עבור לילך ספיר, מבעלי הפיקוק, עפרה גנור תמיד הייתה (ועודנה) מישהי להסתכל מעלה לעברה, ומאנטה ריי תמיד הייתה נקודת אור שהאירה את הדרך. הסגירה של מאנטה ריי הכתה אותה בתדהמה כמו רבים אחרים בעיר: מוסד כזה לא אמור להיסגר סתם כך. מגיעה תודה לכל מי שהיה חלק מהמקום המופלא הזה
"מאנטה ריי כבר לא תיפתח", בישרה הכותרת שחברה שלחה לי. כל מסעדה שנסגרת היא דבר עצוב. אין סוף רגעים ותשומת לב והשקעה ואהבה שיורדים לטמיון. אבל מסעדה שהיא מוסד ומוצאת עצמה נסגרת זו לא גזירת גורל. זה אות קלון למדינה שלא רואה את עסקיה (ואת אזרחיה ועוד) והורגת את עסקיה (ואת אזרחיה ועוד).
אבל לא בא לי לחשוב על זה בהקשר של מאנטה ריי. כי בשבילי מאנטה ריי הייתה נקודת אור שהאירה מעל שני עשורים ברציפות. הייתי שם עם שולחן בנות שהתכנס לחגוג ימי הולדת: תמיד התכנסנו דקה לפני שנגמר הבראנץ ויצאנו משם דקה אחרי ששיתפנו את הטוב הלא מוחלט והרע לתפארת – שהם יחד החיים עצמם שלנו.
>> 27 שנים על הים: מסעדת מאנטה ריי נסגרת (ועלמה ביץ' גם)
>> כיף גם בחורף: מסעדות החוף הכי מומלצות בתל אביב
הייתי שם גם כל כך הרבה פעמים לאורך השנים עם חבר טוב שלא גר בארץ, והרגעים איתו שם היו אי שבו הזמן עוצר מלכת ושבו הכל אפשרי. היינו שם, שירלי ואני, עם אחותי בפברואר 2003, יום לפני חתונתה, כשירד גשם זלעפות והתאהבנו בשיר "את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים". הייתי שם לפגישות עבודה עם עפרה גנור, הבעלים של מאנטה ריי, שהייתה הרוח והסלע מאחורי איגוד המסעדות ו"טעם העיר" (זה שפעם פעם פעם היה משהו יוצא דופן) ולא מעט מאבקי צדק.
הייתי שם כל כך הרבה פעמים לאורך כל כך הרבה שנים, ועפרה תמיד הייתה שם ותמיד הייתה (ועודנה) מישהי להסתכל מעלה מעלה לעברה: מסעדנית אישה בזמנים שבהם היו כל כך מעט כאלו (וגם היום, אמנם יש יותר, אבל כל כך מעט). מסעדנית פורצת דרך, כזו ששמה את ליבה על הפרטים הכי קטנים והכי חשובים, מלאת תשוקה לעשייה שלה, לא מפחדת ללכת נגד הרוח, חכמה כל כך.
במרץ הקרוב, חמסה, יציין פיקוק 18 שנה. אנחנו נלחמים בהמון גזירות. אחד העובדים החשובים שלנו, עובד זר, רוצה לעבור עם משפחתו לקנדה. טוב לו בישראל, אבל בקנדה רוצים ובצדק אותו ושכמותו. בקנדה מבינים את החשיבות של מסעדות לכלכלה ולתרבות. בקנדה מבינים שמהגרי עבודה הם חלק בלתי נפרד מהצלחת מכלול העסקים בערים הגדולות. בקנדה הגזענות פחות על השולחן.
הלוואי וישראל הייתה מדינה שעסקים טובים שהפכו למוסדות לא נסגרים בה בקלות כזאת. הלוואי ומאנטה ריי לא הייתה נסגרת. הלוואי ולא הייתי מבינה למה במאנטה ריי החליטו לסגור. תודה, עופרה, וכל מי שהיה בעשיה של המקום המופלא הזה.