היינו פה: סיכום יום הבחירות בתל אביב עם שלושת המועמדים

העימות הבלתי צפוי של חולדאי, המרצ'נדייז של אסף זמיר, והסמול טוק של אסף הראל עם מאיה ורטהיימר. כך נראה יום הבחירות של שלושת המועמדים המובילים

חולדאי, הראל וזמיר מגיעים להצביע, הבוקר
חולדאי, הראל וזמיר מגיעים להצביע, הבוקר

 

לא סחבק, באנקר

רון חולדאי לא מסתיר את סלידתו מבנימין נתניהו כאשר מזדמנת לו האפשרות. מדובר, במידת מה, בצורה משוכללת ביותר של הדחקה, שמטרתה לסמא את העיניים מקווי הדימיון בין שני המנהיגים. חולדאי הולך ומתעצב כנתניהו התל אביבי: בהיאחזותו בכיסא, בזחיחותו ובתמיכה הבלתי מעורערת, שבה הוא זוכה פעם אחר פעם מקהל המצביעים. "אנשים עם ניסיון הם אנשים פעילים, שלא יודעים רק להבטיח הבטחות", סיכם לנו זאת היטב המקום השביעי ברשימה ואושיית האופנה מוטי רייף והגדיר את תדמית "המנטש" של חולדאי, שעדיין שובה רבים מהלבבות בתל אביב.

>> סיכום יום הבחירות בתמונות

זחיחותו של חולדאי, מתורגל הרבה יותר ממתחריו בקמפיין, הורגשה כבר בשעות הבוקר, עת נקלע לעימות בלתי צפוי עם תושבת גבעת עמל לשעבר בקלפי בשכונת בבלי. "למה את משקרת? קיבלתם הון תועפות", אמר לתושבת שהלינה על הפקרתה לידי בעלי ההון בסוגיית הפינוי. מדובר בתגובה אופיינית לדור הפוליטיקאים־גנרלים שאליו משתייך חולדאי, שבשום פנים ואופן לא הייתה עוברת אצל מתחריו, מהם היה מצופה לחייך, להקשיב ולחמוק מן המצב באלגנטיות. לאחר מכן, בבתי הספר תל נורדאו ובלפור, זלזל חולדאי בחוק תעמולת הבחירות, גם אם השאלה אם עבר על החוק בפועל ניתנת לפרשנות. חולדאי נכנס לתוך הקלפיות, לחץ את ידי הבוחרים והצטלם עמם. משקיף מטעם "אנחנו העיר" אמר כי "הכללים היו נוקשים מאוד לגבי תעמולה בקלפי, עד שחולדאי הגיע"; במטה חולדאי טענו שמדובר בנוהל נהוג, ושלא היה מדובר בתעמולה. כך או כך, נדרשת חוצפה להוסיף ולעשות את אותו הדבר בבית ספר בלפור, אחרי שספג ביקורת על מה שנעשה בבית הספר תל נורדאו מוקדם יותר. נוסף על כך, חולדאי כמעט ולא שיתף פעולה עם התקשורת. כמו לנתניהו, המצביעים סולחים לו הכל.

הישג אדיר של חולדאי הוא גם התחזקותה של רשימת תל אביב אחת, אולי כריאקציה דווקאית כנגד הרשימות הצעירות. מדובר בהישג בלתי נתפס לאור האנונימיות היחסית של רשימתו, הנבלעת במתכוון מאחורי דמותו הגדולה של המנהיג. הפיכתו של חולדאי לבאנקר התל אביבי יכולה להיחקר רבות, ובכל זאת, מוטב להישיר את מבטנו קדימה. לצד אופוזיציה לוחמת, בין אם תהיה זו האופוזיציה של זמיר, של הראל, או של שניהם יחדיו – חולדאי הביצועיסט יוכל להיות מנותב למקומות האידיאולוגיים שייטיבו עם כולנו.

רון חולדאי במטה הבחירות (צילום: דין אהרוני רולנד)
רון חולדאי במטה הבחירות (צילום: דין אהרוני רולנד)

המשך יבוא

המסרון האחרון שניסח אסף זמיר ביום הבחירות נשלח ממספרו הפרטי, בנימה אישית, לרשימת אנשי הקשר שלו. זמיר כתב כי מדובר "ברגע החשוב ביותר בחייו", וסימני הקריאה המרובים בישרו על מידה רבה ואותנטית של התרגשות. בשעות הללו, סביב 20:00 בערב, עוד הייתה שם תקווה אמיתית. התמימות היא אנושית, וכך גם הקלות שבה ניתן להאמין באורח אבסולוטי בדבר מה, כל עוד נסחפים אחר התשוקה המקיפה אותו: בפעילים ובפעילות הרוחשים בקמפיין, בחוגי הבית, בראיונות לתקשורת. זמיר האמין באמת, ותחושת ההחמצה הייתה בהתאם.

אף על פי שהבייס שלו ממוקד בבירור באזוריה הצפוניים של העיר, זמיר ניסה שלא לקפח אף אחד מן הרובעים. ההתלוות אליו ייצגה במעין תמונת פסיפס את דמותה של העיר כולה: מהמטה השוכן בצפון הישן ונהנה מבופה של סושי, דרך הקריאות ה"הו הא מי זה בא" בשכונת נחלת יצחק (רדומה ומנומנמת בימים כסדרם) ועד ההגעה לבית הספר דרויאנוב בדרום, שם חסרי בית הזריקו נייס גאי על רקע הראיונות שנתן לתקשורת. ציפי ברנד, מספר 2 ברשימה, הסתובבה בקלפיות גם היא, לובשת AS/AF על טמפלט של חולצת AC/DC, מרצ'נדייז שיכולים לחשוב עליו רק במטה היצירתי – והסחי במידה רבה – של רוב העיר. "אנשים מרגישים שחולדאי עשה טוב לעיר, אבל שהגיע הזמן לשינוי, ולהציב סדר יום אחר", היא אמרה לנו, וגם במילותיה נימה כנה של תקווה. "הרגשתי את זה בכל מקום שבו הייתה. אנשים מבושלים, עשו שיעורי בית, ומרגישים שהולך להיות שינוי". חן אריאלי, מספר 3 ברשימה שזכתה לטבילת אש בפוליטיקה מוניציפלית, הרחיקה לטעון ש"משהו גדול מאוד הולך להיות בתל אביב". ובכן, טבילת אש אמיתית.

אסף זמיר (צילום: אריאל עפרון)
אסף זמיר (צילום: אריאל עפרון)

אין בכך כדי לטעון שזמיר לא הצליח לפחות בחלק מן המשימות האלה, שכן ביום הבחירות הוא הצליח לחרוג משיוכו האוטומטי לאותו דור של צעירים צפון תל אביביים, שהביא את רוב העיר למועצה בפעם הראשונה. ריצתו לראשות העיר סייעה לו ברקימת קשרים ובריתות לא רק עם המתנגדות המושבעות ציפי ברנד ושלי דביר, אלא גם עם קהילות צפויות פחות, כגון מפוני שכונת גבעת עמל ב', שזיהו בו אלטרנטיבה למדיניות חולדאי. הדוגמה הטובה ביותר לכך התגלתה דווקא בהגעתו של זמיר לדרום תל אביב. על רקע קריאות גנאי ממחנה התומכים בגירוש, הצליח זמיר לרצות קבוצה של תושבות ותיקות בדיון בעניין מבקשי המקלט. "אתה נראה הרבה יותר צעיר מבתמונות", אמרה לו אחת מהן, ספק מחמיאה, ספק רומזת שכדאי להמתין בכל זאת למערכת הבחירות הבאה.

יפו מחכה להראל

אסף הראל ידע שלא יסיים את היום כראש עיריית תל אביב. הוא אינו נמנה עם אותם אנשים המכחישים את המציאות בצורה גסה כל כך, ואותם דברים אמורים בפעיליו ופעילותיו. ככל שקרב יום הבחירות, גם תומכיו החלו להסכין עם כל אותם הקולות הקוראים להצביע לאסף זמיר לראשות העיר ולרשימת "אנחנו העיר" של אסף הראל למועצה. הבחירות הללו, ככל שהתברר מול התחושות בשטח, היו בעיקר על כוחו ברשימה, שנעצר אמנם על תחזית אופטימית (ארבעה מנדטים) אך לא על האופטימית מאוד (חמישה מנדטים, הגבול העליון שאליו שאפו במטה). ההבטחה להמשיך ולעבוד כרשימה עד שנת 2023 הופיעה גם בדפי המסרים שפעיליו חילקו לכל דורש בקלפיות העיר.

אסף הראל ביום הבחירות (צילום: דין אהרוני רולנד)
אסף הראל ביום הבחירות (צילום: דין אהרוני רולנד)

הראל פתח את היום בבית הספר בר אילן בקרבת שדרות רוטשילד, לא רחוק מהמקום שבו נהג לעבוד כיזם. גם אם נתפס בעדשת המצלמה עומד גלמוד ובוהה במסך הטלפון, פריים לא מחמיא לאף מתמודד ביום בחירות, נדמה היה שהראל אינו מתגעגע לקריירות הקודמות. בשעות הצהריים, אגב, הוא נתקל במאיה ורטהיימר, בת הזוג של המועמד המתחרה, על רחוב דיזנגוף, ושרד סמול טוק מעיק. בבית הספר ביאליק־רוגוזין הוא התקבל באהדה מתונה, ואף על פי כן הודה שיידרשו אחוזי הצבעה גבוהים ביותר (90 אחוזים, אם לנקוב במספר הבלתי ריאלי בעליל) על מנת להיות ראש עיריית תל אביב. בשעות הערב המאוחרות אפילו הרשה לעצמו להתבדח על כך, ולהתחיל לנמק את הבחירה להיכנס למירוץ, כאילו כבר בדיעבד. "בגלל שבעיניי זה רון ומיני רון, למה שלא ארוץ?", אמר לנו בסביבות השעה 21:00.

למעשה, עבודתו של הראל ורשימת "אנחנו העיר" מתחילה כעת. עם הישגיה ניתן למנות כבר את תחושת ההתעוררות ביפו, שהפכה, נוכח התחרות עם רשימת יאפא שתי, למוקד מעניין ותוסס יותר מאי פעם בימי הבחירות המוניציפליות. להראל ולחבר רשימתו מטעם חד"ש, אמיר בדראן, בהחלט יש הרבה מה לתרום לתושביה. בנוסף, להראל עומדת חובת ההוכחה שריצתו הייתה שווה את ניצחון חולדאי על זמיר, שכן מצביעי הראל לראשות העיר הפכו באחרונה למעוררי אנטגוניזם כמעט כמו רוכבי אופניים חשמליים. זה הזמן של הראל להידחק הצדה מן המצלמות, בין אם יהיו באולפן טלוויזיה או בקמפיין בחירות, ולהוכיח את כישרונו בישיבות מועצה חיוורות ואפורות, מלמטה, עד שאולי יוכל לשמש אלטרנטיבה לזמיר במערכת הבחירות הבאה (בהנחה שחולדאי יחליט לפרוש).