"משחקי הכס": סיכום פרק 8, עונה 5
דאינריז וטיריון, באמת? המלכה סרסיי עדיין במאסר שותה מים עכורים מהרצפה, אריה נכנסת לדמות בדיונית של מוכרת צדפות עם משימה חשובה, ומשם הפרק הופך לטוב בעונה עם סצנת אקשן ארוכה שנראית כמו אחד מסרטי הזומבים הטובים שנוצרו
שלום לכם וברוכים הבאים, סוף סוף, לעונה של ״משחקי הכס״! לקח ה-ר-ב-ה זמן, אבל הפרק השמיני של העונה היה אחד מאלה שמזכירים לכולם סוף סוף בשביל מה הסדרה הזאת טובה, ולמה – ברגעיה הטובים – היא בכל זאת עומדת דרגה אחת מעל לכל שאר מה שמשודר בטלוויזיה. זה מסע ארוך והפכפך, והיו בו רגעים קשים ונפילות, אבל השיאים שווים את זה. איזה פרק, יא אללה.
מתחילים במהפך. דאני וטיריון. יחד. בפרק הקודם קיבלנו את הבקרוב, עכשיו מתברר שזה באמת דבר שקורה. מכיוון שבסדרה הזאת מדובר, אפשר היה בקלות להאמין שהולכים לעשות לנו טיזינג עם המפגש הזה, רק כדי לקחת אותו מאיתנו ברגע האחרון: דאני רואה את טיריון אבל מיד שולחת אותו למות, או משהו. אבל לא. הם נשארים יחד. הם צוות. דאינריז וטיריון, היפה והחנון, שליטת הדרקונים שוברת השלשלאות והאיש שהצליח לגרום אפילו לג'ופרי להיראות כמו מנהיג טוב – זה דרים-טים שקשה לעמוד בפניו, צבאית או מבחינת כריזמה. וזו גם – סוף סוף! – הפעם הראשונה בחמש העונות שבה שני חלקי הסדרה – זה שבווסטרוז וזה שבאסוס – נפגשו זה עם זה באופן משמעותי ולא כשמועות הדדיות. דאינריז היתה צריכה את זה, לא רק בגלל ששלטונה הופך לרעוע אלא משום שקו העלילה שלה הפך לדי משעמם.
את המפגש חגגו טיריון ודאני בשתיית הרבה יין ודיונים שאפשר לקרוא להם ״משחקי הכס עם תום עידן הספרים: מה הלאה?״. השאלות שהם שואלים זה את זה הם אותן שאלות שצופי הסדרה שואלים – וכך גם התסריטאים. האם דאני יכולה לכבוש את כס הברזל? האם היא צריכה לעשות את זה? ואיך? טיריון רומז שאולי לא צריך, ואולי עדיף שהם יישארו איפה שהם והסדרה תישאר מפוצלת. נו באמת, בשביל עצות מחורבנות כאלה סחבנו אותך בקופסה עד כאן?! די לפיצול! קדימה לאיחוד! להפליג ישר למעלה מלך ולכבוש אותה באש דרקונים! ג'ורה, לעומת זאת, ממשיך להיות האדם הכי חסר מזל בעולם. הוא גורש על ידי מלכתו אהובתו, ועכשיו מגורש פעם שניה, והפעם גם עם בונוס – מחלה נוראה שעומדת להרוג אותו. אם יש קקי של כלב על המדרכה, ג'ורה כנראה ידרוך עליו. התגובה ההולמת שלו: ללכת ישר חזרה אל בורות הלחימה. הרציונל לא ברור.
סרסיי בצינוק, כיפאק היי, סרסיי בצינוק, לה לה לה. סתם, זה לא באמת משמח. זה ממש לא בסדר לשמוח לאידה של מישהי התקועה בתא זעיר ללא מזון ומים (לה לה לה), כי בכל זאת מדובר פה בפגיעה קשה בזכויות אדם (לה לה לה) שלא לדבר על התסרוקת, ועל ההשפלה (לה לה לה). אוקיי, נפסיק עם העמדת הפנים, לסרסיי מגיע כל מה שהיא מקבלת ולא יזיק לה לשתות מים מהרצפה מדי פעם. נמסר לה שבהיעדרה, האיש החזק במעלה מלך (אם לא סופרים את הדרור העליון) הפך להיות בן דודה, קוואן לאניסטר, שאותו אנחנו מכירים בתור ההוא שלא הסכים שהיא תסובב אותו על האצבע. הדבר היחיד שעשוי לעודד את סרסיי במידה כלשהי היא שניתן להבין שגם מארג'רי עדיין כלואה, כנראה בתא ממש לידה.
אריה היא כבר לא אריה, וגם לא ״אף אחת״, אלא לאנה, מוכרת צדפות. מאוד נעים לראות את אריה בתפקיד מישהי אחרת – חייכנית עם קוקיות מיקי מאוס – אבל עם כל מחסן הפרצופים העצום שעמד לרשותה, למה בעצם היא נשארה עם אותו פרצוף ישן? על לאנה מוטל לחסל סוכן ביטוח שניהל שירות לקוחות קלוקל (אצלנו היו רק מעלים עליו איזה פוסט שיימינג בפייסבוק ומתייגים את עידו קינן). היא היתה יכולה לעשות זאת בקלות באמצעות ה״חומץ״ שהיא מוסיפה לצדפות – שלא לדבר על זה שהצדפות האלה נראות כמו משהו שיכול לחסל אנשים בפני עצמו – אבל היא לא. משום מה, היא צריכה להכיר קודם את האיש שתהרוג. מתברר שעלילת ״מותו של סוכן״ תימשך גם בפרק הבא.
סאנסה ותיאון הם עדיין העלילה העצובה ביותר בסדרה, ובדיוק כמו תיאון, שעבר לאורך עונה שלמה מסכת עינויים בלי לזוז מהמקום, נראה שגורלה של סאנסה לא שונה בהרבה. אין תנועה, אין מנוס ואין תקווה. השינוי היחיד הוא שהיא לומדת על כך ששניים מאחיה למעשה עדיין בחיים. זה משהו, אני מניח, אבל היא היתה נהנית מהמידע הזה הרבה יותר באוויר הפתוח, עומדת מעל גופתו המדממת של ראמזי.
ואז: חצי פרק שמוקדש כולו להארדהום, ביתם של אנשי הפרא מצפון לחומה. ואם המפגש של טיריון ודאני הוא בגדר מהפך, הסיקוונס הזה – עוד יותר.
מהרגע שבו הסדרה התחילה – ממש ככה, הסצינה הראשונה של הפרק הראשון, עוד לפני כותרות הפתיחה – אוכלים לנו את הראש על ההולכים הלבנים, הזומבים שמצפון לחומה. כמה שהם מפחידים, וכמה שהם מסוכנים, ואוי יוי יוי החורף מגיע והם תיכף יבואו, ומה נעשה, כי כל מה שיש לנו כדי להגן על עצמנו זה חומה בגובה 300 מטר. מדברים עליהם מדי פעם, אבל כמה זמן כבר לא ראינו אותם? עונות שלמות, וכשהם נראו, הם לא היו כאלה מפחידים. ובינתיים אנשי הפרא שמעבר לחומה התגודדו באלפיהם ולא נראה שהם מוטרדים במיוחד מהאיום הזומבי.
אבל אחרי הפרק הזה? הולי. פאקינג. שיט. פתאום הגישה של משמר הלילה ברורה: למי לעזאזל אכפת מסטארק, לאניסטר, גרייג׳וי, ווטאבר – המתים באים והם הולכים להרוג את כולנו, אז תשתקו כבר עם הריבים הקטנוניים שלכם ותאחדו כוחות או שהלך עליכם. ולא בטוח שאפילו החומה תעזור.
לא תהיה הגזמה גדולה מדי להגדיר את חצי השעה הזאת כאחד מסרטי הזומבים הטובים שנוצרו: יש פה הרבה ״המתים המהלכים״ וסצינות שכאילו לקוחות ישר מ״מלחמת העולם Z״, והכל בסדר גודל ובערכי הפקה שלא ייאמנו. הסיקוונס הזה התעלה בקלות על פרק הקרב על החומה בעונה שעברה, שהיה אמור להיות השיא של העונה, והיה… לא רע, במגבלות מה שאפשר לעשות בטלוויזיה. הפרק הנוכחי היה מצוין בכל סטנדרט, טלוויזיה או קולנוע. אש, קרח, מתים, חיים, ענקים, ספינות. צריך לזרוק כמה מילים טובות לצוות האפקטים של הסדרה, שהעונה הזאת עושה דברים נפלאים בכל פרק מחדש: הערים השונות והדרקונים נראים מדהים. ובקרב הזה, הם התעלו על עצמם, או על התקציב של עצמם.
אחד הדברים המדהימים ביותר בנוגע לסיקוונס הזה: העובדה שזוהי אותה הסדרה שלפני שני פרקים בדיוק הציגה את סצינת הקרב המביכה הקרב המביך של ברון וג'יימי נגד נחשיות החול. אם מדברים על חוסר אחידות.
אז מה למדנו מהקרב, חוץ מזה שצריך לברוח ומהר? זכוכית דרקון אולי פוגעת ברפאים, אבל גם פלדה וליריאנית עובדת, מתברר. זומבים יכולים לשרוד בקלות נפילה מגבהים, אבל הם לא עמידים למים, משום מה. ותמיד טוב שיש ענק לצידך, אבל איך אפשר לשכן אותו בספינה?
נעדרים: ג׳יימי וברון לא נראו בשום מקום, ובהתחשב ברמת העלילה שלהם העונה הזאת, טוב שכך. גם יושבי מעלה מלך שאינם סרסיי לא נראו. בריאן כנראה עדיין עומדת ומחכה לראות את הנר על החלון.
דמויות מתות: המון המון המון אנשי פרא מתו, בכללם אשת-הפרא-המגניבה-ההיא. נכון אמנם שהיא הופיעה בפרק הזה בפעם הראשונה (והאחרונה, כנראה), ואפילו לא הוזכרה בשמה, אבל בכל זאת נקשרנו אליה מספיק כדי להגדיר אותה כדמות משמעותית. שמתה.
עירום לא רלוונטי: אפס.
הסצינה: לא ממש חוכמה גדולה לבחור את ״ג׳ון נגד המתים המהלכים״, מכיוון שזו היתה לא רק אחת הסצינות המרשימות בתולדות הסדרה, אלא גם חצי מהפרק. אם לבחור רגע אחד מתוך הקרב – הרגע שבו ההלך הלבן גילה שהחרב של ג'ון לא עומדת להתרסק, ושניהם הופתעו מזה באותה המידה.