בלי פלסטיק, בלי בזבוז אוכל: ביקרנו בחנות ה-"zero-waste" הראשונה
משבר האקלים זה לא עניין חדש, אבל בחודש האחרון התחושה שהוא מכה בנו בכל עצמתו – בדיוק הזמן לחשוב מחדש על הרגלי הצריכה המזהמים שלנו. בימים אלו נפתחת בלב העיר חנות צריכה חדשה שמגדירה את עצמה ללא פסולת – לא של אוכל, ולא של אריזות חד פעמיות. קפצנו לראות ושוקלות להתחיל לקנות הכול בצנצנות
"Naked Market", או בשמה המלא – "Naked market – מוצרים עירומים", קמה על חורבותיו של בר "המעוז" המיתולוגי בקינג ג'ורג'-בורוכוב. אנחנו מרגישות צורך לציין את זה, כי המקום, שפעם ודאי היה חשוך ואפלולי, וגם בטח נזרקו בו כוסות פלסטיק של בירה לכל עבר – הפך להפך הגמור. 'השוק העירום' הוא בעצם חנות צריכה, מעין מכולת אקולוגית מוארת ושלווה, בה לא תמצאו אריזת פלסטיק חד פעמית אחת.
"לפני שנתיים בערך, כשהתחלתי להיות במודעות לדברים שקורים בעולם מבחינה סביבתית, התחלתי לחפש איפה אני יכולה להפחית בצריכה שלי בפלסטיק ובפסולת נלווית", מספרת רונה צ'יש, הבעלים והמייסדת של החנות, "ראיתי שיש חנויות כאלה בכל העולם. אמרתי לעצמי – 'אפילו אם זה בקצה השני של העיר, אני אסע'. אבל לא היה כלום, שום חנות שאפשר לקנות מוצרי צריכה בסיסיים באופן לא מזהם".
היא החליטה לעזוב את העבודה הנוחה ב"קשת", ולהרים את הכפפה. "מעולם לא עבדתי בחנות, לא הייתי בעלים של עסק או עצמאית, החלטתי להתחיל מהבסיס", היא משתפת, "קודם כל – התחלתי לקנות מוצרים שמגיעים בכמויות גדולות של חמישה קילו ומעלה. כל מה שמתחת למשקל הזה לא באמת מפחית את הפסולת, בגלל כמות האריזות שצריך כדי לספק ממנו כמות גדולה".
ב-"שוק העירום", בתרגום חופשי, יש כמות גדולה מאוד של מוצרי צריכה – החל ממוצרי אוכל יבשים, תבלינים ואגוזים וכלה בטואלטיקה אקולוגית ושוקולד. הכל מסודר לראווה בדיספנסרים רב פעמיים משלל חומרים, כששמותיהם של המוצרים מוטבעים עליהם בכתב יד. את החנות עיטרה בקישוטיה האקולוגיים משהו האמנית והפעילה הסביבתית ורד גולדמן.
"עוד מטרה שהחלטתי ליישם בחנות היא עניין ה-food waste, אנשים קונים בכמות שהסופר מציע, והם לא צריכים כמות כזו אז הם זורקים. בחנות אפשר להביא מיכל מהבית ולמלא אותו בדיוק לפי הצורך, אפשר לקנות אצלי צנצנת ולמלא אותה לא עד הסוף, התשלום הוא לפי משקל. אני לא מכתיבה את הכמות. אם מישהו רוצה להכין עוגה וצריך כפית של תבלין מסוים – עדיף לי שיקנה את הכפית הזו אצלי ולא יקנה מיכל שלם של התבלין ולא ישתמש בו".
"רציתי שזה יהיה נגיש מכל הבחינות – גם מבחינת המבחר וגם מבחינת המיקום", היא מוסיפה, "אנשים בעיר לא מרחיקים, ומרכז העיר סוג של קרוב לכולם. מבחינת מה שאני מציעה כאן – אנשים לפעמים מתאכזבים, למשל, שלא הכול אורגני. כדי שיהיה פה מבחר שיהיה נגיש גם כלכלית וגם מחשבתית להרבה אנשים, הרגשתי שאני צריכה גם להביא מוצרים לא אורגניים, או לא טבעוניים, בנוסף לאלו שכן. אלה קרבות חשובים בפני עצמם – אבל אני לא יכולה להילחם את כולם".
אז איך זה בעצם עובד? "אנשים יכולים להביא כל כלי שירצו מהבית ולמלא אותו, או לקנות ממני צנצנת שיש כאן בשלל גדלים. אני שוקלת את הכלי, רושמת עליו את המשקל שלו, והלקוח יכול למלא אותו במה שירצה ובאיזו כמות שירצה", מפרטת רונה, "בקופה אני מחסירה את המשקל של הכלי הריק מהמשקל של הכול יחד, ומשלמים רק על התוכן שלו. בפעם הבאה הם יכולים להשתמש כמובן בכלי שקנו כאן או בכל כלי אחר".
"הרבה אנשים פשוט לא מודעים לאופציות הצריכה האקולוגיות, גם הלקוחות וגם הספקים. יש פחות מודעות בארץ, היה קשה מאוד למצוא ספקים שיהיו מוכנים למשל לקחת כלי חזרה ולמלא לי אותו במקום להביא אחד חדש – כי אף אחד מעולם לא ביקש מהם את זה. הישן טוב, למה שארצה עוד אריזה?", היא מעידה, "כשאנשים שומעים למשל שאני מוכרת ומשתמשת בשמפו מוצק – הם בהלם. זה בדיוק אותו דבר רק בלי המים ובלי אריזת הפלסטיק. אני רוצה להכיר לאנשים את האופציות, לאפשר לאנשים לשפר את תהליך הקנייה שלהם".
"לפעמים עלתה לי בראש, במהלך התהליך של הפתיחה, השאלה – 'כמה הבדל אני כבר עושה כאן?'. אני חנות אחת, בעיר אחת, אנשים יבואו לקנות – אבל מה זה כבר יעשה?", היא מספרת, "אבל כל פעם שהמחשבות האלה עלו הזכרתי לעצמי שאפילו הקיום שלנו משפיע על אנשים בסביבתי ובכלל – אלה לא החברות והמפעלים הגדולים עדיין, לא המדינה, אבל מעגלי ההשפעה גדלים. חברים שלי עוברים לטואלטיקה מוצקה או משנים את אופן האריזה בעסק שלהם, הספקים שלי מנסים להטמיע צריכה אחרת בחיים שלהם אחרי שהם שומעים מה אני עושה פה. אני רוצה שהאדוות האלו יגיעו לעוד מקומות באגם הזה שנקרא ישראל".
החנות כבר פתוחה, אך תיפתח באופן רשמי על שלל מוצריה (ואולי גם הנחות שוות, כך שמענו), ביום ראשון הקרוב, ה-1.8. "זו בסופו של דבר חווית קנייה חדשה, שיש בה שליטה במוצר, שום דבר כאן לא ייבאתי, אני עובדת עם ספקים מכאן, ומקווה עוד להרחיב את המגוון כשכל יום נוספים עוד ועוד מוצרים", אומרת רונה, "אני תמיד פתוחה לשיתופי פעולה עם ספקים שהיו רוצים למכור כאן, ואם יש ספקים שהיו רוצים לשנות את אופן האריזה שלהם ואז למכור כאן – מה טוב".
"זה דבר מדהים לדעת שאת עושה את הקניות שלך ממקום של מודעות. אני בוחרת לעשות איקס, כי וואי הוא פחות טוב, מזיק, או תורם למשהו שאני מתנגדת לו", מסכמת צ'יש. "אני מרגישה שאנשים מסתכלים רק על המאה אחוז – על האנשים בחו"ל ששמים את כל הזבל שלהם בארבע שנים בצנצנת וחיים בלי פסולת בכלל – ואומרים 'אין מצב, זה לא אפשרי לי'. חשוב לי שאנשים יבינו שהם לא צריכים להיות במאה אחוז, זה באמת קשה ומאיים, תסתכלו אחורה – על כמה התרחקתם מלא לעשות כלום כדי להשפיע על הסביבה, על כמה אתם צורכים יותר טוב ממה שצרכתם דקה לפני".
והחלום הגדול? להשפיע על אנשים נוספים באמצעות הניסיון שלה לפתוח עסקים דומים, על מנת להגיע להיצע גדול יותר של חנויות צריכה ללא פסולת – כמו מעבר לים. "אנשים אמרו לי 'זה כל כך תל אביבי' או 'זה יעבוד רק בתל אביב' – אני ממש לא מאמינה בזה. 'זה פלצני', הם אומרים – אורז זה פלצני? לא חושבת. אתה פשוט משנה את איך שאתה צורך אותו. את רוצה להמשיך לקנות שמפו תעשייתי אבל לשנות את איך שאת צורכת את האוכל שלך? לפחות עשית משהו טוב יותר", היא מדגישה, "וחוץ מזה – אני לגמרי חווה שיש רצון וביקוש לזה גם מחוץ לעיר ומקווה שהצעד שלי יהפוך אנשים לאמיצים יותר ויעודד אותם לעשות בחירות פרטיות או עסקיות כאלו. אני מקווה שלא אהיה היחידה לעוד הרבה זמן".
בורוכוב 1. לדף הפייסבוק של החנות, ולעמוד האינסטגרם