למה המשטרה סגרה את מועדון הבלוק בליל הסילבסטר?

המשטרה מנסה לכבות את הלילה התל אביבי. אם לא נעשה משהו זה ייגמר בבכי

הבלוק. צילום: יח"צ
הבלוק. צילום: יח"צ
2 בינואר 2010

יכול להיות שזה לא באמת מפתיע אבל 2010 התחילה ברגל שמאל ואפילו שמאלה מרגל שמאל, אם יש כזה דבר. את מרביתו של ערב הסילבסטר ביליתי כתקליטן במסיבה ביתית אצל חבר שלי מוריס, שהתנהלה בניחותא באחד הרחובות הקטנים שמשיקים לשדרות רוטשילד. היה כיף, אבל בתל אביב כמו בתל אביב – הכיף הוא כיף רק עד שמישהו מחליט להפסיק אותו. הפעם, כבכל פעם, אלה שוב היו השוטרים החביבים. בשעה אחת_שתיים בלילה נשמע צלצול בדלת ובפתח עמדו שני כחולי מדים שדרשו בתוקף להפסיק את המוזיקה. אני בדיוק עמדתי לשים ברמקולים את "My Lady" של הקרוּסיידרס, אבל לחוק היו תוכניות אחרות. מסתבר שמישהו, לא ברור מי, התלונן על ה"רעש" ומשטרת ישראל ההו_כה יעילה מיהרה לשלוח למסיבה שלנו את טובי בניה כשהם חמושים בפרצופים מאיימים ופנקס קנסות. מכיוון שאנחנו ילדים טובים בסך הכל, מיהרנו להחליש את המוזיקה עד לווליום הקטנוני ביותר ושעה_שעתיים אחר כך התפזרנו הביתה כשחצי תאוותינו בידינו. המשטרה ניצחה, שוב.

זו סיטואציה עירונית שגרתית. כמה חברים מארגנים מסיבה בבית, עושים קצת רעש, השכנים מתלוננים, השוטרים באים, המסיבה נגמרת. משחק קלאסי של חתול ועכבר שיימשך לנצח. אבל כשזה קורה בערב סילבסטר, אולי הערב הרועש ביותר בשנה, זה כבר די מוזר, חייבים להודות. הרי ברור לכל בר דעת שערב שבו מציינים את סיום העשור והשנה החדשה לא באמת יכול להתנהל על מי מנוחות. זוהי בהחלט עת למהומה קלילה ורגעית, על כך יש הסכמה אזרחית גורפת. לכן נדמה לי שנדרש כאן איזשהו שיקול דעת – גם מצידם של כל מיני שכנים קפוצי ישבן ומהירי תלונה, יאפים מיובשים שמוכנים לסבול את רעשי המפוחים הבלתי נסבלים בשבע בבוקר וטרטורי השיפוצים האינסופיים אבל לא את קולות המוזיקה וצהלולי הצעירים השיכורים ביום חגם; אבל גם מצידן של הרשויות שנוהגות להתלונן על מחסור בכוח אדם ובמקביל ממהרות לשלוח את נציגיהן המעטים לכל מיני משימות מטופשות בעיתוי מטופש לא פחות.

ולא שזה ממש מפתיע. זה בדיוק מה שקורה כשגורמי החוק נמצאים בעיצומה של קדחת האכיפה המיותרת. השוטרים והפקחים העירוניים הפכו להיות מפֵרי אידיליה מקצועיים. הם עבדיו של החוק היבש שמופעל בצורה לא עקבית וחסרת היגיון. כשחזרתי הביתה באותו לילה עוד לא ידעתי על הקטסטרופה האמיתית. מה שהתרחש אצלנו בסלון בקטן, קרה ברחבי העיר בגדול. מסתבר שמישהו במשטרה היה כנראה במצב רוח חמוץ במיוחד. איך כתבו על זה בעיתונים? "בליל הסילבסטר פשטו כוחות משטרה רבים של מחוז תל אביב על מתחמי הבילויים". אמא'לה, ממש מבצע הירואי בעורף האויב המסטול. אלא שהפעם התוצאות היו עגומות מאוד והסתכמו במתן צווי סגירה לעשרה מועדונים, ביניהם הבלוק והברזילי, והכל באמתלה של "עומס בליינים". וזאת על מה ולמה? מכיוון שמישהו במשטרה החליט שפתאום בא לו להעלות באוב חוק אנכרוניסטי שקובע כי מותר להכניס למועדון אדם אחד על כל מטר מרובע. כלומר שמקום כמו הבלוק יכול להכיל, במקסימום, 170 איש בלילה והברזילי – 152 איש. זוהי תקנה שמתאימה יותר לבית לוויות מאשר למועדון חי ונושם, אבל זה כמובן לא מעניין את השוטרים. כאמור, החוק הוא לא רק יבש, אלא גם לא רלוונטי למצב הקיים ולמעשה נאכף בצורה לחלוטין מקרית וסלקטיבית, כאילו שמדובר באיזשהו התקף טורט משטרתי. הבעיה היא שהמשמעות המיידית של מהלך שכזה היא מכת מוות לחיי הלילה האיכותיים בתל אביב וזה כבר עניין רציני, לא משהו שניתן לפתור כעוד איוולת ולעבור עליו לסדר היום.

הבלוק. צילום: גוני ריסקין
הבלוק. צילום: גוני ריסקין

 

הדבר המצחיק הוא שדקות ספורות לפני שהשוטרים פשטו על מועדון הבלוק בילה במקום לא אחר מאשר ראש העיר שלנו, מר רון חולדאי, וסגנו הנאמן, אסף זמיר. השניים בוודאי קיוו להשיג לעצמם קצת יחסי ציבור חינם אין כסף, כמו אומרים – תראו איזה מגניבים אנחנו, שותים בירה ומחייכים למצלמה. ממש קלאברים ממדרגה ראשונה. רצה הגורל והמציאות האבסורדית טפחה על פניהם של חולדאי וזמיר ומיד אחרי שהם סיימו להצטלם ולחייך (מזל שלא היו שם תינוקות, אחרת הם גם היו מנשקים אותם), פשטה על המקום המשטרה ועשתה את מה שעשתה.

זו הדואליות החביבה על חולדאי ומשת"פיו ממפלגת "הצעירים" – מצד אחד להעמיד פנים כאילו שהם פועלים לטובת החבר'ה, ומצד שני לא באמת עושים כלום ונותנים למצב להידרדר עד לתהום שבו הוא נמצא כעת. הנה, רק לפני כשבועיים ארגנה העירייה מסיבת רחוב המונית בשדרות רושטילד, אירוע מגוחך, רייב ממוסחר, נשלט וחסר עוקץ שנועד לסמא את העיניים ולהסתיר את העובדה שחולדאי ופקידוניו מתנכלים באופן שיטתי לחיי הלילה בתל אביב ובמקביל שמו לעצמם למטרה להחריב את המסורת הנדירה והמופלאה של מסיבות הרחוב ההמוניות האמיתיות, הלא מסחריות ולא ממוסדות, שמתרחשות כבר שנים בפלורנטין. כך חולדאי ושות' מנסים לשכנע אתכם בממזריות שהם בעצם בעדכם, הם מבינים את מצוקות הקלאבר המצוי, הנה, הם אפילו ארגנו לכם מסיבת דרדל'ה נחמדה, בלי קרחנה, בחסות של איזה משקה תוסס לאללה. אבל מי ששיתף פעולה עם מדיניות המתחמים, עם שעות הסגירה הדרקוניות, וניסה להתפתל, להצדיק וגם לא להצדיק את מעשי העירייה, אשם לא פחות מחולדאי עצמו, גם כשהוא פועל, כמו זמיר, כדי להמתיק את הגלולה המרה אבל רק במסגרת החוקים הנוראים שלהם הוא לא התנגד מלכתחילה. ואגב, לא רק מפלגת רוב העיר אשמה ברדיפה של הברים והמועדונים ובכיסוי התחת של חולדאי, אלא גם עיר לכולנו, שלה הצבעתי בבחירות האחרונות ועושה קולות של שטיח פרסי בכל מה שקשור לפגיעה בחיי הלילה בתל אביב. הלו שם, תתעוררו.

אז מה עושים עכשיו? שאלה טובה. כבר בחמישי הזה (7.1) מתוכננת בפלורנטין מסיבת מחאה המונית כנגד הגזרות המשטרתיות, צווי הסגירה ויתר ההגבלות הליליות. לכו לשם בהמוניכם. השלב הבא הוא המשך המחאה. לא בכיכר רבין, כי שם מפגינים אנשים עצובים. בואו נצא אל הרחובות, עם רמקולים ודי.ג'ייז וכל הבלגן ונרים את הגגות לשמים. הנושא הזה יותר מדי חשוב מכדי להשאיר אותו לידיהם של כל מיני אופורטוניסטים מהעירייה. ואני לא משלה את עצמי שמשהו באמת ישתנה, אבל מי יודע. לפחות יהיה קצת שמח.