חוזרים לעונה 2 של "יורשים": כשסדרה מושלמת איכשהו משתפרת

הריקאפ המקוצר שלפניכם מכיל בעיקר ספוילרים לעונה השניה של "יורשים" אבל לכל אורכו יהיו גם איזכורים חולפים גם לאירועים בעונה ראשונה והשלישית, והוא מיועד בעיקר בשביל לרענן את אירועי העונות הקודמות לרגל העונה הרביעית, שתעלה לשידור ב-26.3 ותזכה, כמובן, לריקאפ מפורט משל עצמה.

>> כאן סיכמנו את אירועי העונה הראשונה

איך סדרה מושלמת יכולה להשתפר? רק אם היא מצליחה להפוך את עצמה למשהו אחר. זו בדיוק הדרך בה "יורשים" צועדת בעונה השנייה שלה (ובמובן מסוים, גם בשלישית). בעוד העונה הראשונה נסובה בעיקר סביב קרב הטיטאנים בין טייקון התקשורת לוגן רוי ובנו הסורר/נאמן קנדל רוי על השליטה בחברה, העונה השנייה מרחיבה את היריעה ומתחילה לנצל לעומק את העובדה שכבר בעונה הראשונה נאסף כאן אחד הקאסטים הטובים ביותר שאפשר לדמיין – ומתחילה לתת לכולם יותר זמן מסך ויותר מה לעשות, גם כשזה לא קשור לקנדל או ללוגן.

כזכור, העונה הקודמת הסתיימה באסון: קנדל, בעיצומה של נפילה מחודשת להרגלי הסמים שלו (שלא רק עלו לו בשעתו, בערך שלוש שנים לפני אירועי העונה הראשונה, בנישואיו ומשפחתו, אלא – כך נרמז לנו – הם השורש לחוסר האמון העמוק של לוגן בקנדל בתור יורש פוטנציאלי. או, לפחות, ככה נוח ללוגן לצייר את הדברים), גורם לתאונת דרכים שעולה בחייו של השותף הארעי שלו למה שהיה אמור להיות נסיעה פשוטה ללכת להתארגן על עוד סמים – מלצר מהחתונה של אחותו הקטנה, שיב, עם בואו-בהיעדר-מונח-טוב-יותר-נקרא-לזה-בחיר-ליבה טום. הרכב שלהם, בו נוהג קנדל, מתהפך ונוחת באגם. קנדל מצליח להיחלץ; למלצר אין כל כך הרבה מזל. וכך, רגע לפני שהוא עמד לסייע ליריביו העסקיים של לוגן לבצע השתלטות עוינת על החברה שבנה, וייסטאר-רויקו, הוא ספק נאלץ לחזור לזרועותיו, ספק קורס לתוכן: לוגן גורם לפרשה הבלתי נעימה הזאת להיעלם בתמורה לשובו של הבן הסורר לחיקו.

כפי שהעונה הקודמת הסתיימה בתוך המים הקפואים של אגם באנגליה, כך העונה הזאת מתחילה בתוך מים חמימים של ג'קוזי במכון גמילה יוקרתי בו קנדל התאשפז בשביל להתאושש (מאוחר יותר, לקראת סוף העונה השלישית, לקנדל שוב יהיה מפגש קרוב עם גוף מים כשהוא כמעט יטבע בבריכה – ואי אפשר שלא לתהות אם גופי מים נוספים יחזרו ברגעים קריטיים בעונה הרביעית והאחרונה). אבל המנוחה לה הוא זוכה לא נמשכת זמן רב: הוא נדרש לתת הצהרה פומבית בטלוויזיה בה יסביר מדוע נסוג מהניסיון להשתלטות עוינת, והוא עושה עבודה איומה.

זה פותח עונה מעניינת מבחינת המעמד של קנדל בסדרה. זה שהוא מתדרדר אינספור מקומות במירוץ לכיסא המנכ"ל הבא של וייסטאר-רויקו זה משמעותי לא רק עבור מלחמות הירושה בין האחים בסדרה, אלא זה משמעותי גם כי הסדרה עצמה מחויבת להזיז כעת את מוקד המתח שלה לשדות קרב אחרים. וכך הסדרה מעבירה את הפוקוס לשיב רוי בתור מובילה פוטנציאלית במירוץ: אם בעונה הקודמת היא התרחקה ככל האפשר מעסקי המשפחה ובמקום זאת ניסתה לדחוף את טום לתפקיד כמה שיותר בכיר בחברה, כעת היא נכנסת למשחק בעצמה. ובאמת, למה לא? אבא שלה סומך עליה (יחסית), מעריך אותה (גם, יחסית), היא חכמה לפחות כמו קנדל ויש לה אינסטינקטים טובים לפחות כמו לרומן רוי (ילד הסנדוויץ' הפוחז של המשפחה, שמבלה את העונה הזאת בניסיון להיסגר קצת על השיט שלו).

אז היא נוטשת את העבודה שלה בתור קמפיינרית פוליטית בכירה (עבור המפלגה הדמוקרטית, לעומת משפחת רוי הרפובליקנית – אוקיי, בעלת הקשרים העמוקים במפלגה הרפובליקנית. אי אפשר לומר באמת שיש למי מהם דיעות פוליטיות אמיתיות, וזה כולל גם את שיב, חרף העובדה שהיא תמיד משתדלת להציג את עצמה כטובה יותר מבני המשפחה, במובן הזה וגם במובנים נוספים) ומתחילה להתקרב באיטיות לצלחת בעצמה ולא דרך מתווכים. לוגן מבלה זמן רב בעונה הזאת כשהוא משחק עם הרגשות של שיב לגבי האם היא תזכה להוביל את החברה או לא – זה כמעט מבקש פירוש בתור התחבטות של לוגן השמרן האם אישה יכולה לעמוד בראש החברה שלו, ובנקודות מסוימות – כמו כשלוגן משפיל אותה מול שותפים עסקיים פוטנציאליים ורומז שהיא רגשנית מדי בשביל התפקיד – זה באמת נראה כך. מצד שני, זה כן נראה שלוגן מעריך את שיב כאשת עסקים (או לפחות, כמוח עסקי ואסטרטגי – הניסיון המקצועי שלה הוא לא עסקי) יותר משהוא מעריך את קנדל הנפיץ או את רומן הילדותי, והוא בהחלט נוטה להתעלל בכל הילדים שלו באותה מידה (טוב, חוץ מקונור, שבדרכו המטומטמת – מספיק חכם בשביל לתפוס מרחק מכל קן הצרעות הזה).

לקראת סוף העונה, צפים השלדים שטום והסיידקיק הנצחי שלו גרג (מערכת היחסים הכי יציבה בסדרה, ללא ספק) חשבו שקברו בהצלחה יחסית בעונה שעברה. עובד בוייסטאר-רויקו מדליף לציבור שכמות אדירה של פשעים הועלמה במחלקת עסקי הקרוזים של החברה: הטרדות, סמים ומנות יתר, מקרי אונס ואולי היו גם כמה נשים, עובדות זרות, שמצאו את עצמן בצד הלא נכון של הסיפון – ושום דבר מזה, כמובן, לא הגיע לרשויות. הפרשה מתלקחת ומובילה לשימוע בסנאט (כולל סצינת עדות היסטרית של גרג) – וללוגן נהיה ברור שיהיה צריך להקריב מישהו בשביל להרגיע את הפרשה. בתום שורה של התלבטויות, הנבחר להיות שעיר לעזאזל הוא קנדל, הקרבה אחת אחרונה למשפחה לתיקון העוול שגרם להם (לפחות בעיני לוגן, אבל למען האמת, גם באופן די אובייקטיבי). אבל ברגע האחרון מתעורר בקנדל אותו אינסטינקט רצחני שהיה חסר לו, בעיני לוגן, בשביל לרשת אותו באמת: והוא קורע את הדפים שהיה אמור להקריא מהם ובמקום זאת יוצא פומבית נגד אביו ומאשים אותו בהכל. זו הכרזת מלחמה, אבל זו גם הפעם הראשונה שלוגן מצליח להתגאות בקנדל באמת.

וכמה הערות אגב:

• מערכת היחסים המשונה והמגניבה ביותר בכל הסדרה, הקשר המיני המזוכיסטי-לייט (רק עלבונות והשפלות) בין ג'רי, היועצת המשפטית הבכירה של לוגן, ורומן, הצעיר ממנה ב-20 שנה. הקשר הזה משחק גם תפקיד של הפוגה קומית, גם פותח לנו צוהר נוסף לחיי המין המשונים של רומן וגם יחזור בענק בעונה הבאה לרגע מפתח ששוב ישנה את מאזן הכוחות בחברה – אבל הוא גם הופך את רומן לקצת פחות שטחי, מהלך שיעמיק בעונה הבאה גם בהיבטים אחרים. פרסונת הפלייבוי שלו הייתה הולכת יותר טוב עם איזו בלונדינית אקראית (כפי שנהג לעשות בעונה הקודמת) אבל מה שמדליק אותו הוא דווקא אישה סמכותית שמבוגרת ממנו בעשרות שנים.
• הפרק החמישי בסדרה, "Tern Haven", בו משפחת רוי מבלה סוף שבוע אינטנסיבי עם משפחת פירס – משפחה דמוקרטית-ליברלית שבבעלותה רשת טלוויזיה יריבה (סוג של MSNBC ביחס לסוג של פוקס ניוז שיש למשפחת רוי, תחת השם ATN) – בניסיון כושל לסגור עסקת ענק, הוא הפרק האהוב עליי בסדרה וגם המצחיק ביותר. "יורשים" מצטיינת במיוחד כשהיא סוגרת את כל הדמויות שלה באותה טריטוריה (החתונה של שיב, הציד בהונגריה בפרק השלישי – חזיר על הרצפה!), אבל כאן התסריטאים הלכו על בחירה לא צפויה והפכו את הפרק לגרסה שלהם לפרק ה"ביזארו" של סיינפלד – לכל אחד מבני משפחת רוי יש סוג של מקביל במשפחת פירס, והאינטרקציות ביניהם לבין המשפחה הפרוגרסיבית (לכאורה) הן לא רק מצחיקות אלא גם מאפשרות לסדרה להגיע לטונים קומיים מהם היא בדרך כלל מתרחקת. זה לא היה עובד אם כל פרק היה כזה, אבל כאן זה נהדר.

• קנדל מבלה את כל העונה הזאת כשהוא כבוי ופסיבי. הראפ שלו לכבוד יום ההולדת של אביו הוא לא רק רגע קומי איקוני ומביך עד כאב, הוא גם מועצם בגלל האנרגיה שקנדל מצליח לגייס בשביל הסיטואציה הזאת – כששאר הזמן הוא מבלה את כל העונה כשהוא כמו הולך בשנתו.
• בפרק השני קנדל מחסל את Vaulter, אותה חברת מדיה שוייסטאר-רויקו רכשו (במה שהיה סוג של פרויקט אישי של קנדל) בעונה הקודמת. זה מעניין בעיקר כי העונה הקודמת ניסתה לאותת לנו שלורנס, מנכ"ל החברה שהצליח להשיג מקום בדירקטוריון של וייסטאר-רויקו, הולך להיות סוג של נבל או לפחות אנטגוניסט לקנדל ולוגן – אבל הוא נעלם מבלי שהותיר כמעט כל חותם על העלילה.
• שיחת "יחסינו לאן" של טום ושיב היא הסצינה הכי קורעת לב בכל הסדרה וגם ממצבת את מת'יו מקפדן בתור השחקן הכי טוב בקאסט הפנומנלי הזה. הוא מצליח להיות כל כך עילג ובו זמנית גם כל כך מדויק, פאתטי אבל מרגש. לא יאומן.

"יורשים", עונה רביעית ואחרונה, ימי שני (החל מה-27.3) ב-22:00, ביס, הוט וסלקום טיוי