מכסחות השדים לא מצחיק מספיק

מליסה מקרתי, האישה הכי מצחיקה בקולנוע – יש. שלוש בוגרות של "מוצ"ש בשידור חי" (קריסטן וויג, קייט מקינון ולזלי ג'ונס) – יש. חתיך עולמי בשביל הבנות – יש. אזכורים מבודחים של הסרט המקורי והופעות אורח חביבות של כוכביו (הכי טוב: ביל מאריי כמדען סקפטי שאינו מאמין בקיומם של שדים) – יש. אפקטים משופרים ושדים מגוחכים – יש. פמיניזם ידידותי למשתמש – יש. תוצאה: סרט שמרגיש כמו חבילת הפקה.

זה לא ש"מכסחי השדים" היה הברקה גאונית, אבל היתה בו רוח שטות מדבקת. למרות הליהוק המדובר, הסרט הנוכחי לא באמת ממציא אותו מחדש אלא ניזון מהאיקונוגרפיה שלו ומנסה להדמות לו עד כמה שאפשר. השחקניות מוכשרות וסימפטיות, אבל הדינמיקה ביניהן אינה מניבה ניצוצות (שלא כמו בפעם שעברה שפול פיג ביים את וויג ומקרתי ב"מסיבת רווקות"), והסרט אינו מתרומם.

הפעם השדים נצפים לראשונה בבית עתיק בלב מנהטן שהפך למוזאון. שלוש מדעניות לבנות מוזעקות למקום, ואליהן תצטרף עובדת רכבת תחתית שחורה בעלת תושייה. הביקורת שהושמעה על חלוקת התפקידים הסטריאוטיפית – דווקא בסרט שמהפך את היחסים בין המינים – מוצדקת. כשהן מוצגות בתקשורת כמתחזות וזוכות ליחס מביש, נראה שזה נועד לשמש כרמיזה אירונית להתקפות הצפויות שהסרט אכן זכה להן מצד המוני טרולים – על כך שנשים, על אחת כמה וכמה נשים שאינן פצצות סקס, נכנסו לנעלי הכוכבים הוותיקים. וכן, זה נחמד שתפקיד פצצת הסקס דלת השכל הופקד בידיו של כריס המסוורת', שנהנה לגלם את הגרסה הגברית של מרילין מונרו, כמזכיר שמתקשה לענות לטלפונים.

השורה התחתונה: לא מספיק מצחיק