לא נותנות לו: המחאה הוורודה במאמץ אחרון נגד נתניהו

(צילום: אמיר לוי\גטי אימג'ס)
(צילום: אמיר לוי\גטי אימג'ס)

רגע לפני ואחרי הפגנת הענק בבלפור, החזית הוורודה של המחאה יוצאת אל רחובות העיר כדי לעודד הצבעה, נותנת אנדורסמנט למרב מיכאלי ומסבירות שוב למה מגיע לנו יותר משלטון הטיוח וההסתרה של נתניהו \\ טור בחירות מיוחד

שבוע 39 למחאת בלפור. יותר מ-50 אלף מפגינות ומפגינים בכיכר פריז – ההפגנה הגדולה ביותר מאז תחילת מחאת בלפור. במקביל, הוורודות השתלטו על הרחובות ועל הפאבים של תל אביב בשבועיים האחרונים במטרה להעלות את אחוזי ההצבעה בעיר, לצד מאות יוזמות אזרחיות שונות לעידוד הצבעה ושמירה על טוהר הבחירות שצצו בכל רחבי הארץ.  וזהו, זה קרה – ההפגנה האחרונה בבלפור לפני הבחירות. כמעט שנה ברחובות התנקזה לערב אחד מרגש בכיכר.

ההפגנה במוצ"ש הייתה אמנם בעלת אופי קצת שונה, אפשר לומר שהיא נראתה יותר כמו עצרת בכיכר רבין מאשר ההפגנות המגוונות שנראו עד היום בבלפור, אבל לרגע היה נדמה שאנחנו שוב בחודשי הקיץ בשיא המחאה מבחינת כמות מפגינים ואנרגיה, ואפילו לא היה כל כך קר בירושלים. הכיכר הזו כבר עשתה בשבילנו את כל מה שיכלה – משם יצאה הקריאה הברורה שהפילה את הממשלה ומשם אנחנו ממשיכות לדרוש שינוי.

העבודה שלנו ממש לא נגמרה. בשבועות האחרונים המשימה החשובה ביותר היא העלאת אחוזי ההצבעה. אנחנו הורודות סימנו את עיר הבירה שלנו כמטרה – הלא היא תל אביב. בבחירות האחרונות היו רק  כ-60 אחוזי הצבעה בעירב. בושה! אנחנו מגיעות בערבים האחרונים עם ה-beerbike הוורוד שלנו למרכזי בילוי כמו שוק הפשפשים ושוק לוינסקי, מחלקים בירה ומדברות בחירות. חילקנו עשרות אלפי תחתיות בירה ורודות עם הכיתוב "את הכי יפה כשאת מצביעה" בפאבים בעיר. צעדת שישי המסורתית ברחובות תל אביב גם היא הוקדשה לעידוד הצבעה עם אלפי אצבעות ורודות שמצביעות לדמוקרטיה.

האמת, היה מרגש לראות איך הבחירות יכולות להיות נושא שיחה לוהט בפאבים. נדמה לי שמישהי אפילו יצאה עם מספר טלפון של בחור איתו התווכחה למי כדאי להצביע. אחרי המבוכה הראשונית של לדבר על נושא לא קול כביכול, אנחנו מגלות שלכל אחד יש דעה על הנושא. מהשיחות עולה שיש בעיקר הרבה בלבול וספק אמיתי שבכלל אפשר להשפיע. זה מובן לגמרי. נורא קשה להאמין במערכת ששואלת אותך כל כך הרבה פעמים מה הרצון שלך ואז מבקשת ממך לבחור שוב. ושוב. ושוב. 

(צילום: החזית הוורודה)
(צילום: החזית הוורודה)

הופתענו לגלות בשבועות האחרונים שלא רק אנחנו נצבענו ורוד, אלא גם מגוון פוליטיקאים. זה התחיל בתמונות שלנו מהפגנות בקמפיינים של מפלגות שונות, מרצ כמובן אבל גם ישראל ביתנו ואפילו תקווה חדשה שהוסיפה פס ורוד לסמליל שלה (אותו מיהרה להוריד כעבור מספר שבועות). הגדיל לעשות הליכוד שעיטר את הביבימוביל שלו בדגל הרשמי שלנו – דגל ישראל ורוד לבן. אותו הדגל שאורלי לב, מהמגינות הנלהבות והנבזיות ביותר של נתניהו ומקורבת אליו, קראה לו "דגל התועבה". שמנו לב גם שרחובות תל אביב מלאים במדבקות ליכוד ורודות וכרזות סטייל "לסבית, תל אביבית, מזרחית, מצביעה מחל". המערכת מבקשת את עזרת הציבור באיתור הלסבית הנ"ל.

נהייתה אופנה שכזו לקשור לנתניהו כתרים. "גאון", "פוליטיקאי מוכשר", "ערמומי". אבל נתניהו הוא בעיקר אדפטיבי ויותר מהכל, הישרדותי. לכן אין פלא שהמודל הטקטי שלו זהה לזה של מגיפת הקורונה – הפצה כמה שיותר נרחבת (בעיקר דרך סוכנים כמו אורלי הנ"ל) יחד עם שינוי תדיר ומהיר (אצל נתניהו אלה המסרים). מוטציות עד אינסוף. 

(צילום: עמנואל דונאנד\גטי אימג'ס)
(צילום: עמנואל דונאנד\גטי אימג'ס)

אם זו לא הייתה מציאות, זו כנראה הייתה טרגדיה יוונית. גם את שלטונו של אדיפוס המלך ליוותה מגיפה נוראית ששיקפה את המצב הבעייתי בשלטון, מבליטה את יוהרת המלך וגאוותנותו. נתניהו, בעבור הישרדות פוליטית והתחמקות ממשפט, מפיץ רעות חולות לכל עבר. השקרנות שלו נהייתה כבר נושא שיחה שמרגיש כמעט טרחני לעסוק בו, מה גם שקשה נורא להדביק את הקצב שלו בתיקון העובדות תחת הפצצה כזו של פייק ניוז בכל ראיון לוחמני.

אגב, סתם שאלה, למה כל ראיון של פוליטקאי במהדורות החדשות בזמן האחרון נהיה דו-קרב ממנו יוצא מנצח אחד, המראיין או המרואיין? הציונים מתקבלים ביום למחרת מכל מקלדת וציוץ. השיח המתלהם, המסית ורווי השקרים הזה הוא יציר כפיים של נתניהו: החל מ"נה נה נה" ועד "העברתי תקציב" וכמובן הלהיט השקרי "ישראל הראשונה לצאת" והשלאגר "חוזרים לחיים" הגנוב ממשרד הבריאות. 6,000 מתי הקורונה שמחו לשמוע. 

(צילום: עמנואל דונאנד\גטי אימג'ס)
(צילום: עמנואל דונאנד\גטי אימג'ס)

צריך גם להודות: לעומת הפופוליזם הקרקסי של נתניהו ושופרותיו, מפלגות "מחנה השינוי" לא מצליחות לתת פייט אמיתי ברמת השואו. בניגוד לסבב הבחירות הקודם, אין לנתניהו מתחרה אמיתי על מנדטים ברמת האחד על אחד. לפיד שובר שיא גינס בשתיקה לאורך זמן ומופיע יותר בפרסומים של הליכוד מאשר באלה של המפלגה שלו. מרצ לעומת זאת מזכירה לנו בשבועיים האחרונים שזה שוב הזמן הזה בשנה שבו צריך להציל אותה כדי שהיא תמשיך להשתדל ממש חזק להציל אותנו. זה נהיה קצת מביך.  

אחרי שהאוזניים מפסיקות לצלצל מהצעקות של הפוליטיקאים המתלהמים באולפנים ומהגוועלדים השונים, אנחנו במחאה שומעות גם קולות אחרים, מתלהמים פחות. קשה לקרוא את זה אולי ממפת המנדטים הדמיונית של עמית סגל, אבל מרב מיכאלי מסתמנת כאחת הפוליטקאיות השקולות, הרציניות והאמינות ביותר שנראו בישראל בשנים האחרונים. בדרך עקבית, עם עקרונות ברזל וללא זגזוגים פילסה מיכאלי דרך מרעננת להצלת כבודה המחולל של מפלגת העבודה. על הדרך מייצגת מיכאלי זהות אמינה שמהדהדת נרטיבים מהפוליטיקה העולמית: מנהיגות נשית ושיוויונית להצלת הדמוקרטיה ולתיקון נזקי הגברים המתלהמים. נשמע מוכר? בסדר, גם בארה"ב עדיין לא רואים אישה בשלטון, אבל אין ספק שמיכאלי יכולה להשפיע רבות תחת ראשות ממשלה של לפיד (גם לנו ייקח זמן להתרגל למשפט הזה, אבל זה הכי טוב שיכול לצאת מהבחירות כרגע).

השנה האחרונה הבליטה מעל הכל כמה ישראל סובלת ממשבר זהות עמוק: עד כמה אנחנו דמוקרטית מול כמה אנחנו יהודית והאם השתיים בכלל יכולות להיות יחד באותו החדר מבלי לקרוע אחת את השניה בהזדמנות הראשונה. עד כמה אנחנו יכולים להיות נאורים ומתקדמים באמת בזמן שאנחנו ממשיכים לשלוט על עם אחר ועוד ועוד. המקסימום ששלטון הימין מציע הוא טיוח והסתרה של כל אלה במקרה הטוב, תוך החרפת השסעים עד לקרעים בלתי הפיכים. זה אולי עובד טוב עבור צדודיתו של נתניהו – טיוח הפנים באיפור בעשרות אלפי שקלים ומריחת השיער על גבי הקרחות – אבל לנו כמדינה מגיע הרבה יותר טוב מזה. 

(צילום: רונית שקד)
(צילום: רונית שקד)

אנחנו לא צריכות אבירים, ראינו מה קרה בפעם האחרונה שמכרו לנו משיח שקר בתור אחד כזה. זה לא היה מחזה מלבב (בנושא הזה, מי אתם אנשים שעוד אומרים בקול רם "אני מאמין לגנץ" וכמה מכם לא תומכים של נתניהו בתחפושת כפי שראינו בחדשות?); זה משפט קשה לעיכול אולי אז אחזור עליו – אנחנו לא צריכות אביר, גבר גדול שיבוא ויציל אותנו מהדרקון, אנחנו צריכות נשים וגברים שיפעלו יחד למען תיקון ושיקום מתוך הבנה של גודל השעה והמשימה שלפניהם. 

אתם שם, שאומרים מילים גדולות בחדשות ומפציצים אותנו באסמסים מתוך תקווה להכנס לכנסת, תיזהרו על הלב שלנו בבקשה. הוא רגיש ונכווה הרבה יותר מדי במערכות היחסים האחרונות בינינו. אה כן, וכדאי שתדעו, אנחנו לא נותנות יותר לגברים שבגדו בנו, אנחנו טובות מדי בשביל ליפול בפח הזה עוד פעם (צפו בסרטון שלנו! הנה הוא שוב!).