טיים אאוט timeout

סיקרט: אפליקציית השיתוף האנונימית שמשגעת את תל אביב

| מאת: מיה קופרברג

בשבוע האחרון לא היה אדם אחד שלא דיבר על סיקרט, פרסם בסיקרט, כתב על סיקרט או קיטר שלא מרכלים עליו בסיקרט. תל אביב מגלה את אפליקציית הסודות והשמועות הכי זדונית שיצאה מעמק הסיליקון, ולא סותמת את הפה

  • https://static2.timeout.co.il/media/2014/07/sizes/shutterstock_154703000-H_wo_680_382.jpg
XOXO. צילום: Shutterstock

אין דבר מבהיל יותר מהתחושה שאי שם בחוץ נמצא אדם שמסוגל לקרוא את מחשבותינו. לא מלחמה ולא ג’וקים, לא הצל ולא סמטאות חשוכות – הפחד הקמאי ביותר שקיים בנו הוא שכולם יידעו מה אנחנו באמת חושבים.

אך עם הפחד מגיעה גם הכמיהה לומר את האמת בפנים. כן, השמלה שלך מכוערת. לא, אתה לא מוכשר כפי שאתה חושב. ולג' מהשב"כ יש איבר קטן. לו רק היינו יכולים להגיד את כל מה שאנחנו רוצים בלי השלכות, בלי שיגלו מי אנחנו. אבל לא בטוקבק אנונימי שנזרק לחלל האוויר, אלא בפרצופו של האדם הרלוונטי.

וכשיש רצון, עמק הסיליקון כבר יספק פתרון טכנולוגי. כפי שדיווחנו בגיליון הטרנדים של Time Out, בחודשים האחרונים אנו עדים לעלייתן של אפליקציות שיתוף סודות, ובראשן Secret. סיקרט – הרשת האנטי חברתית שהחלה את חייה כיישום סודות של הברנז'ה הטכנולוגית בקליפורניה, החלה לתפוס תאוצה בישראל בשבועות האחרונים ומתחילה בימים אלה את שלב הגדילה המטאורי שאופייני לכל יישום “חם".

מדובר באפליקציה מינימליסטית למדי, יש שיאמרו יותר מדי. לאחר התממשקות עם ספר הטלפונים שלכם – ואם תרשו זאת, גם עם רשימת החברים שלכם בפייסבוק – האפליקציה מתחילה להציג “סודות" שחבריכם וחברי חבריכם כתבו על פני רקעים צבעוניים או תמונות. היא לא מציגה דווקא את הדברים החדשים ביותר ולא את כל מה שחבריכם כותבים, כי אם בליל של “סודות". בתיאוריה כל מה שאתם יודעים על המחבר, הוא האם מדובר בחבר או בחבר של חבר, והאם הוא הגיע מספר הטלפונים או מהפייסבוק.

אין כאן חיפוש ואין יכולת לסנן סודות. אפשר לראות סודות פופולריים ממקומות קרובים אליכם גיאוגרפית, אבל זה לא שוס גדול. מערכת הטוקבקים מבוססת על אייקונים שכל מגיב מקבל – אייקון שמשתנה מדיון לדיון. ממאוורר סגול בשרשור אחד תהפכו לציפור ירוקה בדיון אחר, ולגוש צואה אדום בדיון שלישי. אפשר לעשות מינוי לטוקבקים, אפשר לשתף סוד ברשת. וזהו בערך. תיאורטית.

מעשית זה לא כל כך פשוט להסתתר מחבריכם, בייחוד אם חיברתם את חשבון הפייסבוק שלכם לסיקרט. בספר הטלפונים יש לכם בדרך כלל מאות רבות של אנשים מרמות קרבה שונות, אך עם פייסבוק רבים מאיתנו זהירים יותר – הרשימות קטנות ומפוקחות יותר. הצלבת מידע מהסוג "הוא חבר פייסבוק שלך ושלי, בואו נראה כמה חברי פייסבוק משותפים יש לנו" כבר הובילה לחשיפת מעליבים חסויים כביכול.

אך אין זה עוצר את עם ישראל מללכלך על חבריו. עד לפני כשבועיים רוב הפעילות בסיקרט המקומית הוקדשה לסודות של אנשי היי־טק על אנשי היי־טק. אך את רובנו לא מעניין מאיזו קרן השקעות לא כדאי לגייס ואיזה סטארט־אפ עומד בפני חקירות הונאה. מתי המעט שחיפשו שם אוזן קשבת מצאו קהל דל אך נאמן, וגילויי לב נוגעים כמו "אני לא אוהב כדורגל, רק נהניתי להיות ליד אנשים שוב" או כמה סודות שונים על בדידות ואובדנות שנענו לרוב בחיבוק אינטרנטי גורף ובכמה הצעות לתרגמו למציאות הגשמית. לבסוף, כדרכו של כל טרנד – מפוגים עד קבוצות ווטסאפ – התפוצצה סיקרט בן רגע. מדיונים שעיקרם כסף החלו לבצבץ ניצני סודות עסיסיים על בגידות, על סמים, על שיברונות לב ועל חרמנות. וזהו, הלך עלינו.

סיקרט. צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק Top Secret

צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק Top Secret

למה זה מגיע לנו?

ובכן, ברוכים הבאים לחטיבת הביניים על שם פייסבוק־טוויטר. בחרו מקום ישיבה, עטו מסכה והתכוננו להוציא הרבה פופקורן מהשיניים, כי סיקרט לא חרגה במילימטר מהמתווה: היא המקום שאליו פונים כדי לטנף על כל האנשים שמחייכים אליהם במציאות. פירמידת האנונימיות בנויה כך שבשכבה התחתונה ביותר אנשים מפרסמים סודות על הרגלי האוננות והקקי שלהם. שכבה מעל, סודות עסקיים ומיניים עם פוטנציאל נפץ כדוגמת בוס נשוי או מין אנאלי בפארק. מרחק קל מהפסגה מדלגים סודות מלאי רמיזות לגבי זהות הקורבן או התכתבויות בין אקסים, ובשיא העולב נמצאים סודות שנוקבים בשמות.

כך למשל, השרשור "אז מי רוצה לשתף בסיפורי צ'יקי שלה מגיל הנעורים?" העלה שמועות בנוגע לשימוש שעשה לכאורה בעטי פרקר בשנות ה־90; והחידה "מישהי הייתה עם תם אהרון?" העניקה תמהיל תגובות מחמיאות ומעליבות כאחת עבור הסטנדאפיסט הצעיר. זווית מעט נאיבית יותר היא זו שחוקרת את חיי המין של המשתתפים. עשרות שרשורים תוהים "על מי אתם מפנטזים?", "מי הבחורה הכי שווה בטוויטר?" ו-"מי הגבר הכי שווה בפייסבוק?".

התשובה לשאלה האחרונה אגב, אם נסתמך על הסטטיסטיקה, היא המשורר שלמה קראוס. קראוס לא רק שכיכב ביותר מחמישה שרשורי חתיכים שונים, אלא זכה גם לשלושה סודות המודים "שכבתי עם שלמה קראוס", שני "לא שכבתי עם שלמה קראוס" וסוד אחד נורא שתהה "מי זה שלמה קראוס?" הוא עצמו לא מתרגש מהשיח החשאי סביבו ומסביר: "זה בעיקר מצחיק מאוד. זה לגיטימי כשזה קליל, גם כשכותבים דברים נחמדים פחות, אבל נראה שזה מידרדר ממש מהר, וחבל, כי זה היה יכול להיות מקום ממש נחמד. אנשים היו יכולים לחשוף סודות אישיים ולגלות שהם לא לבד. אבל כשכותבים על מישהו אחר, יותר משזה מסקרן זה פשוט לא אמין. ישר רואים שזה ניסיון לפגוע".

גם דור מוקהה רגשית יגלה אי נוחות אל מול הרוע שנוזל מחלק מהסודות. אחת הראשונות שנפלה קורבן לאכזריות הזו היא הבלוגרית והצייצנית דורה קישינבסקי, שעוד בטרם הורידה את האפליקציה כבר הומטרה בהודעות המיידעות אותה שלועגים למראה שלה. קישינבסקי לא מצמצה ורק ענתה “אני חושבת שזה חשוב שיהיה מקום שבו אנשים יוכלו להביע את דעתם בקשר לזה".

עוד מטרה מוקדמת לחִצים מורעלים שעיקרם מראה חיצוני הייתה אשת המדיה החברתית אילנה ברודו. בדומה לקישינבסקי, גם היא לא לוקחת את ההשמצות ברצינות. “עלבונות הם סימן שמקנאים בי, אני באמת לא רואה סיבה להיפגע ממשהו כזה", היא מגיבה למשיכה בצמות. עצבי ברזל בצד. זו בריונות מהסוג השפל ביותר, שבה אדם עומד בחדר חשוך וחוטף אבנים בלי לדעת מי זורק אותן או למה. דרך אחרת להתמודדות עם חוסר האונים נקט התסריטאי ופרובוקטור הרשת אריאל ויסמן, שלפי ההשערות פרסם על עצמו: “אני חושב שאריאל ויסמן הוא גאון בדורו", והפנה אל עצמו את האש כשהוא מוכן לה. התגובות לא איחרו לבוא, ונדמה היה שכל אדם שאי פעם עבד עם, בסמיכות ל־ או באותו אזור חיוג עם ויסמן – הגיב כדי להעליב.

קל לפטור את ההתרחשות בכך שנאמר שמדובר בקומץ אנשים מופרעים, משוועים לתשומת לב ומכורים לדרמה, היסטריים על גבול הפסיכופתים. אבל אם יש דבר אחד שההיסטוריה והפסיכולוגיה מלמדות, הוא שרוב האנשים ייסחפו לרוע בסיטואציה המתאימה. הפסיכולוג פרופ' זימברדו, שאחראי לאחד מהניסויים המחרידים ביותר על התעללות ורשע אנושי, העביר הרצאה שלמה שכל עיסוקה היה מה גורם לאנשים טובים לעשות מעשים איומים. ניתן לתמצת אותה במילה אחת: הנסיבות.

סיקרט. צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק Top Secret

צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק Top Secret

בהקשר לסיקרט, זהו המעטה השושואיסטי שתחתיו אנו מאפשרים לעצמנו לנהוג בצורה שלא היינו מעלים על דעתנו ביום יום, ולא רק מפני שלא יהיה ניתן להעניש אותנו על כך אלא כי אנחנו לא חשים את אותה מידה של אחריות חברתית על תוצאות מעשינו. הוסיפו לזה אקלים חברתי שבו כולם גם ככה מטילים רפש בכולם, ותבינו כמה קל להיגרר להפצת שמועות זדוניות. לא נדרש שילוב נדיר של נסיבות כדי לדרדר בני אנוש. מספיק יום קשה בעבודה ותחושת ערך עצמי קצת יותר נמוכה מהרגיל, והופס – נכנסנו לסיקרט ופרסמנו סוד שובב.

החברים של ג'ונג'

היתרון של סיקרט הוא שהיא כוללת בתוכה את מרכיב הטעות האנושית. אם יש דבר אחד שאפשר לסמוך עליו הוא שאנשים ממש יודעים לפשל. הדוגמה הפומבית ביותר היא של י', שהודיעה בסיקרט שהזוגיות של צמד ממכריה מחליאה אותה, ואז הרהיבה עוז וסיפקה פרטים מזהים בתגובות. שעתיים לאחר מכן כבר פרסמה פוסט התנצלות בפייסבוק, שתמציתו "איימו לחשוף את ערוותי ברבים… אכן יצאתי קטנה ורכלנית, וזוהי הכנה לסטטוס השיימינג שהובטח לי וגם ההסבר למה אני לא הולכת להגיב לו ולא להלשין לחברים שלי כדי שיגיבו לו. יצאתי איכס ואני מקבלת עליי את הקלון". על פניו זו סיטואציה שהסתיימה על הצד הטוב ביותר, אך בצל הפרנויה והדריכות המוגברת גם היסטריה טריוויאלית שנפתרה בשעתיים הספיקה להותיר אחריה נזק קולטרלי בדמות טעות בזיהוי והאשמה של הבחורה הלא נכונה בטרם הגיעו למפרסמת האמיתית.

נדמה כי הקהילה היחידה שלא לוקחת את עצמה ברצינות היא הקהילה הגאה. ביום שבו אנשיה גילו את סיקרט הוחלפו סודות שיברון הלב היומיומיים של הסטרייטים בדיוני "למי יש את הג'ונג' הכי גדול?" (הרוב ממוצע מינוס), דיווחים על זיונים עם חבר כנסת חצי בארון (מוזר) ועשרות רפרנסים שמשחירים את שמו של עיתונאי רכילות מוכר. דווקא העיסוק בניימדרופינג של הקהילה נראה משוחרר יותר מהקפיצוּת האנאלית שאפיינה את הפיד של סיקרט עד אז, אך בפועל הציג לא מעט מקרים של רצח אופי מוורוד לשחור שהביאו לטלטלה בקהילה עם הצפת סכסוכים ישנים ויצירה של כמה חדשים. התוצאה: הרבה נפגעי השמצה, דיבה וטראומה.

כשמביטים על הנושא מהצד קשה שלא לגחך. למי, לעזאזל, אכפת מקנאים, משקרנים, ממסיתים, מממורמרים ומאנשים שרוצים להיות איתנו בקשר אבל פחדנים מכדי לומר לנו את זה בפנים? ובכן, לכולנו. בימים האחרונים לא היה אדם אחד שלא דיבר על סיקרט, פרסם בסיקרט, כתב על סיקרט או קיטר שלא מרכלים עליו בסיקרט, ובצדק, כי סיקרט ממכרת יותר מ־2048, מטובי ומסוכריות גומי. ההוכחה הסופית לבאזז סביב האפליקציה (ולבואם של הסחים, כנראה) הוא עמוד הפייסבוק top secret, שאורז את מיטב הסודות ומשגר אותם לעולם בלי לדפוק חשבון.

בין מאבקי הכוח ופולחני האישיות אפשר לחזור רגע למקורות שמהם סיקרט מגיעה, שמתעניינים יותר בריגול תעשייתי ובהפצת שמועות על סלבס (גירושיה של גווינת' פאלטרו, למשל, התגלו באפליקציה המקבילה וויספר). מדי פעם מישהו מטיל פצצה בסיקרט, מהסוג שגורם לנוכחים לקחת צעד אחורה ולתהות מי באמת עומד מאחורי הכרזה כמו “שישה חיילים נהרגו מפצמ"ר. חפשו אותי צנזורה". האם זהו הרגע ההיסטורי שבו סיקרט דחקה הצדה את ווטסאפ והפכה למקור של חרושת השמועות הבאה, כזו שאין שום דרך אפשרית לזהות בה את המדליף? אמצעי תקשורת חדש שבו איש לא נדרש לתת דין וחשבון על תוכן דבריו אלא משחרר את הרימון המטפורי ובורח? על פניו מדובר בפלטפורמה האידיאלית לכך: היא חסויה, מהירה והמסרים בה עוברים בין מכרים ללא מאמץ אקטיבי מצדם.

חלק לא מבוטל מהריגוש בסיקרט נובע מהפחד להיתפס. ישנם משתמשים שמגדילים לעשות ומספקים רמזים, אבל גם הם בוחרים היטב היכן לשמור על אנונימיות מלאה והיכן להרשות לעצמם ללכת על קרח דק יותר. חשוב לזכור דבר אחד: מאחורי מאגר הנתונים הקטסטרופלי הזה עומדת חברת סטארט־אפ, לא גדולה מדי, שבהצהרת הפרטיות אמנם מודיעה שלא ניתן לקשר סוד לחשבון שפרסם אותו בלחיצת כפתור אחת, אבל כן ניתן לעשות זאת בכמה לחיצות. היכולת הזו הכרחית בעולם שבו צווי בית משפט יכולים לחייב אותה לאתר את מפרסם הסוד, כך שהאנונימיות בסיקרט לא באמת מובטחת. אז לא, לאף אחד לא אכפת על מי אתם חושבים כשאתם מאוננים ומי חבר הפייסבוק הכי חתיך שלכם, אבל רבאק – תתארגנו על קוק במקומות אחרים.

השמיצו אתכם בסיקרט? זה מה שלחוק יש להגיד בנושא // דניס ויטצ’בסקי

כשמדובר בפלטפורמה אנונימית, או לכל הפחות מתיימרת להיות, האם יש מה לעשות כשמישהו הולך צעד אחד יותר מדי בניסיון לזרוק עלינו טינופת? במקרה של סיקרט הסוגיה מתחדדת, כי הקהל מפולח. העלבון לא נזרק לחלל האינטרנט כי אם בחדר מצומצם יחסית. רק השבוע הוכרז שם שלזמר מפורסם יש פין קטן, אחרת גרסה כי איש תקשורת בכיר הולך לזונות והודעה שלישית האשימה איש יח"צ באונס ובהטרדה של נערים.

"לכל אדם יש זכות לפרטיות וזכות לשם טוב", אומר עו"ד יהונתן קלינגר, ״הזכויות האלו מעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע. הן מעוגנות כה טוב, עד שבחלוף המילניום החליט המחוקק הישראלי להצמיד אליהן פיצויים ללא הוכחת נזק״. עו״ד קלינגר מסביר: ״כתבו עליכם משהו מביך? הפיצו תמונות עירום שלכם ללא הסכמה? אתם זכאים לסכום של עד 50 אלף ש"ח, ואפילו לא צריך להוכיח את הנזק שנגרם בעקבות הפרסום״.

אך מוקדם מדי להתחיל לספור את השטרות. לדבריו של עו״ד קלינגר באינטרנט המצב שונה. ״משנת 2006 לערך, ניסו לא מעט אנשים לתבוע טוקבקיסטים אנונימיים. החל מפרשה שבה הורתה כבוד השופטת מיכל אגמון־גונן לחשוף טוקבקיסטים, עד 2010 שבה קבע בית המשפט העליון בהלכת רמי מור כי אין לאפשר את חשיפתם – נמשך תור הזהב של תביעות״.

המצב כיום, מסביר עו"ד קלינגר, הוא ש״אין חוק שמאפשר לחשוף גולשים אנונימיים ולתבוע את עלבונך. כתבו עליכם משהו רע? הדבר היחיד שתוכלו לעשות הוא לפנות לאתר האינטרנט או אל השירות שבו פורסמו הדברים ולבקש את הסרת התוכן. לא הסיר האתר את התוכן? הדין הישראלי יראה את האתר אחראי עליו ישירות. כן הסיר? אין לו אחריות, ואז תצטרכו לאתר את המשמיץ בדרך אחרת״.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: f2fadbfc0df0