העיר הזאת צריכה כריך קריספי צ'יקן מושלם. אז הנה הוא
אז כן, הסמאשבורגר של "לא קל בורגר" בהחלט מצדיק את ההייפ המחתרתי שזמזם סביבו, אבל הסיפור האמיתי כאן הוא כריך העוף המטוגן שיכול ללמד את תל אביב איך עושים את זה נכון (ולא, שניצל הוא לא עוף מטוגן. הוא עוף והוא מטוגן. אבל הוא לא עוף מטוגן)
מזה זמן מה אני עוקב אחר עלייתו של כריף העוף המטוגן בישראל. במדינה שבה השניצל שולט, המלחמה על כריך עוף מטוגן כהלכתו היא קרב ארוך ומתיש שכולל אכזבות רבות, הסברים חוזרים ונשנים והמון פירורי לחם מיותרים. אז בפעם המיליון – שניצל הוא לא עוף מטוגן. כן, הוא עוף. כן, הוא מטוגן. לא, הוא לא עוף מטוגן. הוא חזה עוף חבוט ומרודד שעטוף בפירורי לחם ונזרק לשחות בבריכת ילדים של שמן. כבודו במקומו מונח, כן? הוא החזיק לי את שנות העשרים. אבל מול העוף המטוגן האמריקאי, העגלגל, הנפוח והגאה, השניצל מרגיש כמו שארית מימי הצנע.
למקרה ולא ידעתם, בשנתיים האחרונות מתנהלת מעבר לים מלחמה על כריכי עוף מטוגן. הכל התחיל באוגוסט 2019, אז רשת "פופאייז" השיקה את הכריך החדש שלה שיועד להילחם בכריך האהוב של רשת "צ'יק פילה" ואפשר לומר שהוא זכה להצלחה. ובהצלחה אני מתכוון שכל אחד מ-2,500 הסניפים של פופאייז מכר כאלף כריכים עם השקתו ביום בודד. זה שניים וחצי מיליון כריכים ביום. אנשים עמדו בתור בין שעה לשעה וחצי, סרטוני מכות בין לקוחות שרק רצו כריך עוף רצו ברשת ובמדינת מרילנד לקוח אחד אפילו נדקר למוות כי עקף מישהו בתור. בקיצור, האמריקאים ממש אוהבים כריכי עוף.
בארץ לעומת זאת אף אחד עוד לא נדקר על כריך עוף. מקסימום על סודוך. רק בשנים האחרונות התחלנו לראות כריכי עוף נורמלים בסביבה, כשאפשר לציין לטובה את הנאשוויל של הויטרינה, את זה של גורמה 26 ולאחרונה גם את הכריך של בינגו. היה עוד כריך מדובר אחד שהיה יותר חמקמק. הדיבור עליו עבר מפה לאוזן, מקורו במטבח של בית פלורנטיני, והיוצר שלו אלון פלד עזב את המטבחים המקצועיים שעבד בהם (OCD, ברווזי, אייבי ויא-פן) כדי להתפלש בלכלוך של העוף המטוגן. אחרי שהפעיל תקופה ארוכה משלוחים ואיסוף מביתו ולעיתים קפץ לפופ-אפ, הגיע זמנו של הכריך הנודע לשמצא למצוא בית מהוגן בעיר.
"לא קל בורגר" נקרא המקום שנפתח יחד עם אביב כהן, ובעצם הכל בו דווקא קל, במיוחד הבחירה מה לאכול: הכל. רק צמד מנות מוגשות במקום, הראשונה היא מנת העוף המטוגן המפורסמת שנולדה במשלוחי הבית, השניה היא מנת סאמשבורגר – עוד להיט אמריקאי ותיק שמגיע רק בשנה האחרונה לישראל. עבור מנה שכוללת אחלה של צ'יפס תיפרדו בסך הכל מ-46 ש"ח, שזה מחיר די משתלם, גם אם הוא עבור כריכים קטנים ביחס לסטנדרט העירוני. למעשה, זה אפילו יתרון, כי זה מאפשר לי לאכול בדיוק מה שתכננתי – שזה את כל התפריט.
אחרי רבע שעה של המתנה (נסלח, כי למרות שזה מזון מהיר, זה גם מקום בהרצה) צמד קופסאות קרטון פתוחות הוגש, בכל אחד שקית נייר פתוחה עם כריך בליבה. הסמאש היה דקיק יותר מכל סמאש אחר שראיתי בארץ, אבל במנה מהסוג הזה מדובר ביתרון כשצמד הקציצות הדקיקות נצמדו יחדיו לייצר פיסת בשר עם אדמדמות קלה במרכזה ופריכות מדהימה בכל היקפה שחוצה את גבולות הלחמניה הרכה והמעט מתקתקה. הגבינה הנמסה ממעל באופן מעור תאבון והמנה נטרפה בהבזק עין. יופי של סמאש-בורגר, אבל אני עדיין רעב.
כאן נכנס למגרש אותו עוף מטוגן, פאר יצירה של ממש בעולם של שניצל. חתיכת עוף עבה, עסיסית, שמנמנה, מטוגנת לפריכות מרעישה שלא מאבדת את פריכיותה גם אחרי כמה לעיסות טבות. יש כאן הבנה מושלמת של מרקמים עם מעטפת רכה ומילוי פריך ושתופס את רוב הנפח בכריך. יוצא הדופן היחיד היתה פרוסת הגבינה שהונחה מתחת לעוף ולא הצליחה להינמס מספיק, אבל גם היא נבלעה במערבולת הטעם הקראנצ'ית שהיא כריך העוף המטוגן הזה. ניתן רק לקוות שהשקתו הרשמית והמסודרת של הכריך של אלון פלד היא יריית הפתיחה של מלחמת כריך העוף המטוגן הישראלית. אני כבר מגוייס, מוכן בשדה הקרב עם כריך אחד בכל יד.
לא קל בורגר, אחד העם 30, ב'-ה' 19:00-02:00, ו' החל מ-13:00, השעות עשויות להשתנות