יורשים, פרק 7: צאו מהמרפסת, מערכת היחסים שלכם קורסת

*אם זה לא היה מספיק ברור מהכותרת, כן, אנחנו בריקאפ של העונה הרביעית והאחרונה של "יורשים", וכאן יהיו ספוילרים לפרק השביעי (וגם לקודמים, מן הסתם)*

אם הפרק הקודם של "יורשים" היה בנויה כמו משפך – ידענו טוב מאוד ומהר מאוד שבסוף הפרק השישי אנחנו הולכים לחזות בקנדל רוי מציג מוצר חצי-פיקטיבי למשקיעי וייסטאר רויקו וכל המתח של הפרק נבנה על הציפיה שהוא יכשל (אז כמובן שהוא הצליח במפתיע), הרי שהפרק הנוכחי בנוי בצורה ההפוכה בדיוק, של פירמידה. ודאי שמתם לב שכל פרק בעונה הרביעית הוא יום ושכל פרק מתרחש למחרת מהפרק הקודם. תופעת לוואי של הדבר היא גם מספר חריג של "פרקי בקבוק", פרקים שמתרחשים כולם בלוקיישן אחד. כזה הוא גם הפרק הנוכחי, "Tailgate Party", המתרחש כולו במסיבת טרום-בחירות שמארחים טום ושיב, והוא מזכיר מאוד במבנה שלו את הפרק הרביעי של הסדרה, שהתרחש כל כולו בבית של לוגן יום אחרי המוות שלו, כשבני המשפחה והחברים מתכנסים יחדיו. אבל בעוד שהפרק ההוא ("The Honeymoon States") היה בנוי מרצף של עלילות תלושות במכוון אחת מהשניה, בשביל להדגיש את הכאוס והבלבול שלאחר המוות של אבי משפחת רוי, הפרק הנוכחי נדמה לכל אורכו כי עוסק גם הוא בשלל נושאים, אבל בעצם כל מה שקורה בו – קורה בשביל להוביל לסצינה אחת ענקית בסופו.

אז נסכם רגע היכן נמצאות כל הדמויות על לוח השחמט שלנו. קנדל ורומן עדיין מחפשים דרך לבלום את העסקה עם מאטסון, אם לא דרך ניפוח השווי החצי-מפוברק מהפרק הקודם אזי דרך עניינים רגולטוריים (מופרכים למדי, על סמך מעט המידע שקנדל ורומן מציגים בפרק הזה). הדרך שלהם לעשות זאת היא להפעיל לחץ על שיב כדי שתזמין למסיבה את נייט, האקס שלה, עמו בגדה בטום פעם-פעמיים בעונה הראשונה – דבר שטום יודע עליו – שכיום משמש בתור איזשהו סוג של יועץ לדניאל חימנז, המועמד הדמוקרטי (והמוביל) לבחירות של מחר. שיב עושה זאת, אבל היא גם מזמינה עוד אורח לא קרוי – את לוקאס מאטסון, תוך כדי שהיא מייחלת לקבל ממנו מינוי בכיר, אולי ניהול החברה בפועל, לאחר שהוא ירכוש אותה (בפרק הזה זה סוף סוף נאמר מפורשות ששיב מסייעת למאטסון בשביל לקבל ממנו מינוי, ולא רק בגלל שהמכירה של וייסטאר תשתלם לה מאוד באופן אישי). והכי חשוב, כפי שנגלה בקרוב, טום ושיב נמצאים במה שנראה כמו תחילתו של תהליך פיוס.

אבל הפרק עושה תכסיס מתוחכם: הוא נותן לנו לבלות לא מעט זמן איכות עם טום ושיב תוך כדי שהוא זורק עלינו הרבה מידע שמטרתו היא להסית את תשומת הלב שלנו מהזוג הזה, שבעונה הזאת – אם לא בכל הסדרה – הם המוקד הרגשי האינטנסיבי ביותר. כבר כתבתי זאת פעם-פעמיים בריקאפים של הפרקים הקודמים, אבל "יורשים" היא סדרה שבה כמעט הכל הפיך. מה שמדהים הוא שלמרות שאחרי ארבע עונות אנחנו כבר יודעים שאי אפשר באמת לקחת בכובד ראש כל אירוע תיאורטי שהדמויות חוששות ועסוקות בו השבוע – זוכרים איך חצי פרק הוקדש לשירבוט של לוגן, שהרגיש באותו רגע כמו הדבר הכי חשוב בעולם? – היא עדיין מצליחה להטעין כל תפנית כזאת באימפקט רגשי. במשך רוב הפרק הקודם היה נראה שמיזם ליבינג+ יגרום לוייסטאר-רויקו לשקוע כמו אבן. בסוף הפרק הקודם היה נדמה שליבינג+ הוא המצוף שעל גביו קנדל יעשה את דרכו למנכ"לות החברה. בפרק הזה אף אחד בכלל לא מזכיר את ליבינג+ וכמעט ולא עוסק בשאלה האם השווי של וייסטאר נהיה גדול מדי עבור מאטסון. בפרק הזה קנדל ורומן הופכים עולמות בשביל לערב את הרגולטור, או אפילו את מי שעשוי להיות הרגולטור במידה וחימנז ינצח בבחירות לנשיאות, בעסקת וייסטאר-גוג'ו. זה לא יהיה מפתיע בכלל אם בפרק הבא אף אחד לא יגיד מילה על רגולציה.

לכן גם פצצת המידע שנוחתת עלינו לקראת סוף הפרק – היא אמנם דרמטית, אבל באותה מידה, יש סיכוי שלא באמת יקרה איתה שום דבר. קנדל ורומן מגלים דרך אבה, בכירה בחברה של מאטסון (זו שמאטסון ניהל איתה בעבר מערכת יחסים ושלח לה, ברוב תבונתו, לבנה מהדם הקפוא שלו), שכל המהלך העסקי עליו היה מבוסס הטוויסט העסקי הגדול של סוף העונה הקודמת וגם המהלך העונתי של העונה הזו – שווי השוק של גוג'ו עלה במפתיע על שווי השוק של וייסטאר והמיזוג הפך לרכישה של וייסטאר – מבוסס על כלום. על שקר. על מספרים מפוברקים, לגמרי בזדון ובכוונה תחילה, מצד מאטסון. זה היה יכול להיות יותר דרמטי אם לא היינו מבלים פרק שלם עם קנדל בעונה הקודמת כשהוא מנסה לעשות בדיוק את זה. ובמקרה הזה, חוסר הדרמטיות הוא בדיוק הפואנטה. "יורשים" אומרת לנו: זה פשוט איך שפיננסים עובדים, בטח ברמה הזאת של הדברים. כל זה, כמובן, לא בא לומר שהגילוי הזה לא הולך להיות משמעותי בשלושת הפרקים שנותרו לנו – אלא ש"יורשים" ביססה לנו היטב שבאותה מידה, זה יכול גם שלא להיות (מה שכן משמעותי הוא הבגידה הבאה של קנדל, שמנסה לגייס את פרנק במטרה להפוך את העסקה על הראש של מאטסון ולהפוך למנכ"ל יחיד. ביי ביי, אחים-מנכ"לים, זה היה חזון נחמד כל עוד הוא נמשך איזה פרק וחצי).

אבל כאן כל אירועי הפרק השונים איכשהו נפגשים בקודקוד הפירמידה. היחס המחורבן שטום קיבל לאורך כל הפרק מכל מי שהוא ניסה לנהל איתו סמול טוק, בראש ובראשונה מאטסון. עולמה של שיב שקורס עליה ברגע שמאטסון מגלה לה שכן, המספרים הם לא בדיוק מה שהם נראים. כי מה שמעניין את "יורשים", בוודאי בפרק הזה, הוא הרגשות ולא הביזנס. ולכן הכל מתפוצץ על המרפסת עם שיב וטום, בסצינה חסרת תקדים מבחינת המשחק הן של מת'יו מקפדיין והן של שרה סנוק. זו גרסה יותר אלימה ויותר זועמת של הסצינה הפנטסטית שלהם על החוף בעונה השניה, אבל הפעם שניהם סבלו יותר מדי. חלופת ההאשמות מתפתחת מהר מאוד לחלופת עלבונות שמתפתחת מהר מאוד לניסיון הדדי פשוט לשרוף את כל הגשרים. מה שמעניין כאן הוא לא רק כמה העלבונות וההאשמות של שניהם נעוצים בעניין המעמדי ביניהם – שיב קוראת לטום רדנק שמרן, טום מאשים את שיב בכך שהיא תמיד הרגישה שהיא יכולה להשיג משהו הרבה יותר טוב ממנו – אלא כמה מהר העלבונות האלה נעשים… פשוט לא נכונים. אלו סתם ניסיונות לפגוע ולעשות כמה שיותר נזק. למשל, שיב אומרת לטום שאמא שלו "אוהבת אותה יותר משהיא אוהבת אותו" בגלל הכסף והמעמד שלה. זה לא נכון: אמא של טום מתה עליו (ראינו אותה מתמוגגת ממנו בחתונה שלהם בעונה הראשונה) והיא דווקא די מסויגת לגבי הנישואים שלו עם שיב (אמא שלו, עורכת דין, מייעצת לו בעונה הראשונה לא לחתום על הסכם ממון מגביל במיוחד טרום החתונה). באותו אופן, קשה להאמין לשיב גם כשהיא אומרת לטום "אני אפילו לא מחבבת אותך". כן, ברור שזה צורב, ברור שזה אלים, אבל האמת היא שככה הילדים של לוגן רוי מתנהגים כשהם דווקא כן אוהבים מישהו: הם מייצרים כאב, כלפי חוץ או כלפי פנים. זה הימור מסוכן, כמו כל דבר אחר בסדרה הזאת, אבל דווקא ככל שהתסריט מתעקש לייצר פיצוץ גדול בין טום לשיב שלושה פרקים לפני הסוף, כך מתחזקת התחושה שזה ממש לא הסוף של מערכת היחסים הזאת.

ועוד אבחנות חולפות:

"You want to call your daughter?", אומרת ראבה, אשתו לשעבר של קנדל, כשהיא מזכירה לו שיש לו ילדים. זה מהדהד, כמובן, את "You want to call your dad?" האיקוני, ממש מאחת הסצינות הראשונות של הסדרה. הסאבטקסט ברור: קצת פחות טלפונים לאבא, קצת יותר טלפונים לילדים שלך, ואולי כולנו היינו במצב אחר לגמרי, אה קנדל?

מאטסון קורא לגרג "גארי". סתם עקיצה על זה שהוא לא זוכר את השם שלו? בטח, אולי, אבל בואו לא נשכח שבפרק 5, בריטריט בנורבגיה, גרג הציג את עצמו כ"גרג… ורי", מה שלגמרי יכול להשמע כמו "גרג… גארי" לאוזניים של מאטסון. או שאולי הוא פשוט רוצה להראות לו עד כמה הוא לא סופר אותו, זאת גם תמיד אופציה.

החבר המשופם שקונור מסתובב איתו במסיבה נראה לכם מוכר מאיפשהו? זה מקסים פירס, ממשפחת פירס – עם חברת החדשות הדמוקרטית שהאחים הודיעו שהם קנו בפרק הראשון של העונה אבל מה הקשר ביניהם? בעונה השניה, במפגש הצמרת בין משפחת רוי למשפחת פירס (זה עדיין הפרק הכי מצחיק בסדרה), הם התווכחו מרות על פוליטיקה, עד שהשניים השתכרו וקונור, לדבריו, "הציע לו את תפקיד מזכיר המדינה" (שר החוץ של ארצות הברית). אז מתברר שהוא עדיין בקמפיין של קונור. אגב, מגלם אותו מארק לין-בייקר, שאתם אולי זוכרים מהסיטקום האייטיזי "קרובים רחוקים מאוד" או מתפקיד קטן-אך-מופרע (בתפקיד עצמו!) ב"הנותרים".

ואם כבר קונור, הרי שהוא שוב מוכיח שיש לו יכולות מיקוח לא רעות בכלל כשהוא רוצה, אבל בעיקר שהוא מספיק חכם בשביל להקשיב לווילה כשהיא שמה לו ברקס מההרפתקה הדיפלומטית החדשה שלו.

ועוד משהו אחד קטן על קונור: כשהוא אומר "לפחות מישהו אחד בחדר הזה מאמין בי" (בהקשר של המירוץ שלו לנשיאות), בהתייחס לווילה, שימו לב שמאטסון ברקע מצביע על עצמו. זה לא מאוד מפתיע לגלות שמאטסון מחבב את העמדות הליברטריאניות של קונור (מה שמחזק את האיפיון שלו בתור סוג של אילון מאסק שוודי). שימו לב גם שמוקדם יותר בפרק נאמר שלמאטסון יש את "העמדות הפוליטיות הכי גרועות שאפשר".

במסיבת הבחירות של שיב וטום מגישים צ'יזבורגרים זעירים וצ'יפס זעיר בסלסלות המעוצבות כצ'יפסרים זעירים. משהו בזה מאוד מזכיר את המשיכה והרתיעה של בני משפחת רוי מאוכל ברים בפרק השני, כשקונור התעקש לצאת לפגוש את האזרחים הפשוטים.

ואם כבר דברים שמזכירים את הפרק ההוא – באותו פרק שיב בזה ליין הבית בבר שהם הגיעו אליו, אבל בפרק הזה נאמר לנו בוודאות שהכרם של טום ושיב מייצר יין מזעזע באמת ("מריח כמו כלב רטוב", אומר פרנק). עוד דרך קטנה של "יורשים" להזכיר לנו כמה הסנוביזם של בני משפחת רוי לא מבוסס על הבנה אמיתית בשום דבר.

אל. תתעסקו. עם. אבה.

>> רוצים תזכורת לאירועי העונות הקודמות? אין בעיה: העונה הראשונה, השניה והשלישית מסוכמות עבורכם ממש כאן
>> לסיכומי הפרקים הקודמים בסדרה

"יורשים", עונה רביעית ואחרונה, ימי שני ב-22:00, ביס, הוט וסלקום טיוי