חטא חתול: איך פותרים את בעיית חתולי הרחוב בתל אביב?
ראיתם חתול רחוב שאוזנו חתוכה בקצה? הוא כנראה מסורס. 63 אחוז מחתולי הרחוב בתל אביב עברו עיקור - אך המומחים מזהירים כי רק שיעור גבוה יותר של ניתוחים ישפר את תנאי המחיה שלהם. ואיך היתה משפיעה ההחלטה של אורי אריאל על חתולי העיר? היא לא. אבל תודה בכל זאת ליועמ"ש שפתר את זה
רק יומיים אחרי הצעת "טרנספר החתולים" חזר בו שר החקלאות אורי אריאל (הבית היהודי) מההצעה ואמר: "נא להחזיר את הוויזות של החתולים לכיס". אך למרות המהומה מהיוזמה המגוחכת, לא חזר בו השר מהחלטה לא פחות קשה: להפסיק סירוס ועיקור של חתולי רחוב בגלל איסור הלכתי.
נכון להיום הדעה הרווחת היא כי סירוס ועיקור הם השיטה האפקטיבית ביותר למניעת התרבות מוגזמת של חתולי רחוב, שסובלים מרעב וממחלות. תוחלת החיים הממוצעת של חתול רחוב היא שנה עד שלוש שנים בלבד, בעוד חתול בית מטופח יכול לחיות גם יותר מ־14 שנה.
לפי הצעתו המתוקנת של ח"כ אריאל, במקום טרנספר למדינה זרה יועבר כל התקציב המיועד לעיקור ולסירוס – ארבעה וחצי מיליון ש"ח – למימון מחקר למציאת שיטות חלופיות להתרבותם. היועמ"ש אסר עליו, והשאיר את התקציב כמות שהוא, אך בכל מקרה ולמזלם של חובבי החתולים בעיר, עיריית תל אביב לא מסתמכת על התקציב הממשלתי ופועלת באופן עצמאי לסירוסם ולעיקורם של חתולי הרחוב. "ב־21 השנים האחרונות, מאז החלה עיריית תל אביב בעיקור ובסירוס חתולי רחוב, פעלנו מהתקציב שלנו", אומר הווטרינר העירוני ד"ר צבי גלין. "בתקופה זו ערכנו כ־60 אלף ניתוחים. אם בשכונה מסוימת 65 אחוז מהחתולים מעוקרים, קצב ההתרבות זניח משום שחתול היא חיה טריטוריאלית שבדרך כלל לא עוזבת את אזור המחיה שלה. אני חושב שהדרך הטובה ביותר הקיימת כיום בעולם לצמצום התרבות של חיות חסרות בית היא באמצעות עיקור וסירוס".
דילמת המאכילים
אף שמרבית המומחים העוסקים בנושא תומכים באופן נמרץ בסירוס ובעיקור, נראה שלא תמיד השיטה אפקטיבית במיוחד. כך למשל מחקרים שונים מוכיחים כי סירוס של פחות מ־90 אחוזים מאוכלוסיית החתולים באזור מסוים אינו מונע כלל ועיקר את התרבותם. בתל אביב חיים כיום, לפי ההערכות, כ־40 אלף חתולי רחוב, מתוכם 63 אחוז מסורסים או מעוקרים.
דפנה דעואל – מנהלת שיווק, מתנדבים וקשרי קהילה בעמותת SOS חיות – סבורה שלמרות המחקרים, כרגע יתקשה משרד החקלאות למצוא שיטה יעילה יותר למניעת ההתרבות. "הפתרונות של משרד החקלאות משונים מאוד", היא אומרת. "אם השר רוצה לסרס או לעקר באמצעות תרופה, כדאי שקודם כל יבדוק מה קיים. יש מחקר שהוכיח כי ניתן לעקר חתולים בזריקה באופן זמני, אבל זה יעיל לתקופה של עד חמש שנים. מדובר בפתרון מצוין עבור אלו שלא רוצים לעקר מטעמי דת, אך צריך לקחת בחשבון שלא פשוט למצוא חתול רחוב ולהביא אותו לזריקה פעם נוספת".
אורי פאר, מנכ"ל עמותת גרגורים למען רווחת החתולים, מציין לטובה את עיריית תל אביב, אך טוען שכדי להשיג תוצאות בשטח יש לשאוף לשיעור סירוס גבוה יותר. "אם לא מגיעים למצב של שיעור סירוס גבוה זה לא אפקטיבי במיוחד", הוא מסביר.
בחוות דעת שהגישו לפני כמה שנים פרופ' אלי גפן ופרופ' יורם יום־טוב מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מוצגת עמדה מאוד לא פופולרית: לדבריהם יש להרדים חלק ניכר מחתולי הרחוב.
"הפתרון ההגיוני לריבוי החתולים הוא בטיפול בסיבות לריבוים, ובראש ובראשונה בעודף המזון שמציע להם האדם", כתבו אז החוקרים. "מאכילי החתולים צריכים להכיר בכך שהם נושאים באחריות למעשיהם. כל עוד אוכלוסיות החתולים הולכות וגדלות, אין מנוס מלהתקין תקנות שתאפשרנה ללכוד ולהרדים חתולים בכל שטח שאינו שטח עירוני מובהק, וכן באזורים עירוניים שבהם צפיפותם תעלה מעל רמה מסוימת".
פרופ' גפן מודה כי אינו נוהג לדבר בפומבי על חתולי הרחוב משום שהוא מודע לכך שמדובר בעניין טעון. "הסיבה שאני לא מרבה להופיע בתקשורת היא מפני שאנשים שאוהבים את החתולים פשוט לא חושבים בצורה הגיונית", הוא מסביר. "זו בעיה מאוד קשה, גם של העברת מחלות וגם בהשפעה על הסביבה האקולוגית. בסופו של דבר אנחנו מייצרים את זה, אם אנשים מאכילים אותם זה גורם לריבוי".
מדוע עיקור נתפס בעיניך כפתרון לא יעיל?
"הסיבה שזה לא מצליח היא שצריך לעקר 90 אחוזים מהאוכלוסייה. במציאות שיעור העיקור נמוך בהרבה ואין אפשרות מעשית ללכוד ולעקר את מרבית האוכלוסייה. השקיעו בזה הרבה מאוד כסף ולא יצא מזה שום דבר באף מקום בעולם, בטח לא בעיר גדולה כמו תל אביב. על מנת שניתן יהיה לעקר את כל אוכלוסיית החתולים צריך צבא של וטרינרים.
"מצד אחד אוהבי החתולים תומכים באוכלוסייה, אך מצד שני רוצים לדלל אותה, אי אפשר להחזיק את המקל בשני הקצוות", הוא ממשיך. "חשוב להבין שחתולים שחיים ברחוב סובלים. להחזיק חתולים בתנאים ירודים ובמצב של רעב תמידי זה הומני? לא בטוח".
מרפאה חדשה במחיר מסובסד
למרות הביקורת שמעלה פרופ' גפן, שרה, מאכילת חתולים ממרכז העיר מסבירה כי מבחינתה מדובר בשליחות. "אני חושבת שזה עניין של חזק מול חלש", היא אומרת. "אני לא יכולה לראות חיה רעבה וסובלת. החתולים לא עושים רע לאף אדם, אנשים כמונו דואגים לחסן אותם נגד מחלות ולעקר ולסרס כמה שניתן. כל עוד אני יכולה, אמשיך לדאוג לבעלי החיים האלו שאני כל כך אוהבת".
מלבד שרה, בתל אביב פועלים בסביבות 5,000 מאכילי חתולים. ד"ר גלין טוען כי בשל כך מצבם של חתולי הרחוב בעיר סביר באופן יחסי. "בתל אביב אין דבר כזה חתולים חסרי בית שאין מאחוריהם מישהו", הוא מסביר. "חתול לא חי מזבל, זו אגדה אורבנית. אנחנו יודעים מי המאכילים ומצויים בקשר איתם גם אחרי סירוס ועיקור, משום שהעירייה נותנת שירותים נלווים כמו טיפול במחלות ובפציעות".
עיריית תל אביב מספקת שירות סירוס ועיקור בחינם לתושבי העיר עבור חתולי רחוב, אך זמן ההמתנה המשוער הוא כחצי שנה. בעקבות הצורך בשירותים כאלה, מבטיחה דפנה דעואל כי עמותת SOS תפתח מרפאה משלה בחודשים הקרובים. "אנחנו הולכים להקים מרפאת עיקורים וכרגע מגייסים תרומות", היא אומרת. "גם עכשיו אנחנו עושים את זה במחירים מסובסדים עבור מאכילי החתולים והרשויות, ובמרפאה החדשה נעשה את זה במחירים אטרקטיביים יותר".
פרטים לגבי סירוס ועיקור חתולים דרך עיריית תל אביב אפשר למצוא באתר העירייה ובמוקד העירוני 106.
לתרומות עבור העמותות השונות:
SOS חיות: 7441010־03
גרגורים: 2447848־054