נישול, אמונה ואהובה עוזרי: צללנו להיסטוריה של השכונה הכי מיוחדת

הכרם של פעם. צילום: בועז לניר
הכרם של פעם. צילום: בועז לניר

כרם התימנים היא כבר מזמן לא פתיליות, פשע מאורגן, וחאפלות של דקלון בסמטאות – יותר כמו שליש בירה ב-25 שקל וחומוס בצהריים. לכבוד תערוכת "עמק הפרחים" שנפתחת בשבוע הבא וחודרת לעומקה של אחת השכונות הוותיקות בעיר, ניסינו להבין מה יש בה שמשך אליה כל כך הרבה אגדות ומחלוקות

10 ביוני 2021

"נהפוך את אהובה עוזרי לכלה התימנייה שהיא מעולם לא הייתה", אומרת לי איילת ביתן שלונסקי, כשאנחנו ניצבות השבוע מול המיצג שפותח את תערוכת "עמק הפרחים" בבית העיר בכיכר ביאליק: שרשראות תימניות צבעוניות וענקיות בעבודת יד שעתידות לפאר את פניה הרקומות של הזמרת האהובה. המשפט הזה ממצה הרבה ממה שהתערוכה מנסה לעשות: לתקן עוולות קטנות, עוולות של החיים האמיתיים.

דמותה של אהובה עוזרי. צילום: דין אהרוני רולנד
דמותה של אהובה עוזרי. צילום: דין אהרוני רולנד

התיקון הראשון עולה ממש בפתח התערוכה, שם תתקלו בהיכל תהילה של דמויות הכרם הבולטות והמוכרות: אהובה בכבודה ובעצמה, טוביה אושרי, 'מגנדה', 'צלילי הכרם' וגאולה כהן. בפתח החלק ההיסטורי של התערוכה אי אפשר שלא לפספס צמד מילים: "החלוצים הראשונים".

"התימנים, שהגיעו בעליית 'אעלה בתמר' ב-1881, נעדרים מספרי ההיסטוריה בכל מה שקשור למי שבנה את הארץ הזו, וחשוב לנו לשים את זה על השולחן", אומרת ביתן שלונסקי, שגם אוצרת את התערוכה, בעקבות התחקיר שערכה לקראתה. "הם מתיישבים בסילוואן, ובשכונות כמו מחנה יהודה ומחנה יוסף, בדלות גדולה. לרובם לוקחים את הרכוש כשהם הגיעו לארץ, כדי 'לא להכביד', אחסנו אותו בהאנגר באחד הנמלים, ויום אחד ההאנגר נשרף. לכן אפשר לראות שהארכיטקטורה בכרם מתחילה מבוץ ומפחים, פשוט לא היה כסף".

הקיר בתערוכה החדשה בבית העיר. צילום: דין אהרוני רולנד
הקיר בתערוכה החדשה בבית העיר. צילום: דין אהרוני רולנד

אפילו רבים מספרי הפיוטים של העדה, ה'דיוואנים' – שכללו פיוטים של רבי שלום שבזי שהועתקו ביד על ידי כל משפחה בדרכה הייחודית – נשרפו בהאנגר. "בשביל חלק מהתימנים, שריפת הדיוואנים גרועה כמו פרשת ילדי תימן. בתערוכה מוצג סרט של תימני מבוגר שמתהלך בירושלים ורואה את הדיוואן המשפחתי שלו בכניסה לחנות יודאיקה", מציגה איילת, "הוא מתרגש בטירוף, ואחרי הרבה חששות נכנס לחנות ושואל את המוכר כמה עולה הספר. המוכר עונה לו: 'אין לך מספיק כסף לקנות את זה'. בשבילי כאוצרת זה ממצה את כל התערוכה הזו. גם את העושר הרוחני שלך לא תקבל".

נחזור קצת אחורה, לשאלה מה היא בכלל כרם התימנים. השכונה לא נוסדה כשכונה מאורגנת, היא הייתה שטח שנרכש על ידי יזמים ובתים בה נמכרו לבודדים. היום, היא מורכבת משלושה מתחמים שפעם היו נפרדים: כרם התימנים שנקרא אז בכל מיני שמות, כרם קרטון (לא החומר, זו טעות נפוצה) ורובע קרטון שהיה חלק משכונת מנשייה.

"בשנת 1921, הבריטים העבירו גבול בין השכונות, ורצו להפריד את יפו מתל אביב. כרם התימנים וכרם קרטון נשארו בתוך תל אביב, ורובע קרטון הוגדר כיפו", מסבירה שולה וידריך, חוקרת תולדות תל אביב שעבדה על הרקע ההיסטורי בתערוכה. "הבתים כמעט בכל האזור היו בתי חומר קטנים שכוסו בפחים ישנים שנלקחו מתיבות נפט. רובע קרטון (אזור סמטת מל"ן של היום) היה מעורב מבחינת אוכלוסייה – אבל היה להם מכנה משותף אחד: עניים. יהודים עניים וערבים עניים".

מהומות במהלך משחק של שמשון ת"א, הקבוצה שייצגה שת השכונה. צילום: דוד רובינגר
מהומות במהלך משחק של שמשון ת"א, הקבוצה שייצגה שת השכונה. צילום: דוד רובינגר

על אף שהשכונה היתה מעורבת, התימנים שהיו תמיד מחוברים מאוד לדת ולמסורת, הקימו הרבה בתי כנסת, 18 ליתר דיוק, על אוכלוסייה של לא יותר מ-2,000 איש. "זו הייתה נקודה חיכוך מתמדת בין יהודים לערבים, ובתוכנית החלוקה החליטו שהרובע יהיה חלק מהמדינה הערבית ולא היהודית. רק לאחר קום המדינה, שלושת הרבעים הפכו לחלק מתל אביב, וזו שכונת הכרם שאנחנו מכירים היום, אחרי ששמה הוכרז בשנות ה-30".

טוב, הכרם שאנחנו מכירים היום זה בטוח לא היה, אבל נגיע לשם. בסוף שנות ה-40 – תחילת ה-50, נכנס לתמונה ראש עיריית תל אביב דאז, ישראל רוקח ורקח לו פנטזיה – להפוך מקטעים מתל אביב למודרניים ואירופאים, מלאי גינות ומגרשים ציבוריים. על אף שתושבי כרם התימנים העניים התנדבו בהמוניהם למחתרות במלחמת העצמאות ועבדו קשה מאוד כדי להגן על הבית – הוא הכריז על השכונה כיעד להריסה כדי שפליטים ערבים ויהודים לא יוכלו לחזור אליה לאחר המלחמה והוא יוכל להגשים את תכניותיו. "הוא התחיל ליישם באזור רובע קרטון בכרם תכניות של הרס אזרחי – מהנדסים של העירייה הגיעו ופינו את התושבים העניים מבתיהם. התכנית: מחיקה של השכונה עד אפר", מפרטת וידריך ומציגה אזור מחוק לחלוטין במפת התכנית, "ההרס לבסוף לא יושם במלואו, אך התושבים נשארו ללא מדרכות וביוב מה שגרם בחורף להצפות מלוכלכות, ללא אספקת מים מסודרת בקיץ".

כרזת מחאה מ1952. מקור: הארכיון הציוני המרכזי
כרזת מחאה מ1952. מקור: הארכיון הציוני המרכזי

האפליה נגד האוכלוסייה התימנית הורגשה היטב. "כשהייתה כאן תקופת צנע וחילקו מנות אורז לאנשים, התימנים לא קיבלו אורז", מספרת איילת, "אמרו להם – אתם רגילים לדורא (מזון לציפורים) תאכלו דורא. דאגו יפה מאוד להשאיר אותם למטה למרות המאמצים שלהם במלחמה". ועדיין, בכרם התנהלו חיים דלים אך מיוחדים במינם שהתפתחו לקהילתיות חזקה מאין כמותה. "האופי העדתי היה מאוד בולט באורח החיים: דיני התורה שלהם היו אחרים וזה שינה את כל אורח החיים סביב בתי הכנסת", מפרטת וידריך, "על פי מפקד התושבים של 1928, גם המקצועות בשכונה היו מאוד ייחודיים לעדה התימנית וטבועים במסורת שלה, הרבה צורפים למשל".

בעוני כמו בעוני, לא הכול יכול להיות זוהר. בשכונה גם צמח הפשע המאורגן בישראל (הסיפורים כל כך מטורפים, שבחרנו לשמור עבורם כתבה נפרדת שתתפרסם בקרוב). "היום אני גרה בשכונת תלפיות בחיפה, ואני פוגשת עברייני עבר שהיו בקשר עם כנופיות מכרם התימנים", מספרת איילת, "אני מאמינה שעבריין לא נהיה עבריין בגלל שמתחשק לו, אלא כי המציאות הביאה אותו לשם, דחקה אותו לפינה. הוא לא רוצה להיות פועל בניין, או לנקות אצל האשכנזים כמו אמא שלו – הוא רוצה כסף, הוא רוצה תהילה, בשביל זה צריך לחצות גבולות. אנחנו כחברה צריכים לתת הרבה מהדין על מה שקרה שם בימים האלו".

אהובה עוזרי. האחת והיחידה. צילום: פטר פן סטפנסקי
אהובה עוזרי. האחת והיחידה. צילום: פטר פן סטפנסקי

אבל זוהר כן היה. אבות ואמהות הזרם המזרחי יצאו בחלקם הגדול מהשכונה: יהודה קיסר, דקלון ובן מוש (צלילי הכרם), צמד הפרברים, בועז שרעבי וכמובן – אהובה עוזרי. "ככה זה היה, מוציאים גרילנדות, קצת קולה של פעם, ג'עלה (תערובת פיצוחים) ושרים!", משתפת איילת בתחקיריה, "ואהובה בכלל הייתה חלק כל כך משמעותי מהאופי של השכונה. כשהיא לא הופיעה היא הייתה עובדת מטבח וסייחה בשר או שטפה כלים – גם כשהיא כבר הייתה מאוד מפורסמת! מה זה אם לא דמות?".

כרם התימנים של היום היא תוצר של ג'נטריפיקציה אימתנית. "אחרי שכל תכניות ההריסה נגנזו בשנות ה-80, התחילו לצוץ תכניות שימור מבנים בכרם. האדריכל שמאחורי התכנית בעצם לא שימר – אלא חידש, וכמעט ולא נשאר האופי המקורי של השכונות בין נחלת בנימין והמדרחוב לטיילת", מספרת שולה וידריך, "הוסיפו יחידות דיור וגינות קטנות, שיפרו את איכות המגורים, והעבירו כל 'עסק מטריד' למקום אחר. צעירים התחילו לגור בשכונה בשנות ה-90, כי היא הייתה ותיקה וזולה – והשאר היסטוריה".

כרם התימנים (צילום: אנטולי מיכאלו)
כרם התימנים (צילום: אנטולי מיכאלו)

ב-2016 כל השכונה הוכרזה כמתחם לשימור, וב-2019 timeout העולמית הכריזה עליה כאחת השכונות המגניבות בעולם. "היום גם הצעירים נדחקים החוצה, המחירים עולים, ולפחות אלף יחידות דיור בשכונה מושכרות לתיירים. זקני השכונה והתושבים החדשים שלה מוצאים יחד החוצה. גירוש זוחל – כמו שאחד מוותיקי השכונה אמר לי", מוסיפה וידריך.

"בכרם של אז, כשהייתה לך שמחה, ברית מילה, חפלה, לוויה – היה ברור שאדם גר ליד אדם, שכן ליד שכן. כולם באים לחפלה וגם לאבל. ההוא ישב בבית סוהר? ההיא זמרת מפורסמת? זה בכלל לא משנה", מסכמת ביתן שלונסקי, "זו הייתה ההחלטה שלי. לקחת את הקהילה הזו ולהראות אני שני הקצוות שלה – ממרק הפופיק על הפתיליה, ועד הרגעים שבהם הם כבשו את המדינה – בתוך גבולות הנורמה ומחוץ להם".
התערוכה "עמק הפרחים – חוגגים 120 שנה (בערך) לכרם התימנים, תושק בחמישי הבא בבית העיר (כיכר ביאליק) ב-19:00 ותכלול הופעה (!!) של יהודה קיסר. התערוכה תוצג עד דצמבר 2021. לפרטים נוספים