טירוף מופלא: קומדיית אקשן פרועה שהיא גם יצירה מגובשת
לא להאמין, אבל ג׳יימס גאן הפך את ניסיון הקאמבק של "יחידת המתאבדים" לתצוגת כוח קולנועית, רצף מסחרר של הפתעות ששיאו בדוגמה יוצאת דופן לאיך אפשר לביים משהו בומבסטי בלי לאבד את ההומור
ב-2016 יצא למסכים "יחידת המתאבדים" (Suicide Squad) של דיוויד אייר. הסרט הכניס הרבה כסף, אבל אף אחד לא באמת אהב אותו – לא המבקרים, לא הצופים וגם לא הבמאי, שטען שהאולפן ריסק את היצירה שלו ושהגרסה שיצאה למסכים היא "לא הסרט שלי".
בכל זאת, כאמור, הסרט, המבוסס על דמויות נבלי-על של DC קומיקס, הכניס מספיק כסף כדי שאולפני וורנר יחליטו מיד להפיק סרט המשך. כמה וכמה במאים הוכרזו כמי שייקחו על עצמם את המשימה, אבל כל אחד מהם פרש לביים סרט אחר. בינתיים אולפני דיסני פיטרו את ג'יימס גאן, מי שכתב וביים את סרטי "שומרי הגלקסיה" של מארוול, בגלל כמה ציוצים סרי טעם שפרסם עשר שנים לפני כן. בוורנר לא התרגשו ומיהרו לשכור את שירותיו כמי שהוכיח שסרטי חבורה זה הפורטה שלו (גם בדיסני הבינו שהגזימו, ושבו ושכרו אותו לביים את "שומרי הגלקסיה 3").
כפי שרומז שמו, "יחידת המתאבדים" החדש (The Suicide Squad) אינו סרט המשך, אלא פחות או יותר מתעלם מהסרט הקודם (פרט להנחת היסוד שבוססה בו) ומתחיל מחדש, בסגנון שונה לגמרי. רק הרלי קווין בגילומה המפולפל של מרגו רובי – ההברקה האחת של הסרט הראשון – ממשיכה להתאבד.
בעוד אייר ניסה, לדבריו, לטוות "מסע רגשי מורכב", גאן הולך על קומדיה פרועה שלא פעם משיקה לפארודיות הז'אנריות נוסח צוקר, אברהמס וצוקר ("האקדח מת מצחוק"). אבל הוא הולך אפילו יותר רחוק בשלבו אבסורד, פסיכדליה, רצף מסחרר של הפתעות אמיתיות, וכן, אפילו רגעים של רגש בינות לאיברים הקרועים. במבט לאחור סצנת הפתיחה, שבה האסיר סאוואנט (מייקל רוקר) זורק כדור שקופץ מקיר לקיר בדיוק מזהיר ובסוף הורג ציפור, מתפענחת כדימוי לנרטיב של הסרט כולו, שמקפץ באופנים דומים וקולע בול. מתקבל הרושם שבניגוד לאייר, גאן, שגם כתב את התסריט, קיבל יד חופשית לעשות מה שבא לו. וזה די מדהים בהתחשב בתקציב הענק שניבט מהמסך.
גאן משתמש בתבניות הנרטיבית המקובלות כדי לגחך עליהן ולבלבל אותנו וזה עובד נהדר. קבוצת אסירים שאין להם מה להפסיד פרט לחייהם, נשלחים לבצע משימה כלשהי במדינה דמיונית בדרום אמריקה (שצולמה בעיקר בפנמה). לכל אחד מהם יש תחום התמחות מסוים, רק שהפעם שניים מהם טובים בדיוק באותם דברים, מה שהופך אותם ליריבים מרגע שדלת תא המאסר נפתחת.
חלק מכוחות-העל מוזרים ביותר, בעיקר זה של "האיש המנוקד" (דיוויד דסטמלצ'יאן) – דמות לא מאוד מוכרת מסיפורי באטמן. גאן העניק לו תסביך אמא רציני, סטייל וודי אלן ב"סיפורי ניו יורק". איכשהו לצידו הכריש במכנסיים (המדבר בקולו של סילבסטר סטאלון) ו"לוכדת החולדות" (דניאלה מלכיור) נראים יותר הגיוניים. לצעירה המתוקה שהחולדות נשמעות להוראותיה יש כמה פלשבקים קצרצרים שבהם אנחנו מתוודעים לאביה בגילומו של טאיקה וואיטיטי. כידוע, הבמאי הניו זילנדי יצר את "תור: ראגנארוק", המשוחרר והמצחיק שבסרטי מארוול (חוץ, אולי, מ"שומרי הגלקסיה") ונדמה שגאן הזמין אותו לסט כדי להראות לו שהוא הולך אפילו יותר רחוק ממנו. הוא גם מכבד אותו במשפט האחד בסרט שמנסח מסר יפה ומרומם רוח, במקום כל האמירות הנדושות על "אנחנו משפחה" בסרטי החבורות האחרים.
ג'ון סינה, שקיבל הוראה לגלם את "עושה השלום" כגרסה דושבגית ומגוחכת של קפטן אמריקה, עושה את זה מצוין. אבל שום דבר שהוא עושה לא משתווה לרגע שבו הוא מתייצב מול המצלמה בתחתונים לבנים זכים. ואידריס אלבה סוף סוף מנצל כראוי את טונות הכריזמה שלו כמנהיג של החבורה הביזארית הזאת. כבמאי גאן יודע לטוות את כל הדמויות ושינויי הטונים – יש אפילו כמה סצנות רציניות – ליצירה מגובשת. סצנת השיא היא דוגמה יוצאת דופן לאיך אפשר לביים משהו בומבסטי בלי לאבד את ההומור ואת החיבור בין הדמויות. התוצאה היא טירוף מופלא.
היהלום השחור בחגיגה הזאת היא האקרובטית הפסיכופתית הרלי קווין, שאף מקבלת את סצנת האקשן הצבעונית והמרהיבה ביותר. גאן מנצל את דמותה גם כדי לקרוץ ל-Me Too במונולוג אדיר שאפילו גדולי המתנגדים יתקשו לעמוד בפניו, והמלכה רובי מפיקה ממנו מטעמים מדממים. אם זה לא היה ברור עד כה, זה לא סרט לילדים. הוא אלים מאוד גם כשהוא מצחיק מאוד.
★★★★☆ 4.5 כוכבים
The Suicide Squad בימוי: ג'יימס גאן. עם מרגו רובי, אידריס אלבה, ג'ון סינה, ויולה דיוויס. ארה"ב 2021, 132 דק'