פוסט-טראומה סיטי: מיהו האמן שביקש להפציץ את פלורנטין?

על גבול פלורנטין-שפירא הופיעה כתובת גרפיטי המבקשת להפציץ אותה מהאוויר. מה שנראה תחילה כדאחקה תל אביבית של זמן מלחמה התגלה כעבודה כאובה וזועקת של האמן עמית כנפי

זאת המציאות שאנחנו חיים בה. הכתובת ברחוב בר יוחאי (צילום: עמית כנפי)
זאת המציאות שאנחנו חיים בה. הכתובת ברחוב בר יוחאי (צילום: עמית כנפי)

בימי מלחמת המפרץ, הו הנוסטלגיה כה דביקה, נפוץ בעיר ספורט עממי-מקומוני חביב שמהותו פנייה נרגשת אל הצבא העיראקי ואל סדאם חוסיין בבקשה להפציץ את הלוקיישנים הפחות אהובים בעיר, וביניהם כיכר אתרים, התחנה המרכזית החדשה ושיקוצים אורבניים אחרים. במהלך החג החל להתרוצץ בווטסאפים דימוי של כביש בתל אביב עליו צייר מישהו מטרת ענק עם הכתובת (באנגלית) "הפילו את הפצצה כאן" ורבים חשבו שזו אדפטציה עדכנית לדאחקה ההיא, אולם בדיקת טיים אאוט מעלה כי מאחורי אמנות הרחוב הספציפית הזאת יש קצת יותר.

למה דווקא על פלורנטין פינת שפירא? למה לא (צילום: עמית כנפי)
למה דווקא על פלורנטין פינת שפירא? למה לא (צילום: עמית כנפי)

היצירה הופיעה על הכביש ברחוב בר יוחאי פינת המנור, על קו התפר שבין פלורנטין ושכונת שפירא שידוע כאחד האזורים הפחות סימפטיים בעיר. מאחוריה עומד האמן הרב תחומי עמית כנפי, תושב האזור, בן 26, לצד ציור ופיסול הוא גם מקעקע. פנינו אליו כדי לשמוע איזה תעלול מסתתר מאחורי הפעלול, וגילינו שהמציאות מורכבת וכואבת יותר.

"אני סובל מפוסט טראומה ממבצע צוק איתן", עונה כנפי לשאלתנו, "הדבר הזה מלווה אותי יום יום מ-2014. בדרך כלל אני ממש לא נותן לזה להגדיר אותי או את האמנות שלי, כי יש לי עוד הרבה מה לבטא, אבל בשבועות האחרונים הלם-הקרב קיבל את מרכז הבמה. זה רודף אותי בחדשות, באזעקות, ברשתות החברתיות ובבומים הבלתי נסבלים שמחזירים אותי לעזה. עברו כמה ימים והרגשתי כלוא בתוך בועה של חרדות, פלאשבקים וסיוטים .הרגשתי שאני מוכרח לזעוק את הזעקה שלי ושל עוד אין ספור פגועי נפש ופוסט טראומטיים, כל מי שחי את המציאות הזו עכשיו וסובל ממנה. וכך העבודה הזו נוצרה".

"הרגשתי שאני מוכרח לזעוק את הזעקה שלי ושל עוד אין ספור פגועי נפש". עמית כנפי (סלפי: עמית כנפי)
"הרגשתי שאני מוכרח לזעוק את הזעקה שלי ושל עוד אין ספור פגועי נפש". עמית כנפי (סלפי: עמית כנפי)

מה הייתה המחשבה שהובילה אותך?
"החלטתי ליצור את העבודה הזו – מטרת ירי גדולה לצד כיתוב "הפל פצצה כאן" במרחב הציבורי – כמראה למצב שאנחנו נמצאים בו. מצב שבו אני ועוד המון אנשים סובלים בעל כורחנו ממלחמה, כאילו מישהו מאיתנו בחר להיוולד כאן כישראלי לתוך מלחמות על גבי מלחמות. לעבודה הזו אין אג'נדה של שמאל או ימין. היא לא באה להגיד 'אני בעד שיפציצו מקום כלשהו' או 'אני נגד שיפציצו מקום כלשהו'. אני מגנה אלימות מכל צד והעבודה באה להציג את המציאות הקשה שאני ועוד רבים אחרים חיים".

היא עשתה הרבה רעש ברשתות. צפית את זה?
"לא חשבתי או ציפיתי שזה ייצור את השיח שזה יצר. הרגשתי שהמצב סוגר עלי אז יצאתי מהבית בבוקר ועשיתי את זה. לא הייתה לי כוונה ספציפית במיקום שבחרתי, סתם זרם לי לעשות את זה שם".

כמובן שבתקופה הנפיצה הזאת קיבלת הרבה תגובות שליליות, בלי קשר לכוונות שלך. איך התמודדת עם זה? נתקלת בתגובות כאלה על עבודות שלך בעבר?
"קיבלתי ואני מקבל כל הזמן תגובות שליליות. בין אם זה אנשים שמעצבן אותם שאני מצייר מרושל ולא מקפיד על דיוק ובין אם זה אנשים שלא יורדים לסוף דעתי, שהיא צינית ומלאה בהומור שחור. ולגבי העבודה הזו – לא הופתעתי מתגובות שלילות. כשאתה שם את האמנות שלך במרחב הציבורי אתה צריך להיות מוכן לקבל גם תגובות קשות. לגיטימי שלצד כל מי שהבין והתחבר, ולצד התגובות הטובות שהפתיעו אותי מאוד, היו גם כמה שפחות אהבו. מקווה שכשאותם אנשים יקראו את זה הם יבינו קצת יותר מאיפה אני מגיע אבל בסופו של דבר, כשעבודה שלך מייצרת שיח זה תמיד מעודד".