למה צחקה יונית? ובכן, לא בגלל שנתניהו הוא בדיחה
יונית לוי אינה הבעיה. כל האש הביקורתית הופנתה אליה, בעקבות הריאיון העגום שערכה עם ראש הממשלה, אבל האחריות היא של עורכיה ומנהליה שהקריבו אותה על מזבח נתניהו והצטרפו-על-מלא למנגנון התעמולה שלו
אני אוהב מאוד את יונית לוי. כמבקר טלוויזיה ב"ידיעות אחרונות" הייתי ממובילי התומכים בה כשביקשו להצמיד לה מגיש ולא לאפשר לה להגיש את המהדורה לבדה. מאז, עם כל המניירות והשטיקים של הטיות הראש והרמות הגבה, היא צמחה והתפתחה כמגישת חדשות ברמה בינלאומית. אני חושב שהיא גם עיתונאית טובה. ואת כל זה אני אומר, כמובן, רק כדי לפלס את הדרך לסמי-טריילר המלא בבושה וחרפה שהנחיתה לוי על ראשיהם של צופי חדשות 12 במהלך הריאיון שערכה אמש עם הנאשם בנימין נתניהו.
העיתונות המשודרת כבר מזמן לא איתנו, היא הוחלפה בידי מערך תעמולה משומן ומבועת שסר למרותו של השלטון, ועדיין נופצה אתמול התחתית החדשה של החבית שהותקנה בה רק לפני שבועות מספר. במשך כחצי שעה ישבה יונית לוי מול ראש הממשלה ואפשרה לו לעשות בה כרצונו. סצינת הצחקוק שלה מול הניסיון העלוב של נתניהו לחקות אותה ("נה נה נה נה נה") כדי לחמוק בשאלה הייתה הופכת לרגע משמיד-קריירה בכל מדינה מתוקנת, אבל ישראל 2021 רחוקה למזלה מההגדרה הזאת.
זה היה צחוק של מבוכה, כמובן, בכל זאת לא בכל יום רואים את נתניהו לועג כמו חלאה למראיין שמולו, אבל אחרי החיקוי שלו למשה נוסבאום ב-2017 גם אי אפשר להיות מופתעים. נתניהו בא מוכן ומטרתו הייתה להביך את לוי, לתקוף אותה ולגזור קליפים על התקשורת העוינת לתעמולת הבחירות שלו. לוי, עם כל ניסיונה המקצועי העשיר, אמורה להיות מוכנה לשטיקים ולטריקים שלו, ולא רק עם רשימת שאלות "קשות" שהיא יורה מבלי להתעכב על התשובה. בשביל צחקוקי מבוכה יש לנו מבזקנים.
צריך בכל זאת לומר: יונית לוי אינה הבעיה. כל האש הביקורתית הופנתה אליה, אבל היא לא זו שהחליטה להעניק לנתניהו 30 דקות בפריים-טיים כי פתאום בא לו להתראיין דווקא עכשיו והיום. מי שזעם אתמול מול המסך צריך להפנות את האש אל מנכ"ל קשת אבי ניר, מנכ"ל חברת חדשות 12 אבי וייס והעורך הראשי של חדשות 12 גיא סודרי. אף מועמד אחר לא יקבל מהם 30 דקות מסך במהדורה המרכזית (ועוד בהפתעה, מבלי לאפשר למערכת להתכונן לריאיון כמו שצריך), ומכך אפשר להסיק איזה חלק אינטגרלי ומרכזי הם מהווים במנגנון התעמולה של ראש הממשלה ואולי גם להעלות זיכרונות מתיק 2000 ותיק 4000.
העורך שלחש על אוזנייתה של לוי לאורך הריאיון הכשיל אותה כשאיפשר לנתניהו לפזר שקרים מוחלטים לאורכו, מבלי לצייד אותה במידע שהיה מפריך אותם במקום ומבלי לאפשר לה להתעכב על התשובות החשודות. אפילו כשנתניהו הפליל את עצמו וסיפר שהטריד טלפונית את עד התביעה המרכזי נגדו בתיק 1000, ארנון מילצ'ן, לא קפצה עליו לוי עם שאלת ההמשך המתבקשת (הנה זה קל: "אדוני ראש הממשלה, לנאשמים אסור לשוחח עם עדים בתיק נגדם, האם ניסית להדיח אותו מעדותו?"), וגם את שקריו בענייני משפטו, התקציב, החרדים ושלל מחדלי הקורונה שלו היא קיבלה ללא הרמת הגבה המפורסמת.
בגידת העיתונות בדמוקרטיה הישראלית ובאזרחיה היא סיפור מתגלגל שלא התחיל אתמול בערב, אבל לוי וחבריה כתבו בו אתמול פרק עצוב במיוחד. מול ראש ממשלה כושל ונאשם בשוחד שאחראי ליותר מ-5,400 מתים הם פשוט נשכבו על הגב וכשכשו בזנב, מצחקקים במבוכה טינאייג'רית. מול ראש ממשלה שמחזיק מדינה שלמה בת ערובה כדי להימלט ממשפטו ולא העביר תקציב מדינה מאז 2018 ובכל זאת טוען בלי למצמץ "העברנו תקציב", לא הצליחה לוי לומר את המילים הפשוטות "אתה משקר". היה זה רגע עצוב מאוד בקריירה של יונית לוי, אבל למי אכפת מהקריירה שלה כשכל המדינה הולכת לעזאזל.
שמונה (!) סרטונים העלה נתניהו מתוך הריאיון בשעות שאחריו ובנו הדפקט אף שלח ליונית לוי נשיקות של הודיה בטוויטר אחרי השידור. עד כדי כך הם נהנו מהשירות. סביר להניח שטיפ הם לא השאירו. אבי ניר ופקודיו בערוץ 12 צריכים אולי לזכור גם שנתניהו לא אוהב לשלם. הניצחון המשוער שלו בבחירות הקרובות יבשר לא רק את את קבורתה הסופית של העיתונות המשודרת, אלא גם את סיום הקריירה של מרבית אנשי חדשות 12 עצמם, שיושלכו מהמסך לטובת נאמנים אדוקים מהם. כיסי ההתנגדות האחרונים יטוהרו. מגישות המהדורה יוכלו סופסוף להטות את ראשן ולצחקק ללא חשש.