כמה יופי: 4 סרטי לייב אקשן שהחזירו לחיים קלאסיקות של דיסני

"ספר הג'ונגל", 2016 (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)
"ספר הג'ונגל", 2016 (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)

לא צריך שיטוט ארוך מדי בשירות הסטרימינג של דיסני+ כדי לראות שבעשור האחרון חברת הענק ממש רוצה לייצר חידושי סרטי לייב אקשן, ולנו יש את כל ההצעות לאיך לייצר סרטי לייב אקשן טובים יותר, כולל המלצות לאלו שווה ללמוד מהם. שמעת את זה וולט?

14 באוקטובר 2024

אף אחד לא יכול להישאר עיוור לתופעת עיבודי הלייב-אקשן לסרטי דיסני קלאסים. בין אם אתם אוהבים אותם או סולדים מהם, הם מציאות נוכחת שמכניסה כסף, אז ברור שבאולפני דיסני ימשיכו עם גישת הרימייקים. אבל השאלה שלא עוסקים במה מספיק היא איך בכלל עושים סרט לייב אקשן טוב? שאלנו את עצמנו, ומצאנו שיש ארבעה סרטים מצוינים שאפשר להסתמך עליהם, כדי לפענח את הנוסחה הטובה ביותר לגרסה מחודשת – "ספר הג'ונגל" (2016), "חברי הדרקון אליוט", "היפה והחיה (2017) ו-"כריסטופר רובין" (2018). מסע בין מציאות לדמיון צבוע.

>> לפנינו המבול: 20 הסדרות הכי טובות על המסך שלכם כרגע
>> לידיעת איתמר בן גביר: 10 השוטרים הכי מושחתים על המסך

הרימייק הכי טוב הוא גם הרימייק הכי מוצדק

"ספר הג'ונגל" המקורי יצא ב-1967, והפך לאחד הסרטים האהובים של דיסני. אך למרות האהבה הגדולה, חייבים להודות שהסרט המקורי היה דל בעלילה, ורובו עוסק במוגלי שמסתובב ביער ומכיר חיות שונות, מבלי שיש קונפליקט או דילמה משמעותית עד לקראת סיומו. מי שזיהה את נקודת החולשה הזאת היה הבמאי ג'ון פאברו, שהבין שיש כאן סרט אהוב מאד, ועם מוזיקה מצוינת – אז אם רק נוסיף לו עלילה, הוא יהיה מושלם. הסרט החדש רחוק מלהיות מחזמר כמו הסרט הראשון, כי יש פה נסיון לעשות משהו קצת אחר. יש בו מעט מאד שירים, אבל הם לא נעלמו לגמרי – הביצוע של כריסטופר ווקן ל-"I Wanna Be Like You" גרם לי לשמוע אותו בלופים שעות אחר כך – ואם זה לא מספיק, החיות נראות מדהים לצד המוגלי החדש.

בנוסף לעלילה ולאפקטים המשוכללים, הוסיפו גם בניית עולם טובה יותר עם עדכון לחוקי הג'ונגל, והפיכת חברי ממלכת החיות לחברה של ממש. הסרט משנת 2016 נשאר עיבוד הלייב אקשן הכי טוב של דיסני עד כה, בעיקר כי סיבת הקיום שלו מוצדקת – המקור לא עמד בקריטריונים של הקולנוע המודרני, ודרש עדכון. אנחנו יכולים לראות את אותה סיבה חוזרת בסרט "חברי הדרקון אליוט", שיצא באותה שנה.

גם סרטים מאד אהובים עשויים להתיישן לא טוב

בשנות השבעים "חברי הדרקון אליוט" היה עוד סרט דיסני רגיל וקסום שמשלב בין אנימציה ללייב-אקשן. אבל כשצופים בו היום, הוא מרגיש קצת מיושן, עם המון דיבורים על רצח ילדים, והמון הומור סלפסטיקי שלא מצחיק כבר מזמן. עם זאת, לצד הכתיבה המיושנת לאולפני דיסני היה דרקון מצויר שקל לאהוב, מה ששווה את המאמץ להפול אותו ליציר CGI, והעיצוב שלו איפשר איזון מסוים בין האנימציה הקלאסית לבין הלייב אקשן.

הסרט העדכני בבימוי של דייוויד לאורי בנוי הרבה יותר טוב ומהודק מהמקורי, ולכן גם יש הצדקה לקיום שלו. "חברי הדרקון אליוט" הצליח מאד בקרב ילדים ואנשים אהבו אותו בגלל הקסם שלו. כשהקסם מקבל רענון מודרני ופחות קריקטוריסטי, זה עובד בענק – כי יש צורך לחדש, תוך כדי תשומת לב לכך שמשאירים את כל מה שאהבנו במקור. וזאת נקודה חשובה ברימייק – צריך להבין מה הקהל אהב בסרט ואם זה עדיין עובד. מה שלא עובד משנים, מה שטוב משאירים. נשמע פשוט, לא? כי זה בדיוק מה שהבין הסרט הבא.

ללכת על בטוח ולקחת סיכון בעת ובעונה אחת

"היפה והחיה" מ-1991 תמיד היה פייבוריט של מעריצי דיסני. העולם הקולנועי של הסרט, הדמויות המעניינות שיש בכל פינה והשירים המעולים הפכו לסימני ההיכר של המקור, ובדיסני הבינו שיש לזה קהל לא קטן. לכן התחילו להפיק אותו כבר ב-2009, עד שהוקפא לאחר זמן קצר. רק בשנת 2017 יצא עיבוד הלייב אקשן, והוא נתן איזו תקווה שמישהו מקשיב בדיסני, כי היה בסרט כל מה שרצינו.

קיבלנו את לומייר, את גברת פוטס, את צ'יפ ואפילו את החיה בעיצוב ששומר על נאמנות למקור. כל השירים האהובים שגדלנו עליהם קיבלו ביצוע מחודש ואיכותי, אבל הדבר שהכי הפתיע כאן הוא הליהוקים, שהיו מפתיעים ומדויקים כאחד. אמה סטון ולוק אוונס לא היו הבחירות הראשונות שלי לבל וגסטון, אבל הם עושים את התפקיד הזה באופן נפלא, ולמען האמת לא חשבתי שכך זה יהיה. הבחירה לשחזר את הסרט כמעט אחד לאחד, אך לחדש ולרענן עם הליהוקים, היא בחירה חכמה שהצליחה בענק. אם כי כמו שאנחנו מכירים את הוליווד, כשמשהו עובד, ישחזרו אותו עד שהוא לא יעבוד יותר.

לעשות את ה"הוק"

אז נכון שמבחינות מסוימות, הרימייקים של דיסני כבר עברו את הגבול ההוא. אבל בשנת 2018 לקחו השראה מתבקשת מהאולפנים של סוני, וניסו לעשות "הוק" (1991) משלהם. למי שלא זוכר, "הוק" מ-1991 היה סרט אייקוני, בו רובין וויליאמס גילם את פיטר פן המבוגר, אחרי שעזב את ארץ לעולם לא והתמסד. הסרט "כריסטופר רובין" היה גרסה מעט חמודה יותר – במרכז הסרט עומד כריסטופר, הילד המיתולוגי מסיפורי פו הדוב, לאחר שנשלח לפנימייה ונאלץ להיפרד מחבריו ביער. למרות שהוא מבטיח שהוא לא ישכח אותם, החיים מאלצים אותו לשכוח וכעת הוא אדם בוגר שנאלץ לאזן בין עבודה ומשפחה.

כדי לעזור לו להיזכר, פו הדוב חוזר לחייו עם כל החברים הישנים – איה החמור, רו, חזרזיר טיגר ואחרים. מה שעבד בסרט הזה הוא הזווית האחרת, ההבנה שפו הדוב מעולם לא היה רק על פו הדוב. הרי זה היה ספר שהסופר כתב לבנו, כריסטופר רובין מילן, כך שלהפוך את הסרט למין גרסה דיסנית של "הוק" היתה זווית מעניינת שהצליחה גם לרגש לא מעט – ולמרות הכל, זאת לא הסיבה המרכזית שהוא קיים. הוא נולד בפשטות, כי הקהל שגדל על סרטי פו הדב של דיסני התבגר. ואין מה לעשות, אם רוצים לשמור על הסיפור הזה בחיים, הסיפור חייב להתבגר יחד עם הקהל. וכמו במקרה של "היפה והחיה" – כל עוד הסיבה מספיק מוצדקת, וארגז הכלים בו היוצרים משתמשים יותר מפותח, הסיכוי שהרימייק יצליח יהיה יותר גבוה להיות מוצלח. דאמיט, עכשיו יש לי חשק למרתון סרטי דיסני. מי מצטרף?
כל הסרטים בכתבה זמינים בדיסני+