תורידו: הקהילה הגאה לא תחגוג השנה. כי אין גאווה בלי חירות
על פי דו״ח המצב שפרסמה האגודה למען הלהט״ב בישראל, שנת 2023 הייתה השנה הלהט״בופובית בתולדות המדינה. ביטול מוחלט של אירועי הגאווה היה יכול לייצר תקדים בעייתי והבנה מוטעית שמא גאווה תלויה בהלך רוח וראויה להתקיים רק בימים טובים. אבל שינוי אופי האירועים הכרחי, ומשמעותי לא פחות // טור דעה
כמו כל אירוע או מועד שהגיע לאחר ה-7 באוקטובר 2023, גם אירועי חודש הגאווה המתקרב העלו שאלות ותהיות: מה יהיה, איך יהיה ואם יהיה. עיריית תל אביב הכריזה כי במקום מצעד הגאווה הראוותני והססגוני, תיערך השנה ״עצרת הגאווה והתקווה״ בשיתוף מטה משפחות החטופים בגן צ׳ארלס קלור. ההחלטה הברורה של העירייה למעשה כוללת בתוכה שתי החלטות. הראשונה היא שאירועי הגאווה יתקיימו, והשנייה היא שאת הגאווה השנה נציין – אך לא נחגוג.
>> ורוד מהבהב: האם הגל הקווירי של הטלוויזיה היה בסך הכל טרנד?
קיומה של ״עצרת הגאווה והתקווה״ כאלטרנטיבה לחגיגות הגאווה המסורתיות מעבירה כמה מסרים חשובים ואמיצים: המסר המשמעותי הראשון הוא שהגאווה קיימת, ושעצם קיומם של להטב״קים במדינת ישראל הוא אינו פריווילגיה או ״אצבע בעין״. למאבק הגאה אסור להוריד את ראשו ולו לרגע, בייחוד עכשיו תחת כהונתה של ממשלת נתניהו-בן גביר הקיצונית והמסוכנת.
על פי דו״ח המצב שפרסמה האגודה למען הלהט״ב בישראל, שנת 2023 הייתה השנה הלהט״בופובית בתולדות המדינה כאשר דיווחים על פגיעות ואירועים להט״בופובים עלו בשיעור ניכר בהשוואה לשנים קודמות. ביטול מוחלט של אירועי הגאווה היה יכול לייתר תקדים בעייתי והבנה מוטעית שמא גאווה תלויה בהלך רוח וראויה להתקיים רק בימים טובים.
שינוי אופי האירועים הכרחי ומשמעותי לא פחות. ביטול הצעדה, המשאיות והחגיגות הרשמיות חשוב כדי להעביר את מה שלרובנו הוא המובן מאליו – הקהילה הגאה לא מנותקת. הקהילה הלהטב״קית חיה את אותה המציאות שכל החברה הישראלית חווה עכשיו ומתמיד, ודווקא עכשיו יותר מתמיד. מעורבותה של הקהילה באירועי ה-7 באוקטובר ואילך ניכר ובולט, גם בהשוואה לכמה אוכלוסיות אחרות בחברה. להטב״קים נפגעו, נרצחו, לחמו והתנדבו. להטב״קים היו קורבנות וגיבורים. מצעד וחגיגות הגאווה הרשמיות היו מתבטלים בין כה וכה, משום שאם ההחלטה לא הייתה מתקבלת על-ידי העירייה, היא הייתה מתקבלת על-ידי הקהילה עצמה בשטח.
מילת המפתח של אירועי הגאווה, השנה יותר מתמיד, היא ״חירות״. המילה הזו, שליוותה את המאבק הגאה מאז ומתמיד והייתה אולי לערך הבסיסי ביותר של הקהילה, נושאת איתה השנה מטען כבד, כבד מאוד. השנה נצטרך לזעוק לחירות לא רק בשביל הקהילה הגאה, אלא קודם כל ולפני הכל – בשביל החטופות והחטופים.
השנה נצטרך לנתב את כל שארית כוחותינו לדרוש חירות עבור אלו שזו נלקחה מהם בצורה הברוטלית והקיצונית ביותר. דגל הגאווה הייחודי שנתלה השנה ברחבי העיר, בעיצובו של ארז עובד, מציג פס צהוב מורחב שמסמל את המאבק לשחרור החטופות והחטופים. הדגל האלטרנטיבי מספר למעשה את הסיפור כולו ללא מילים – הקהילה הגאה חיה וקיימת, אבל השנה החטופות והחטופים לפני הכל.