יד שנייה: איך השתנו האתרים החשובים בתל אביב לאורך השנים?

שוק הכרמל, כיכר אתרים, היכל יד אליהו, כיכר ביאליק, פארק הירקון ושוק-אלנבי רוטשילד. פרויקט מצולם מיוחד, חלק א'

וככ
וככ

שוק הכרמל

צולם מרחוב הכרמל לכיוון דרום

שוק הכרמל, אז והיום
שוק הכרמל, אז והיום

 צילום מקור: דוד אלדן

אוקטובר 1949. שוק הכרמל הוא הגדול, המרכזי והידוע ביותר בתל אביב. השוק החל להתפתח באופן טבעי בשנת 1902, כשרוכלים ערבים ניצלו את הציר החדש שהתפתח בין אזור יפו ושכונת מנשייה לכיוון בית הקברות היהודי החדש, טרומפלדור, שהוקם מחוץ לעיר בעקבות מחלת הכולרה שהתפרצה ביפו וגבתה קורבנות רבים. לאחר הקמתה של אחוזת בית רכשו את הקרקעות עליו נמצא השוק קבוצת יהודים עשירים מרוסיה. ב־1917, בעקבות המהפכה הבולשביקית, הם מימשו את הרכישה ונמלטו לישראל כשהונם ורכושם מאחור מלבד האדמות שקנו בין אלנבי למנשיה. מכיוון שלא היה להם את הידע הנדרש להשתלב בשוק התעסוקה המקומי, שהתבסס ברובו על עבודת כפיים, הם הקימו ב־1920 שוק מסחרי קטן בשם שוק הכרם שהתמקד תחילה במכירת ירקות ופירות. עם השנים גדל השוק נוספו לו דוכנים רבים והוא שינה את שמו לשוק הכרמל.

בשעות היום מתפקד רחוב השוק המרכזי, רחוב הכרמל, כמדרחוב, נאסרת כניסת מכוניות והרוכלים מעמידים את דוכיהם הארעיים בטור. בערב הרוכלים מקפלים את הסחורה והדוכנים והרחוב נפתח לתנועה. בשנות ה־50, כשבישראל מיושמת מדיניות הצנע, הופך השוק בסתר לשוק שחור, והוא משמש כאחד המוקדים להשגת מזון שאי אפשר להשיג במקומות אחרים כגון גבינות, נקניקים ועוף. מדי פעם אפשר היה גם להבחין באנשי המטה ללוחמה בשוק השחור שעורכים חיפושים בכלי הרוכלים.

אוגוסט 2017. ברבות השנים לא עבר השוק שיפוצים מתאימים, וחוסר התכנון בו מורגש בכל פינה – המעברים צפופים, יש בעיה בדרכי הגישה לספקים, הזבל אינו מפונה, נהרות המים המזוהמים זורמים בכל עבר ואין מה לדבר על נגישות לבעלי מוגבלויות. בכל זאת מעמדו של השוק לא נפגע, והוא מוסיף להיות המפורסם והחשוב בשוקי תל אביב. מלבד ירקות ופירות החל השוק בעשורים האחרונים למכור גם בשר, דגים, ממתקים וכן פריטי לבוש, צעצועים לילדים, גדג'טים למטבח ופרחים.

בין הדוכנים בשוק נפתחו גם חנויות ומסעדות, בהן מאפיות בוטיק, חנויות המטבחות במטבח האסייתי, מסעדות פועלים קטנות ומסעדות המחקות את הטרנדים החמים ביותר של העיר. במשך השנים נוספו לשוק דוכנים רבים, הם הפכו מארעיים לדוכני קבע, והשוק החל להתרחב לסמטאותיה של שכונת כרם התימנים. הצורך האקוטי בשיפוץ השוק הביא להעלאתן של תוכניות לשיפוצו שוב ושוב, אך דבר עדיין לא יצא לפועל. לפי תוכנית שאישרה העירייה לפני כמה שנים, בקרוב אמור לצאת לפועל שיפוץ נרחב של השוק, שיוסיף לו גג אחיד ומתבקש ויוסדרו שטחי הדוכנים. חלק מהרוכלים חוששים מהתוכנית וממה שיעלה בגורלם בעקבותיה, והם יצאו למאבק בעירייה בנושא.

כיכר ביאליק

צולם מרחוב ביאליק לכיוון הכיכר

בית העיר. צילום מקור: טדי בראונר
בית העיר. צילום מקור: טדי בראונר

אוקטובר 1949. בלב הכיכר נמצא אחד המבנים הקסומים והמרשימים שידעה העיר, בניין עיריית תל אביב־יפו. הוא נבנה בשנת 1924 כמלון בוטיק בשם סקורה, על שם היזם האנגלי שהקים אותו. על התכנון היה אחראי האדריכל משה צ'רנר, והו אהקים מבנה בסגנון אקלקטי, בעל חזית עגולה, גרמי מדרגות מפותלים ומרפסות עגולות. הבניין עמד על ראש גבעה קטנה, כך שמצד אחד השקיף לים, ומאידך אל העיר. פחות משנה לאחר הקמתו הוא כבר הוסב לבית העירייה, ומדרגות הבניין התמלאו בתור ארוך של תושבי העיר שהמתינו בסבלנות לפקידים. ראש העירייה דיזנגוף אירח בו את כל המי ומי של העיר וגם אורחים חשובים, למשל הנציבים העליונים של בריטניה. מהמרפסת המפורסמת שפונה לרחבת המבנה היה ראש העיר נואם וברחבה עצמה נערכו חגיגות, לוויות והפגנות. ב־1965 עזבה העירייה את המבנה ועברה למשכנה הנוכחי בכיכר רבין.

יוני 2017. עם עזיבת העירייה את המתחם הפך המבנה למוזיאון לתולדות העיר בתל אביב, ופעל ככזה עד 2001. בהמשך נותר במבנה רק ארכיון העיר. עם השנים הוא הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית, כחלק מפרויקט "העיר הלבנה", וב־2009 שופץ לכבוד חגיגות ה־100 לעיר על ידי משרד האדריכלים אפרת־קובלסקי. לשכתו של ראש העיר דאז מאיר דיזנגוף שוחזרה, נוסף מבנה חדש בקצה המבנה העתיק, ורצפת חלל התצוגה המרכזי רוצפה בקולאז' שנאסף בקפידה ממרצפות ישנות. על גג המבנה החדש הפתוח למבקרים נערכים אירועי תרבות, השקות ומסיבות והוא בית לאמנים, יוצרים, אנשי רוח, תיירים ותושבי העיר. במבנה זה נערכו כמה מהמסיבות השוות של השנה וגם כמה מהתערוכות המוצלחות של התקופה האחרונה. הכיכר המשופצת הפכה למוקד משיכה לילדים, למשפחות ולבעלי כלבים וחבריהם הטובים, והבניין הפך לאייקון תל אביבי של ממש. את החותמת לכך נתנו סטטיק ובן אל, שצילמו בו את הלהיט האחרון שלהם "טודו בום", כשנתיים אחרי שעדן בן זקן הומלכה בו ל"מלכת השושנים".

כיכר אתרים

צולם מכיוון דרום

כיכר אתרים. צילום מקור: משה מילנר

מרץ 1975. זה עתה נחנכה בצומת הרחובות הירקון ושדרות בן גוריון כיכר ברוטליסטית גדולה ועליה כמה מבנים, שתכננו האדריכלים יעקב רכטר וורנר יוסף ויטקובר. שנים לקח לעירייה להבין את הפוטנציאל הגלום ברצועת החוף הצפונית של העיר, שבה רוכזו מבני פחונים וצריפים רעועים שאכלסו בצפיפות פליטים יהודים שברחו מיפא במאורעות תרפ"א ועולים חדשים שהגיעו ארצה. בשנות ה־70 החלה העיריית לפעול לפיתוח האזור, החופים נוקו ושופצו, ולאורכם נבנו מלונות גדולים. ב־1975 נחנכה גולת הכותרת: הכיכר החדשה, שממוקמת מעל הים וצמוד למרינה; היא יועדה לשמש כמרכז תיירותי הכולל כמה מפלסים, וליצור רצף עבור הולכי הרגל בין רצועת החוף והמלונות הפרושים בה לבין השדרה ודרכה למרכז העיר. במבנה העגול שעל הכיכר פעל סניף של כלבו שלום, והרחבה שלידו הייתה מוצפת בימות הקיץ בילדים ששיחקו שש־בש ושחמט על המרצפות הגדולות והמשובצות שהוקמו בו. במפלסי הביניים פעלו חנויות ובתי עסק רבים, ובמפלסים התחתונים נמצא בית הקולנוע שחף. 

אוקטובר 2017. יותר מ־40 שנה אחרי חניכתה ברור לכל שכיכר אתרים לא עמדה בציפיות. שנים ספורות לאחר שהוקמה כבר השתלטו עליה גורמים עברייניים, ורבים מבתי העסק נסגרו או שהפכו למועדונים ובתי הימורים. בתחילת שנות ה־80 האזור ידע עדנה מסוימת כשהמבנה העגול חזר לתפקד ונפתח בו מועדון הקולוסיאום – מועדון הלילה הגדול והמצליח בתל אביב. בשנות ה־90 גם הוא נסגר, עם הקולנוע, ואת מקומו תפס מועדון חשפנות גדול. הילדים הפסיקו לשחק ברחבה הגדולה, ולמעט בעלי כלבים או גולשים שעוברים בה בדרך מהחוף למרכז העיר וחזרה היא נותרה נטושה ברוב שעות היום. מתחת לכיכר המצב לא טוב בהרבה, ועם הזמן הפכה הכיכר לאחד המבנים השנואים בעיר. בשל ריבוי בעלי הזכויות על הקרקע, לא הצליחה העירייה במשך שנים להרוס את הכיכר. בשנים האחרונות היא הגיעה סוף סוף להסכמה על הריסת הכיכר, אלא שלא בטוח שלטובת עתיד טוב יותר: במקום ייבנו ארבעה מגדלי יוקרה שישמשו למלונאות ולמגורים לצד מבנים המיועדים לטובת הציבור ושטחים ציבוריים. העסקים שכן שרדו במקום, בצד התושבים השכנים, חוששים שבסופו של דבר הפרויקט רק יפגע בשטח הציבורי הזמין לציבור וייטיב עם בעלי המגדלים, שיחסמו עוד יותר את קו החוף התל אביבי. בינתיים נראה שהתוכנית כבר בדרך ועמודי הפטריות הייחודיים שעל הכיכר הוסרו, אמנם בטענה בטיחותית.

שוק רוטשילד־אלנבי

צולם מרחוב אלנבי לכיוון צפון

שוק אלנבי-רוטשילד, אז והיום. צלם לא ידוע, מארכיון לע"מ
שוק אלנבי-רוטשילד, אז והיום. צלם לא ידוע, מארכיון לע"מ

יולי 1954. שנים אחדות לאחר פתיחתו פסאז' סולל בונה הוא אחד ממוקדי המסחר ההומים של התל אביבים, המבקשים להימלט אליו מהשמש הקופחת, לערוך בו קניות ולצפות בסרטים בקולנוע שבמקום. הפסאז' שתוכנן על ידי האדריכלים דב כרמיה ואריה שרון מחבר בין רחוב אלנבי לרחוב יבנה, שניהם חוצים את שדרות רוטשילד. הוא נבנה עבור חברת הבנייה ההסתדרותית שנשאה את שמו, וקומותיו העליונות של הבניין שמעל הפסאז' ששימשו כמשכן להנהלת החברה. במהרה בחרו לו התל אביבים כינוי משלם: פסאז' תמר, על שם בית הקולנוע ששכן בקומת המרתף שלו אשר היה הראשון בתל אביב שהיה בו מזגן ושבתחילת דרכו הקרין סרטי איכות כגון "אורז מר", "האדם השלישי" ו"סיפורי לואיזיאנה". בשעות הבוקר אפשר היה למצוא בקולנוע תלמידי תיכון שהבריזו מבית הספר כדי לצפות בסרטי פורנו ולקבל שיעור ראשון במיניות. הפסאז' הסואן שכן בפינת שניים מהרחובות המרכזיים של העיר – רחוב אלנבי מצד אחד ושדרות רוטשילד מצד שני. בשנים הקרובות, וביתר שאת בשנות ה־60, עברה השדרה תהליך הידרדרות הדרגתי שלווה בהגירה שלילית של תושביה והזנחתה, וגם הפסאז' דעך.

יולי 2017. לאחר יציאתה של חברת סולל בונה מהבניין ננטש הפסאז', ולהוציא כמה חנויות מיתולוגיות של בעלי מלאכה שנותרו בקומת הקרקע המוזנחת לא נותרו בו מוכרים או קונים. את מקומם תפסו נרקומנים ודרי רחוב שרצו לתפוס מחסה מהשמש הקופחת. בית הקולנוע הפך למועדון תמרה'ז לאונג'. ב־2009 החלה הריסתו עבור בנייתו של מגדל מאייר היוקרתי, ובתחתיתו נבנה הפסאז' מחדש כשוק האוכל רוטשילד־אלנבי, בפינת הרחובות הכי תל אביבית שיש: שדרות רוטשילד הן מסמלי הבילוי התל אביבי; אלנבי הוא אולי ציר התחבורה העיקרי של מרכז העיר ורחוב בילויים ומסחר מכובד בפני עצמו. הפסאז' שנפתח בשוק מציע לבאיו דוכני אוכל מפונפנים לרכישת ירקות, פירות, דגים ובשר, וגם מנות גורמה ומקומות ישיבה. הזכר היחיד שנשאר מהפסאז' המקורי הוא החיבור בין אלנבי לרחוב יבנה. הרוח הסוציאליסטית ששררה במבנה הוחלפה ברוח קפיטליסטית מובהקת, מהעיצוב הראוותני עד לחנויות המציעות אוכל ומצרכים במחירים מוגזמים.

נחל הירקון

צולם לכיוון מזרח

גדות הירקון. צילום מקור: משה מילנר, לע"מ
גדות הירקון. צילום מקור: משה מילנר, לע"מ

ספטמבר 1972. נחל הירקון, המכונה גם נחל תל אביב, הוא הגדול ביותר מבין נחלי החוף בישראל. כבר בעת העתיקה נבנו בקרבת הנחל הארוך התיישבויות רבות, עוד לפני הקמת העיר. ב־1950 נחנך הגשר המוביל מתל אביב צפונה וחוצה את הנחל, וב־1955 הוחלף בגשר שבתמונה, עשוי סבכי פלדה, בעל שתי קשתות גדולות שהחזיקו את קורותיו. הגשר נחשב להישג הנדסי בשל מפתחו הגדול והפך במהרה לאחד מסמלי העיר. הגשר כיכב כרקע לצילומי סרטים רבים, וצולמו בו רבים מהקליפים לשירי שלישיית גשר הירקון, הקרויה על שמו. בשנות ה־60 החלו אופנוענים לערוך במקום "מבחני אומץ" – רכיבה על קשתות הגשר, מה שעורר סערה תקשורתית גבוהה, וגם הצבה של ניידות משטרה באזור. בסופי השבוע התמקמו על גדות הירקות משפחות שבאו לפיקניק, לדיג או לשיט בסירה.

יולי 2017. עשורים של הזנחה של נחל הירקון, בין השאר בשל שאיבה מרובה של המים שבו על ידי מיזמים ממשלתיים שנועדו להעביר מים ממנו לנגב, ובנייה מסיבית של שכונות עבר הירקון, שהביאו להשלכת פסולת וזיהום לנהר, הפכו את הירקון למפגע של ממש. הוא נעשה מקום מרבץ עבור יתושים, חומרים רעילים, שלדי מכוניות וגופות בעלי חיים שצפו במורד הנחל. ביולי 1997, בזמן טקס פתיחת משחקי המכבייה ה־15, התמוטט גשר ארעי שנבנה מעל הירקון, מזרחית לגשר שבתמונה, וספורטאים מהמשלחת האוסטרלית נפלו למים. ארבעה בני אדם נספו, ו־69 נפגעו בשל הזיהום במים. עשור אחרי, והירקון נראה אחרת לגמרי. מאמצים רבים של העירייה ושל הרשויות הסמוכות הביאו לשיקום כמעט מלא של הנחל. הצמחייה שגדלה על גדותיו חזרה במלוא תפארתה – קנה, עבקנה, ערבי נחל ועוד. אפילו החיות חזרו, ובין היתר תוכלו למצוא בפארק צבים, שלדגים, ענפות ומגלנים. שמו הטוב של הירקון חוזר אליו, ועמו המשפחות, שמגיעות אל הפיקניק והשיט בסירה. הגשר עצמו, חוץ מתפקידו התחבורתי, משמש בעיקר כמקום מפגש עבור תל אביבים צעירים מכל רחבי העיר בערב יום כיפור.

היכל הספורט ביד אליהו

צולם מרחוב יגאל אלון

פברואר 1978. היכל הספורט מוקדם באזורה המזרחי של העיר, בשכונה שאת שמה הוא נושא, הקרויה על שם אחד ממנהיגי ההגנה. ההיכל, שנבנה 15 שנה קודם לכן, תחילה כמגרש פתוח ללא קורת גג וכחלק מקומפלקס ספורט שכלל גם את בריכת גלית הסמוכה, הכיל תחילה 5,000 מקומות ישיבה על יציעי בטון. ב־1969 הוחלט על שיפוצו ולמעשה הוא נבנה מחדש, בתכנון העירייה ומשרד המהנדסים מילשטיין־זינגר. היציע העליון נבנה, מספר מקומות הישיבה הוכפל ונוספה למבנה תקרת זכוכית, שהפכה אותו למגרש הכדורסל המקורה הראשון בארץ. שיפוצו של ההיכל גם הביא לשדרוג ביכולתה של הקבוצה העיקרית שהשתמשה בו – מכבי תל אביב, וכחצי שנה לפני הצילום היא גם הגיעה להישג היסטורי כשהביאה לתל אביב גביע אירופה בכדורסל.

ספטמבר 2017. לאורך שנות ה־80 הפכה מכבי לאגדה באירופה, ומבצרה הביתי הפך למיתוס. האווירה הביתית המאיימת הפכה את משימת הניצחון על מכבי בתל אביב לבלתי אפשרית עבור אימפריות הכדורסל מאירופה, ולפרק זמן של שש שנים רצופות (!) היא לא הפסידה בביתה אפילו פעם אחת, הישג שבזכותו טבע כוכבה ארל וויליאמס את המשפט האלמותי "Nobody Fucks with Maccabi in the Yad". עם השנים, כמו בעצם כל החברה הישראלית, עבר גם ההיכל תהליך מסחור. ב־2003 שונה שמו ל"היכל נוקיה" תמורת הסכם חסות (מאז הוא הספיק להחליף את שמו ל"היכל מנורה מבטחים"), זאת אף שבפי חובבי הכדורסל הוא פשוט נותר "יד אליהו". ההיכל עבר שיפוץ נוסף, נוספו לו מעטה זכוכית חיצוני, תאי צפייה פרטיים וקומה מסחרית במפלס התחתון שכוללת חנויות ומסעדות. בהיכל נערכים גם מופעים גדולים כגון הפסטיגל וגם אירועים טלוויזיוניים חשובים בהם תוכניות הגמר של "הישרדות", "דה ווייס" ו"אקס פקטור". הנוסטלגים באוהדים יכולים להתנחם בכך שבסיום המשחק מחכה להם, ממש כמו בסבנטיז, פלאפל יד אליהו האהוב, מימין לתמונה.