גמר הריאליטי: העבר, ההווה והעתיד של המציאות המדומה

עד לפני כמה שנים, מציאות מדומה היה מסוג הדברים שרואים לרוב רק בסרטי מדע בדיוני. וכיום? זה בכל מקום – מטא (הידועים לשעבר בתור פייסבוק), אוקולוס ריפט, PSVR ועוד חברות לפיתוח משחקי מציאות מדומה שמתרבות כמו וריאנטים של קורונה. אבל לפני שנבין מה צופן לנו העתיד וירטואלי של ה-VR, אנחנו צריכים לחזור לרגע לעבר.

אם חשבתם שמציאות מדומה זה דבר חדש, אתם כנראה טועים, מאחר ובאמנות הפלסטית תמיד היה ניסיון כזה או אחר לחקות את המציאות ולטשטש את הגבולות בינה לבין היצירה. ניתן לראות את הניסיונות הללו בציורים הפנורמיים מהמאה ה-19, שהיו ציורים בהיקף של 360 מעלות שניסו למלא את כל שדה הראיה של הצופה ביצירה. לאחר מכן, ב-1838, נוצר הסטריאוסקופ על ידי צ'ארלס וויטסטון, אולי הגרסה הכי קרובה של המאה ה-19 למציאות מדומה. למתקן, שנועד לצפייה בתמונות סטריאוסקופיות (תמונה שמורכבת משני דימויים כמעט זהים שמוצבים זה לצד זה), היו המון גלגולים במהלך השנים, אך הבולט מהם נולד בשנת 1939, סטריאוסקופ ה-View Master, ששימש בעיקר לתיירות וירטואלית.

השלב הבא בהתפתחות המציאות המדומה הגיע בשנות החמישים, כאשר הקולנוען מורטון הייליג הציג את המצאתו הבאה, הסנסורמה – מתקן ענק שנועד לגרות את כל החושים, מצויד ברמקולים, מסך סטריאוסקופי תלת מימדי, מאווררים, מעוררי ריח וכיסא רוטט. הבעיה הייתה שלא ממש ידעו איך למכור את המכשיר העצום הזה, או למי למכור, וההמצאה נשארה מאחור. את ההמצאה הבאה שלו, המסיכה הטלספרית, הוא רשם כבר כפטנט בשנת 1960, אשר למעשה הייתה משקפי ה-VR הראשונים.

בין שנות ה-60 ל-80 החלו לחקור את תחום המציאות המדומה יותר ויותר, רק שאף אחד לא ממש קרא לו כך. ג'רון לנייר, שהקים ב-1984 את חברת VPL שנחשבת לחלוצה בתחום המציאות המדומה, הוא מי שלמעשה שטבע את המונח "מציאות מדומה" ובנה כמה מהמערכות המוקדמות של שנות השמונים. מרגע שנכנסו מחשבים לתמונה, ההתקדמות הייתה כל כך מהירה עד שב-1991 היו מכונות ארקייד עם מציאות מדומה, ולאורך שנות התשעים כבר יצאו קונסולות מציאות מדומה מבית סגה ונינטנדו – ה-The Sega VR-1 וה-Nintendo Virtual Boy.

>>קח את זה בקלות: הז'אנר שמתבסס על התעללות בשחקן, וחבל שכך

בעשרים השנים האחרונות כבר הייתה קפיצה טכנולוגית מטורפת בתחום – יותר ויותר חברות החלו להשקיע בפרויקטים של מציאות מדומה. ב-2012 היזם פאלמר לאקי פתח פרויקט גיוס המונים כדי לפתח את הבייבי החדש שלו: משקפי מציאות מדומה בשם אוקולוס. לפני שלאקי הגיע, הקושי המרכזי של תחום המציאות המדומה היה שיווקי, או במילים אחרות, להגיע לקהל. הטכנולוגיה אפילו לא הייתה בחיתוליה, אלא מוחזקת במכונת הנשמה בפגייה. הקמפיין של לאקי גרף מעל ל-2 מליון דולר, ולמעשה הצית את המהפכה.

פייסבוק זיהו מהר את הפוטנציאל הגלום באוקולוס ומיהרו לרכוש את החברה ב-2014, שנה שהיתה נקודת מפנה ביחס הציבור הרחב לגיימינג, כשחברות גדולות כמו פייסבוק וסוני מכריזות על תמיכה בפרוייקטים של מציאות מדומה ומציאות רבודה. בשנים אחר כך גיהנום השתחרר כשכל חברה אפשרית הכריזה על פרויקט מציאות מדומה כזה או אחר.

בשלב שמכשירי VR הגיעו לסלולריים, קונסולות ה-VR הניידות מתו במהרה, מאחר ונאלצו להתמודד מול חברות הענק שפתחו ושכללו את הטכנולוגיה שלהם, הוסיפו פיצ'רים, כמו גם תוכן נוסף. כיום יש מעל 600 משחקי מציאות מדומה וזה עדיין לא נגמר. רק לאחרונה פייסבוק שינו את שמם למטא, ובכך הציגו את המטאברס – יקום וירטואלי המורכב מחללים תלת מימדיים, כלומר רשת חברתית מבוססת מציאות מדומה. מיד לאחר מכן הכריזה סוני שהיא עובדת על פרויקט דומה במכשיר הבא שלהם, PSVR 2.

>>כמה זה עולה לנו: למה אתם רצים לקנות את הקונסולה הכי חדשה?

מבחינת סוני, ההתפתחות הטכנולוגית של המכשיר החדש יתבטא בטכנולוגיית תפיסת התנועה של השחקן. המכשיר הקודם, PSVR, התבסס על מצלמה שקולטת את אורות השלטים של השחקן ומהמשקפיים עצמם. המכשיר החדש, בדומה לאוקולוס, מבוסס על מצלמות שנמצאות על המשקפיים. המכשיר צפוי להציג יכולות משופרות ויכלול שלטים שאיתם אפשר גם לזוז בתוך המשחק, בניגוד לשלטים הקודמים בהם היית צריך לכוון על נקודה וללחוץ על כפתור כדי להתקדם בתוך המשחק.

אבל מציאות מדומה לא מיועדת רק למשחקים. אנחנו שומעים יותר ויותר על השימוש במציאות מדומה במערכת החינוך, בטיפולים פסיכולוגיים, באימונים גופניים ועוד. המשחק The Climb, לדוגמה, הוא משחק טיפוס. כן, שמעתם נכון, משחק בו השחקן מטפס על הרים ומבנים שונים, ונאלץ להשתמש בגופו כדי להגיע לנקודה הגבוהה ביותר ולהנות מהנוף. המגזין "פורבס" העולמי נתן למשחק הזה ציון 90.

>>גיימינג און: המדריך המלא לבחירת קונסולת משחקים

אם מביטים על המסלול של המציאות המדומה עד היום אפשר לראות מעבר של טכנולוגיה מהשוליים למיינסטרים, ואפילו כניסה לבית – לפי המחקר של International Data Corporation, שוק המציאות המדומה צפוי לצמוח ב-77% עד סוף שנת 2023. וכשהשוק מתפתח הוא גם מתרחב, וככל הנראה אפשר לצפות ליותר ויותר חברות שינסו את מזלן בתחום. אפילו בישראל יש כמה חברות שמפתחות תוכן למציאות מדומה.

אני יודע שלצד ההתפתחות יש גם מי שמפחד מ-VR. לרוב אפשר למצוא אותם בפורומים, מלווים בטענות דוגמאת "המציאות המדומה תהפוך אותנו למבודדים חברתית" או "לא נצטרך לצאת מהבית יותר" וחששות דומות. אך המציאות המדומה היא סיפור בן מעל למאה שנים שהתחיל במאה ה-19 עם ניסיון להכניס אותנו לתוך הציור, ועדיין לא נגמר. מבחינה טכנולוגית הוא עוד רחוק שנות אור מלהיות תחליף מלא למציאות, אז אין מה לפחד. כל מה שיקרה זה שהוא יכניס לנו יותר חיים לחיים.