עיר לוהטת: מה יקרה לתל אביב בעקבות שינויי האקלים?

ארבעה־חמישה מ"מ בשנה – זה קצב העלייה השנתי של פני האוקיינוסים בעולם הודות לעליית הטמפרטורות. זה אמנם לא נשמע הרבה, אבל בעולם כבר נערכים לתרחיש של ערים שוקעות. ממיאמי וניו יורק עד ג'קרטה – לערים שנמצאות לאורך קו המים יש מה לדאוג מעלייה של עד חצי מ' בעשורים הקרובים. ונציה, שרק לפני כמה שבועות הוצפה בכמויות אדירות של מים, לא לבד. גם תל אביב־יפו, כמו שאר ערי החוף בארץ, תסבול מעליית פני הים. אמנם מדובר בעלייה אטית וקבועה ותל אביב לא תוצף ב־20 השנים הקרובות (אלא אם כן אסון של צונאמי יכה בנו והשלטים לדרכי מילוט יהפכו לשימושיים), אבל בטווח הרחוק היא תהיה משמעותית יותר ותידרש היערכות הנדסית ותכנונית מתאימה.

במדינות הקרובות אלינו כגון ירדן וסוריה סובלים בשנים האחרונות מבצורת קשה וגלי חום כבדים, וכך גם בתל אביב. רק שבעיר, הרוויה בבטון ופחות בשטחים ירוקים, החום כבד יותר. ההתחממות הגלובלית הופכת את העיר, שחמה יותר מאזורים כפריים בכשתי מעלות, למוקד חום קשה מנשוא. עליית הטמפרטורות גורמת גם לסערות הפוקדות אותנו להיות קשות יותר, ודי להיזכר בגושי הברד האימתניים שנחתו כאן בחורף האחרון וחירבו גגונים רבים בעיר.

עוד כתבות מעניינות:
למה משבר האקלים לא מכניס אותנו לפאניקה?
תל אביב לא נסחפת בטרנד האקולוגי – וחבל
ענן מרחף, מאוורר ענק: הזוכים בתחרות הצל העירונית

יואב יאיר, דקאן בית הספר לקיימות בבינתחומי, ממליץ עם זאת לא להיכנס לפאניקה. "קודם כל חשוב לבוא בגישה שלא עברנו את נקודת האל חזור, יש מה לעשות", הוא אומר. מבחינת עליית מפלס מי הים, הוא טוען שהעלייה אטית ולא תהיה משמעותית בעשור הקרוב. מה שמדאיג יותר מבחינתו הוא העובדה שכבר בעתיד הקרוב נסבול מיותר גלי חום, כלומר ימים רצופים שהמעלות בהן יהיו מעל 33 צלזיוס. "אנחנו כבר מרגישים את זה בקיצים האחרונים – תל אביב תהיה חמה הרבה יותר. זו תופעה ידועה בערים שיש בהן הרבה מאוד בטון ובנייה רוויה (Urban heat Island). עומס של בנייה, של בטון ושל תחבורה הוא מרשם בדוק לחום אימים. זה מטיל גם מעמסה כבדה מאוד על צורכי האנרגיה, שיהיה קשה לקיים אותם".

דבר נוסף שישתנה לדבריו בעקבות ההתחממות הוא טיב ואופי הסופות שפוקדות אותנו: "אירועים של סופות פראיות ואלימות יותר יהיו שכיחים יותר. ככל שהאטמוספירה חמה יותר היא מכילה כמויות גדולות יותר של אדי מים, וכשנכנסת מערכת סינופטית קרה נוצרים עננים מפותחים שמורידים כמות גשם גדולה יותר בבת אחת, או ברד חזק ולפרק זמן ארוך יותר וכן רוחות חזקות. יש להיערך לכך שהסופות בעתיד יגרמו לנזקים חמורים יותר".

הצפות בתל אביב (צילום: שאטרסטוק)

הבעיה של עליית מי הים כאמור אינה מטרידה במיוחד, לפחות כרגע: "אנחנו מדברים על עלייה של שמונה עד עשרה ס"מ ב־20 שנה, זה לא נורא. הבעיה שזה לא נעצר ולא ייעצר. עד 2070 אנחנו כבר מדברים על עלייה של חצי מ', וזה בלי שאנחנו מביאים בחשבון את התרחיש המסוכן של הפשרת הקרחונים שיביא לעלייה קיצונית יותר".

מה העירייה יכולה לעשות כדי להתמודד טוב יותר עם השינויים?

"היה מועיל אם תל אביב ואף גוש דן בכללותו היו מתעקשים על כך שתהיה יותר אנרגיה מתחדשת על ידי פאנלים סולריים. תחשוב שעל בלומפילד או על יד אליהו היו מתקנים סולריים, כמה חשמל זה היה מייצר?! כך העיר תהיה לא רק צרכן אדיר של אנרגיה אלא גם יצרן שלה. זו דוגמה לאקט תכנוני עירוני שהוא בידי הקברניטים. גם אזורים ירוקים זה משהו שמצנן את העיר. העירייה יכולה לעודד בניית גגות ירוקים או גגות סולריים תמורת הקלות בארנונה או תמריצים אחרים, אבל צריך לעשות את זה בסקאלה גדולה. העיר צריכה לחשוב קדימה כדי להקל על המצוקה, כי אם העיר תהיה חמה יותר גם מרקם החיים העירוניים ייפגע כי אנשים פשוט לא ייצאו מהבית. הפרויקט של יצירת הצללות למשל זו דוגמה טובה, אבל צריך עוד מזה".

יאיר מביא את וינה כדוגמה לאחת הערים החכמות ביותר בעולם, ששמה דגש על קיימות. "זה כולל תחבורה ציבורית מושלמת כמעט, עידוד דיור ציבורי, בנייה ותכנון שכונות חדשות עם אפס טביעת רגל פחמנית והרבה שטחים ירוקים".

עסקים כרגיל

מובן שהסקאלה הנכונה לבדיקת ההתמודדות עם ההתחממות הגלובלית היא ברמה הלאומית. בעקבות הסכם האקלים בפריז קיבלה הממשלה ביולי האחרון החלטה המכירה בצורך להיערך לשינויי האקלים. לצורך כך הוקמה מינהלת היערכות לשינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה, שאמורה לדאוג שישראל תעמוד ביעד שקבע הסכם האקלים בפריז – הגבלת ההתחממות הגלובלית לפחות משתי מעלות עד שנת 2050, בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית. כדי להגיע ליעד הזה נדרש מעבר דרסטי לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים והקטנת טביעת הרגל הפחמנית לאפס.

אבל הצהרות לחוד ומעשים לחוד, ובמקרה של ישראל ההחלטה לא ממש מגובה בתקציבים, סמכויות או אכיפה משמעותית, מה גם שהמדיניות בישראל רחוקה מלהיות ירוקה. התעדוף לתחבורה ציבורית הוא נמוך, התכנון אינו מעודד מספיק בנייה ירוקה המקטינה את כמות החום שבניינים פולטים והגדלת מכסות ייצור אנרגיה ירוקה נותרת זניחה. התרומה של ישראל למאבק העולמי בהתחממות הגלובלית מזערית, אך ההשלכות יורגשו היטב, בעיקר בערים, לכן יש חשיבות להתמודדות ברמת השלטון המקומי.

פרופ' אבנר דה שליט מהאוניברסיטה העברית, החוקר צדק סביבתי ועירוניות, מסביר כי רוב הערים מעדיפות לדחות את ההתמודדות עם שינוי אקלים כי זה לא משהו שיקרה בחמש שנים הקרובות. "אתה רואה שהשיקול של אם העיר תיפגע משינוי אקלים אינו פוגע בביקוש לנדל"ן. ערים שיושבות על קו המים ונמצאות בסיכון, כמו תל אביב או ניו יורק – הנדל"ן שם עדיין בביקוש גבוה. אז אם הציבור לא מודאג, גם הרשויות לא.

"בכל עיר גדולה וצפופה הטמפרטורה תהיה גבוהה יותר מאזור פתוח. אז אם אתה רוצה לבנות ערים צפופות וגבוהות, אתה חייב להתייחס לזה כנתון. אפשר לעודד גגות ירוקים וסולריים, אבל אפשר גם לפעול במישור של רגולציה, למשל להגביל או להפחית את השימוש במזגנים, שנמצא בשימוש יתר כבר בחודשים לא מאוד חמים כמו אפריל ומאי, וצפוי להתגבר. דבר קריטי נוסף הוא קידום תחבורה ציבורית טובה יותר. תל אביב תהיה חמה פחות אם לא תהיה בה תנועה כמו בלוס אנג'לס. אין סיבה שייכנסו אליה כל כך הרבה מכוניות – כ־100 אלף ליום, שכל אחת מהן היא יחידה שמייצרת חום ומפיצה אותו".

בעיריית תל אביב־יפו עוד לומדים את הנושא ומצויים בתווך בין חוסר יכולת לפעול בגלל מגבלות ממשלתיות לבין עבודת תכנון וחשיבה שלא מובילות ליותר מדי. ורד קריספין, רכזת נושא הקיימות בעיריית תל אביב־יפו, מסבירה שמה שנעשה כרגע הוא בעיקר חשיבה אינטואיטיבית. "אנחנו קוראים מחקרים ורואים מה נעשה בערים אחרות בעולם, אבל לא נעשתה הערכת סיכונים מדעית ברמת העיר. הממשלה קיבלה החלטה של התמודדות עם הנושא אבל זה לא תוקצב, ואין עדיין שיח בעניין עם השלטון המקומי. אנחנו עובדים על תוכנית ומתכוונים להוביל את הנושא הזה בתוך פורום ה־15. צריך שילוב כוחות בשביל להתמודד עם זה".

אחד הדברים שעליהם העירייה עובדת הוא מיפוי של פשטי ההצפה (האזורים שיהיו מכוסים במים) ברמות צונמי 1 ו־2, והכנת מפת פשטי הצפה לשכונות הדרומיות הסמוכות לנחל איילון באירועי ספיקות חריגות בנחל. כמו כן, נערכו פיילוט ומודלים לבחינת מערכת הניקוז וקליטה טוב יותר של מי גשמים באירועי קיצון.

מה צפוי בתל אביב?

יותר ימים חמים ברצף וטמפרטורות שיא
הצפה של רחובות של העיר וסחף של שפכים שמגיעים לים
שנות בצורת שיקשו על אחזקת טבע עירוני, מאחר שריאות ירוקות יזדקקו ליותר השקיה
בעלי חיים באזורים שונים בישראל יסיטו את התפוצה שלהם לתל אביב ולערים נוספות באזור

לפני שנה הצטרפה תל אביב לארגון C40 המקדם סביבה עירונית ירוקה וחכמה יותר באמצעות מחויבות של ראשי הערים לנושא. כחלק מהחברות בארגון, העירייה מקדמת ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים. כך, למשל, הונחו פאנלים סולאריים על כ-40 בתי ספר בסך ייצור של 2 מגה וואט. הפרויקט יורחב ל-5 מגה וואט ב-2019, על ידי התקנת פאנלים על מבני העירייה ותאגידים עירוניים.

"החברות בארגון מאפשרת לנו ללמוד טוב יותר ממה שנעשה בערים אחרות", אומרת קריספין. "השנה אנחנו הולכים לכתוב תוכנית הסתגלות למשבר האקלים, נמפה את הסיכונים, ונצביע על הפתרונות. בגוש החדש של 3700 בצפון תל אביב, למשל, שמנו דגש על ניהול חכם יותר של האנרגיה, באמצעות חיוב התקנת מערכות סולאריות ומרכזי אנרגיה קטנים המופעלים מגז טבעי. אבל יש עוד מה לעשות. אנחנו יודעים שבעתיד הטמפרטורות יעלו ויהיה פחות נעים להסתובב בעיר, ובזה אנחנו רוצים לטפל. לכן יש יותר דגש על צל עירוני ונטיעות עצים, קבענו מדיניות של מינימום צל והטמעה של חומרים קרירים בפיתוח רחובות וחזיתות מבנים. אנחנו גם עובדים על תוכנית של תו ירוק לעסקים, תוכניות קהילתיות, שכונות מקיימות. יש לנו צוות חשיבה מיוחד שעוסק בזה".

כולם יודעים שתל אביב היא בלתי נסבלת בחודשי הקיץ, אבל ההתחממות הגלובלית עלולה להפוך את החום לקיצוני יותר, את הסופות לפרועות יותר ואת הים לגבוה יותר. וככל שהתנאים בחוץ קשים יותר, העיר היא גם פחות עיר – כי כולנו נעדיף להישאר בבית או במשרד הממוזג. כמו בנושאים אחרים, יש דברים שהעיר יכולה לעשות ולקחת לידיים בזמן שהממשלה מתעכבת. הצטרפות לעוד רשת ערים עולמית זה נחמד, אבל לתל אביב יש עוד דרך ארוכה עד שתהיה עיר ירוקה באמת. הנושא הסביבתי יכול להיות אתגר ראוי לעוד קדנציה של חולדאי שבפתח, וגם מורשת נאה לדורות הבאים.