עיר האוהלים: האם המחאה החברתית תצליח?

נכון שאישורו של חוק החרם השבוע על ידי הכנסת מטיל צל שמגמד את כל שאר המחאות האחרות, אולם עדיין קשה היה להתעלם השבוע מניצני המחאה החדשה/ ישנה שהציפה את פייסבוק ומאיימת לגלוש החל מהיום גם לעולם האמיתי – מחאת מחירי השכירות בעיר. דפני ליף, תושבת העיר שנכוותה לא פעם מיוקר המחיה בה, החליטה שהיא לא מוכנה יותר לשתוק. "הכל התחיל מההודעה שקיבלתי שמפנים את הבניין שלי לצורך שיפוצים", היא מספרת.

"בלית ברירה הלכתי לחפש דירה חדשה, והזדעזעתי ממצב השוק. המחירים מטורפים והדירות פשוט לא ראויות למחיה. לא נראה לי הגיוני לשלם 3,000 שקל בשביל חדר שיש בו מקום רק למיטה זוגית, ועוד להגיד תודה שמצאתי דירה בתל אביב. באותו הרגע פשוט נשברתי והחלטתי שאני לא מוכנה לתת יד לטירוף הזה. אחרי שפרסמתי בפייסבוק כמה סטטוסים זועמים בנושא, והם קיבלו תגובות נלהבות, התחלתי לחשוב על לקחת את הכעס צעד אחד קדימה. החלטתי שאם גם ככה אין לי איפה לגור, אני נוקטת צעד קיצוני ועוברת לגור באוהל בכיכר הבימה. שותפי למחאה, עדי אזולאי, הציע לי לפתוח איוונט בפייסבוק ליום שבו אני עוברת לגור בכיכר, ותוך פחות משבוע כמעט 1,500 איש כבר אישרו הגעה".

מה את מקווה שיקרה בעקבות המחאה שלך?

"בתור התחלה, פרקטית – אין לי איפה לישון, אז גם אין לי מה להפסיד. אני רוצה שכמה שיותר אנשים יגיעו כדי שנוכל להתחיל לדבר אחד עם השני על הנושא. כרגע, במקום שנקים קהילה מאוחדת ורצינית שתהיה כוח שאי אפשר להתעלם ממנו, כל אחד כועס וממורמר לבדו, וזה רק לרעתנו. המלחמה היא לא רק בשביל תל אביב, אלא לכל המדינה. אם אני, שיש לי תואר ראשון ואני עובדת קשה, בקושי מצליחה לשרוד פה בגלל השכירות, אז מה יגידו המובטלים והפנסיונרים בעיר?".

דפני ליף. צילום: איליה מלניקוב

לפני כשלוש שנים רעדה תל אביב מגל מחאה דומה שבעקבותיו הוקמה "עיר לכולנו". מדוע לא לפעול בדרך דומה?

"אני מאמינה שמחירי השכירות הם מחלה חברתית ולא פוליטית, ושזאת בעיה שחוצה מפלגות ודעות. חוץ מזה, אני לא רוצה להיות נבחרת ציבור. אני מודעת לזה שיש לי רק בעיה ואין לי פתרון, אבל זה ממש לא התפקיד שלי למצוא אחד. אני לא צריכה להתנצל על זה שאני רוצה לגור בתל אביב".

את לא חושבת שחלק מהכעס שלך צריך להיות מופנה גם לבעלי הדירות שמנצלים את המצב?

"לפני שאני מאשימה את בעלי הדירות, אני מאשימה את עצמי ואת השוכרים בעיר. זה שחלקינו יכולים להרשות לעצמם לשלם מחירי עתק, זה ממש לא אומר שאנחנו צריכים. בשלב כלשהו פשוט הפסיקו לדאוג לנו ואנחנו לא אמרנו מילה. עכשיו אני שואפת למצוא קהילה במובן הרחב ולנסות להביא יחד לשינוי אמיתי".

מאהל רוטשילד. צילום: אורן זיו

בעקבות הפרסום של דפני בפייסבוק קמה מקבילה ירושלמית למחאה במטרה להפוך את המחאה לכלל ארצית. עדי אבירם, מראשי המטה הירושלמי, מספרת: "עד לא מזמן הסטודנטים שגרו במרכז העיר היו מקבלים הנחה בשכר הדירה מהעירייה, לרוב של 100 דולר. בעלי הדירות הבינו שהם יכולים לנצל את המצב, והעלו את שכר הדירה משמעותית גם כדי לקבל את הכסף מהעירייה וגם שהשוכרים ישלמו יותר. ממש לאחרונה הסבסוד הזה בוטל, ואנחנו נשארנו עם מחירים מטורפים ובלי יכולת לשלם. בנוסף לזה, יש רחובות שלמים בעיר של דירות רפאים – דירות שנקנות על ידי אנשים שגרים בחו"ל ושזוכות לשימוש רק חודשים מעטים בשנה. התופעה הזאת גם העלתה את המחירים משמעותית וגם הותירה אותנו ללא דירות".