תנו ליותר נשים לרכוב על אופניים וקורקינטים. אולי יהיו פחות תאונות

חמישי האחרון. 08:30 בבוקר תל אביבי יפה, מתחת לגזיבו שהוקם בכיכר הבימה, בין מחסומי העירייה. מקשיבות לשרות התחבורה והאנרגיה, מרב מיכאלי ותמר זנדברג, ליניב ריבלין, מנכ״ל בירד, מבין מפעילות הקורקינטים הגדולות בעיר, למיטל להבי סגנית ראש העיר הממונה על תיק התחבורה וליזמת אורלי גרופר, מקימת עמותתת Woman in mobility העוסקת בקידום ושילוב נשים בתעשיית האוטו טק בארץ. כולנו התאספנו כאן לכנס שהרימו Woman in mobility בשיתוף בירד לקידום כמות הנשים הרוכבות בתל אביב ולי יש לי שאלה אחת חשובה: מאיפה יש לכולם להט כזה לנושא בשעה כל כך מוקדמת של היום?

לפעמים כמות גדולה של אינטרסים שונים מתכנסת לרגע גדול אחד שיכול ליצור שינוי. ייתכן מאוד שהרגע הזה הגיע עבור התל אביביות והוא גם מה שמקנה כנראה למובילי הכנס את כמויות האנרגיה והלהט הבלתי נדלות שלהם לנושא: רק 23% מהנשים בעיר רוכבות על אופניים (בהשוואה ל-42% מהגברים) וכרגע לפחות כולם רוצים לשנות את זה. כשבוע לפני שהתכנסו כולנו לשתות שייקים, לאכול אסאי ולהאזין לנאומים בכיכר הבימה, פצחה העירייה בקמפיין המיועד להגדיל את כמות הנשים הרוכבות בעיר.

הקמפיין כולל פעילויות כמו סדנאות רכיבה לרוכבות מתחילות, לבנות הגיל השלישי, סדנאות משותפות לאמהות ובנות, סדנאות תיקון אופניים, תליית כ-200 שלטים עם דמות של אישה רוכבת לאורך שבילי האופניים בעיר, חיבור לקהילת רוכבות – שהחלה כקבוצת פייסבוק וכעת משתפת פעולה עם העירייה כדי להבין באופן עמוק יותר את צרכיהן וסלילת שבילים חדשים מופרדים מהמדרכות ומהכביש. בנוסף, הוכנסו החודש למערך התל אופן החשמלי 150 זוגות אופניים המותאמים במיוחד לגובה של אישה ממוצעת. העירייה גם משתפת פעולה עם החברות להשכרת כלים שיתופיים ומקבלת מהם דאטה על הרחובות בהם יש רכיבה מרובה ועוד. החלטות לגבי שבילים חדשים מתקבלות בין השאר על בסיס הדאטה המגיעה מהן.

הכנס, שיתוף פעולה בין עמותת Woman in mobility ששמה לה מטרה לקדם ולשלב נשים בתחום לבין חברה מסחרית כמו בירד – בין הבודדות בעיר המקדמות את נושאי הבטיחות – הוא עוד אבן דרך חשובה בשיח והעלאת המודעות לנושא. הפתרונות העירוניים הם צעד מצוין בכיוון הנכון אך בהחלט לא מספיקים (150 זוגות אופניים חשמליים בלבד בגובה שמתאים לאישה ממוצעת זאת התחלה, נצטרך להמתין ולראות אם המספרים האלו עולים ומתאימים את עצמם לאחוז הנשים באוכלוסיה). לבעיות משמעותיות אחרות כמו הרכבת ילדים על כלים שיתופיים, משימה שברוב משקי הבית מבוצעת על ידי נשים, עדיין אין פתרונות.

מנכ״ל בירד, יניב ריבלין, חושב שזה עניין של ביטחון במרחב ושל הסללות. ״אנחנו יודעים שלגברים יש פחות לגיטימציה להודות שהם פוחדים, אז הם עולים על הקורקינט, מנסים ומתאהבים. אני חושב שלנשים אולי יש פחות ביטחון פיזי במרחב וגם יותר לגיטימציה לא לנסות, אם יותר נשים ינסו הן גם יתאהבו״. לצורך זה מתעתדים בבירד להעניק נסיעות חינם לנשים בעיר.

שרת התחבורה מיכאלי, תושבת העיר נזכיר, פחות התרשמה מהחזון של בירד והבהירה שהאג׳נדה שמקדם המשרד ברשותה הוא ״הולכיי והולכות רגל קודם, אחר כך הכלים הקלים הלא ממונעים ואחר כך הכלים הקלים הממונעים״. מיכאלי התייחסה גם ל״עבודה רבה של הסדרה לגבי הכלים״ שיש לבצע. מסר אותו חזקה גם סגנית ראש העיר להבי, האחראית על תיק התחבורה. האחרונה ציינה שהיא מקדמת רגולציה שתתייחס לכלים קלים ממונעים כאל סל גורף אליו יהיה ניתן להכניס כל פעם כלי חדש. ״אחרת נמשיך לרדוף אחרי הטכנולגויה״ אמרה לנו.

האם נוצר פה מומנטום לשינוי אמיתי? אחרי שהתנסיתי בעצמי בסדנת הבטיחות של בירד שהועברה על ידי מדריכות במהלך הכנס, ללא ספק יש לי יותר נכונות וביטחון לעלות על כלי קל. רק תרכבו בזהירות ותזכרו שיש הולכי והולכות רגל בדרך.