ביי ביי עמית סגל: לך לפוליטיקה. בעיתונות אין לך מקום
בשישי בערב הגיעה התקשורת הישראלית לנקודת השפל הגדולה בתולדותיה, עם שידור אחיד וצייתני של ידיעת פייק ניוז מטעם ראש הממשלה. מעל כולם זרח בזחיחותו החובבנית השופר הפוליטי של ערוץ 12
זה כבר כמעט משעמם. באמת צריך להסביר שוב כיצד שולט ראש הממשלה הנאשם בפלילים לא רק בסדר היום התקשורתי, אלא במידה משתנה גם במערכות התקשורת המרכזיות עצמן? שנחזור שוב לתיק 4000 ותיק 2000? שנשאל שוב מדוע מכיל כל פאנל טלוויזיוני דמות קיקיונית שמדבררת ישירות את ראש הממשלה? ובעצם בשביל מה?
פשיטת הרגל המקצועית והערכית של עיתונות המיינסטרים בישראל היא הרי קטסטרופה מתמשכת, שעברה בשנתיים האחרונות את נקודת האל-חזור ועוד תפרנס חקירות משטרה בעתיד – בהנחה שיש עתיד – אבל נקודת השפל החדשה אליה הגיעו השבוע מהדורות שישי, כמה קילומטרים מתחת לתחתית החבית, בכל זאת ראויה לציון. בשלושת הערוצים פתחו את המהדורה עם סיפור שקרי לחלוטין שאפשר היה להצליב, לבדוק ולבטל בתוך דקות של עבודה עיתונאית פשוטה, אך לעורכי המהדורות היו כנראה פקודות אחרות.
הסיפור היה זהה בכל המהדורות (כי הגיע לכולן מאותו מקור) ולפיו בסופ"ש הקודם ניסו מפגינים לפרוץ למעון ראש הממשלה בבלפור, השב"כ נבהל והנוכחים במעון כולל הנאשם ורעייתו הובהלו לחדר מאובטח. האימה, האימה. בכל הערוצים טרחו לציין שכל זה קרה ימים ספורים לפני השתלטות הניאו-נאצים על הקפיטול והשאירו לצופים להסיק את המסקנה המתבקשת, שמתאימה רק במקרה לנרטיב הזהה לחלוטין שהפיצו שופרותיו של נתניהו ברשתות החברתיות. כל צופה סביר יכול היה להבין מהידיעה מיד: מפגיני בלפור הם התעתיק הישראלי של הטראמפיסטים המטורללים בוושינגטון.
בכאן 11 עוד ניסה עקיבא נוביק להבהיר שלראש הממשלה לא נשקפה סכנה ושאף אחד לא באמת ניסה לפרוץ למתחם, ברשת 13 נאבק אלון בן-דוד על כבוד המקצוע וקבע שהסיפור הוא פייק ניוז, אבל בקשת 12 השאירו את הבמה לעמית סגל שהצליח בשתי דקות לאיין את שאריות האינטגריטי המקצועי שמישהו אולי מדמיין בטעות שנותרו לו.
סגל פתח בהודאה שזה סיפור מחומם מהשבוע שעבר ש"לא קיבל את תשומת הלב הראויה", הקפיד לציין שההתרחשות אירעה רק ימים ספורים לפני המהומות בוושינגטון, דיווח על "ניסיון הפריצה" וקינח בהכרזה על תגבור אבטחת מתחם מעון ראש הממשלה בקונצרטינות תיל. את תגובת המפגינים שנעצרו הוא לא הביא, כמובן (קושמרו סיפק אותה, כדרך אגב, מאוחר יותר במהדורה וללא קונטקסט). סגל התעלם גם מפסיקת השופט ששיחרר אותם וקבע בפסק דינו שלא ניסו לפרוץ למעון ראש הממשלה כלל ולא נפל שום פגם במעשיהם. מבחינת צופי ערוץ 12, שמונת העצורים נותרו פושעים אידיאולוגים מסוכנים. דמם הותר.
ועכשיו לעובדות, כפי שהובאו על ידי העיתונאי יואב לימור, שעשה את העבודה הבסיסית ביותר שעיתונאי אמור לעשות ופשוט הצליב ובדק אותו עם מקורותיו: המפגינים לא "פרצו" שום דבר, בשב"כ לא נלחצו ולא שינו התנהלות, בשום שלב לא היה איום על מתחם המעון ובוודאי שלא על נתניהו ומשפחתו, וביחידה לאבטחת אישים הגדירו את הדרמה כ"חארטה". הנה עובדה נוספת, בשביל הכיף: השער אליו הגיעו המפגינים כלל אינו השער של מעון ראש הממשלה. מאחוריו נמצא המשכו של רחוב סמולנסקי ובימים שבהם אין הפגנות הוא פתוח למעבר הציבור. גם את זה סגל לא טרח לבדוק.
זה יכול לקרות לכל עיתונאי. ידיעה חזקה מגיעה סמוך לשידור המהדורה ואין זמן להצליב ואתה יודע שהמתחרים ישדרו ואתה נופל איתה. מתנצלים, מפרסמים מחדש את העובדות, מקווים שלא תגיע תביעת דיבה וממשיכים הלאה. זה מה שכל עיתונאי עושה. אבל עמית סגל מזמן אינו עיתונאי. בחברת החדשות של ערוץ 12 התהפכו על האייטם של סגל מיום שישי כבר למחרת ובאולפנים צעדה שורה של דוברים שהפריכו אותו מכל וכל, אבל דוברו הלא רשמי של ראש הממשלה המשיך להתבצר על גבעת הקפיטול ולנזוף במבקריו בווטאבאוטיזם זחוח. וזו כבר התנהלות של פוליטיקאי.
זו אינה הפעם הראשונה שסגל דוחף בכל כוחו אייטם שהודלף לו ממעון ראש הממשלה כמו מכונת קופי-פייסט, ואם אנחנו מכירים את מערך התעמולה של נתניהו אז גם לא האחרונה. החל מ"הפריצה האיראנית" לטלפון של גנץ ודרך "הקלטות ישראל בכר", הסיפורים האלה תמיד מגיעים בעיתוי הנוח לקמפיין כדי לבסס את הנרטיב שנתניהו מעוניין לצרוב בתודעת הציבור. במודע או שלא במודע, משמש סגל שוב ושוב צינור ומגבר למסרים הבוקעים לסביבתו של הנאשם מבלפור, והוא עושה זאת באופן סופר-אפקטיבי, בדיוק בקונטקסט ובמסגור שתואמים לצרכי השלטון. זה לכל הפחות צירוף מקרים מצער.
השאלה הגדולה, כמובן, היא מדוע עורכי המהדורות אינם עוצרים את הטירוף האנטי-עיתונאי הזה, והתשובה חייבת להיות שהם והממונים עליהם, במודע או שלא במודע, מהווים חלק אינטגרלי מטירוף המערכות. הברווז העיתונאי המסוכן ששידרו שלושת הערוצים עשוי להעיד על עומק השליטה של נתניהו בליינאפ או לפחות על יכולותיהם של יועציו ודובריו לתמרן את המערכות כרצונם ולשבש את עבודתן העיתונאית. בפועל מי שממשיך לצפות בהן, גם אם באופן ביקורתי, חושף את עצמו למכבש תודעתי שהייאוש והבלבול שאוחזים במחנה המרכז-שמאל הם מתוצריו המובהקים.
מה יש לומר בכלל על מהדורת חדשות שמוקלטת שעות מראש כבר תקופה, רק כדי לאפשר לפרשן הבכיר להשתלב בה? בזמן שחלף מהרגע שסגל התיישב באולפן והכריז על "דרמה" ועד לשידור חלפו שעות ארוכות בהן ניתן היה לבדוק את העובדות ולבקש תגובות. איש לא טרח לעשות זאת. המשמעות היא שהסטנדרטים הבסיסיים ביותר של מקצוע העיתונות הושלכו כאן מהחלון אל מותם, ואת הסיבה לכך אפשר בהחלט לשער. כך או כך, מי שממשיך לצפות במהדורות גם אחרי שהוכח שוב ושוב שאין הרבה קשר בינן ובין המציאות, יכול לבוא בטענות בעיקר לעצמו. זאת הרי חלק מהבעיה.
גם על סגל עצמו לא נותר הרבה מה להוסיף. הוא היה צריך לקבל את אחת מהצעות השיריון שהניחו לפתחו מטעם נתניהו ובנט ולהשתלב במערכת הפוליטית, מקום שבו יוכל לתת דרור לנאמנותו האידיאולוגית שבשמה הוא מתחזה לעיתונאי, מבלי שהדבר יהווה פגיעה באמינותו ובאמינות מעסיקיו. לא נשאר הרבה מהאמינות הזאת, אבל בפוליטיקה אמינות היא גם כך מצרך מיותר, בעוד שנאה, שיסוי וספינולוגיה שקרית הם סחורה מבוקשת. עמית סגל צפוי להסתדר עם זה היטב.