איך אפשר לשנות קלאסיקות של אהוד בנאי? מאסטרו תום כהן מסביר

מאז שהכרתי את המוזיקה של אהוד בנאי, היא הילכה עליי קסם. הקול הכל כך מובחן שלו סיפר סיפורים מופלאים על דמויות מסתוריות ומסקרנות, והמוזיקה שלו הפגישה סגנונות מכל העולם. בכל שיר גיליתי עוד קצת עליו ובאופן מפתיע – עוד קצת עליי ועוד קצת עלינו. בדרך הצנועה וברוכת הכשרון שלו, הוא הצליח להפוך רגעים יומיומיים ודמויות "קטנות" לסיפור ישראלי מרובד וצבעוני.

>> מגנט לנשים, לגברים ולסרטי גנגסטרים: חייו וסרטיו של אלן דלון

שנים חיכיתי להזדמנות לעבוד איתו, ולנסות להבין קצת יותר לעומק איך הוא עושה את הקסם המיוחד כל כך הזה. לפני כשנתיים ההזדמנות הגיעה, כשהוא הצטרף אליי ואל התזמורת האהובה שלי, תזמורת ירושלים מזרח ומערב, לסדרת קונצרטים ברחבי הארץ. הסדרה, שנקראת "דיוקן אמן/ תחנות בזמן", מארחת בכל שנה מוזיקאית או מוזיקאי ישראלים למסע דרך השירים שלהם, אלה שמגדירים את המושג החמקמק שנקרא "מוזיקה ישראלית".

הסדרה עם אהוד הייתה הצלחה אדירה, שנמשכת עד היום, ונתנה לי את הזכות הגדולה לעבד מחדש כמה מהקלאסיקות שלו ולנסות לחדש בתוכן משהו עבור הקהל, אבל גם עבור עצמי. עכשיו, לפני ההופעה המשותפת שלנו באמפי מגידו, בחרתי חמישה שירים מתוך המופע כדי לספר על העיבוד שרקמנו להם ועל המבט המחודש בנכסי צאן הברזל שהביא לנו הטרובדור הכנעני האדיר הזה.

עבודה שחורה

לא צריך מאמץ גדול כדי להבין את הרפרנס של אהוד לאחינו ואחיותינו האתיופים, שמתמצה בשורה המהדהדת "מי יידע אם אברהם לא היה שחור?". כדי לקחת את השיר בחזרה לאתיופיה ולחזק את הקשר שלו לשם הוספנו ליינים בסולמות פנטטוניים שמתכתבים עם מוזיקה אתיופית. לקראת סוף השיר הגרוב מוחלף לגמרי לכיוון מקצב שקורץ לכמה מהקלאסיקות של הג'אז והפופ האתיופי.

עיר מקלט

השיר הזה כבר זכה לכמה עיבודים וקאברים, וברובם שמענו מנוסה מפני כוח גדול ומשחית. רצינו לשמור על תחושת הדחיפות הזו אבל להבליט גם את החיפוש אחר גאולה והצלה. כל הפתיחה (והסיום שחוזר אחרי כל הבלאגן) לוקחים את הטקסט והלחן למקום הרבה יותר אפל וקשה, כזה שמחפש להמחיש את הרצון להינצל. בין לבין, השיר הולך ונבנה עד לשיא של סולו תופים (של ידין אדר, מתופף התזמורת שהולם כאן את כל סערת הרגשות שבשיר) שהוא כולו כאוס מכוון

פלורנטין

בטח לא קראו לזה ככה כשהשיר נוצר, אבל הוא המנון ענק של העצמה נשית והיה לנו חשוב לתת לזה ביטוי בעיבוד. רצינו שמצד אחד ייתן מקום של כבוד לגיטרה של אהוד (אחד הסאונדים המזוהים והמובחנים במוזיקה הישראלית) כשהיא הופכת להיות כלי הסולו המוביל, ומהצד השני, הפזמונים שנפתחים, מתאווררים ומתרוקנים כדי לתת מקום לרומנטיקה ולמתיקות של הטקסט לצאת החוצה ובמקביל, לייצר קונפליקט פנימי שמתכתב עם הדמות של פלורנטין שאהוד מצייר. באמצע השיר שילבנו סולו בס (שבו סתיו אלפסי, בסיסט התזמורת, מככב בענק) שמצטט מתוך "האכ אה מאמה" של זוהרה אלפסיה, שהכירה לנו נטע אלקיים המופלאה, כהומאז' לנשים חזקות נוספות בתולדות המוזיקה הישראלית

היום

העיבוד נפתח ונסגר באפקט פיציקטו אביבי, שלוקח את הטקסט לכיוון החלום המתוק שהוא מתאר. בין לבין, העיבוד יוצר חגיגה אלג׳יראית-קובנית-ספרדית, כי הלחן המקורי של אהוד מפתה מדי לעשות את זה. אחד השיאים בשיר הוא סולו החצוצרה של עידית מינצר שמגיע לפני ״כל כך הרבה זמן״, ומכניס לחגיגה גם רגע של הירהור וסערת רגשות

בלוז כנעני

נדמה שהסגנון הזה קיים כבר עשרות שנים, אבל הפך להיות מוגדר ומובחן רק כשאהוד טבע את הביטוי הנפלא הזה. את האווירה הכנענית יצרנו מהשילוב של חליל נאי ועוד (שמנגנים, בהתאמה, יצחק ונטורה ואליאס ווכילה האדירים) ובאמצעות ציטוטים משירי מאיר אריאל. העיבוד נפתח עם השריקה המפורסמת מ״לילה לא שקט״ (אדי קשווין, נגן הוויולה של התזמורת, שורק סולו בלתי נשכח) ובאמצע, בשיא השיר, כל התזמורת עפה על הפזמון של "נשל הנחש".
אהוד בנאי יופיע עם תום כהן ותזמורת ירושלים מזרח ומערב ב-5.9, לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים