", עונה אחת, 8 פרקים. שני 21:00, כאן 11