לא אמרתי או־רוּבוּאַר: איך הפסדתי חוזה בלייבל בינלאומי גדול
אי שם ב-2022 קיבלה ענת מושקובסקי הצעה לעבור לצרפת ולהוציא אלבום בצרפתית באחד הלייבלים החשובים בעולם. כשאמרה למנכ"ל שהיא בהיריון ועומדת להפוך לאמא, ההצעה נגנזה. עכשיו יש לה ילד בן שלוש, אלבום ראשון בעברית בדרך, ואפס חרטות על מה שהתפספס // טור אישי מיוחד
>> ענת מושקובסקי היא מהזמרות היוצרות הכי מבטיחות בתל אביב מזה זמן, ואחרי שנים של יצירה בשלוש שפות ושיתופי פעולה עם טובי וגדולי האמנים בארץ, היא משחררת בימים אלה את "שיר גדול", סינגל שני מתוך אלבום ראשון בעברית – "89 שניות", שיצא בחורף הקרוב – ורגע אחרי הסינגל הראשון "פצצה", שיצא בעיתוי מושלם בשיאה של המלחמה באיראן. לכבודו היא כתבה לנו את הטור שלפניכם, על הפעם ההיא שבה כמעט הוחתמה באחד הלייבלים הגדולים בעולם. אם לא עקבתם עד עכשיו – הנה ההזדמנות שלכם.
לעולם לא אשכח איך ביום בהיר אחד ב-2022, המנכ"ל של אחד הלייבלים הכי גדולים ומצליחים בעולם מצא אותי בספוטיפיי, שלח לי הודעה באינסטגרם וביקש לקבוע פגישת זום. אני לא אשכח, כי בעודי יושבת מול הזום בדירה שלי בגבעתיים, עם בטן הריונית לא קטנה, הוא הציע לי לעבור לצרפת לשנתיים, להוציא בלייבל אלבום בצרפתית ולבוא לקדם אותו באירופה.
לא רציתי לקטוע אותו, חיכיתי שיסיים לדבר ואז אמרתי: "תשמע… לעבור לצרפת לשנתיים זה לא משהו שיקרה בעתיד הקרוב. אני הופכת לאמא בעוד כמה חודשים. אבל אפשר להתחיל שיתוף פעולה מרחוק, אני אשמח". הוא לא חיכה לסוף המשפט. הפנים שלו נכבו. הוא קטע את הפגישה לפני שהספקתי להגיד או־רוּבוּאַר, איחל לי בהצלחה ונעלם. לאחר מכן הוא הפסיק לענות למיילים. בשלב מסוים שלח מייל יבש: "מזל טוב על התינוק".
כמה נפגעתי בזמנו. ובאופן אישי כל כך. לימים, כשכבר היה לי תינוק קטן בבית, ישבתי בפגישה באחד הלייבלים הכי גדולים בישראל ושיתפתי בסיפור ההוא. אחד המנהלים של הלייבל הסתכל עליי ואמר מבלי להתבלבל: "שמעי, אני מבין אותו, לחתום עם מישהי שהולכת ללדת זה כמו לחתום עם מישהו נכה אחרי תאונה".
הייתי המומה. לא ידעתי מה להרגיש או לחשוב, בשמי ובשם כל נשות העולם. יצאתי משם ולא הסתכלתי אחורה. הפרספקטיבה שלי על העולם השתנתה, אני מודה. המסר שאמא שלי פמפמה לי כשהייתי קטנה – "אין דבר שאת לא יכולה לעשות כאישה" – פתאום הרגיש פחות מוחלט ממה שהוא הרגיש קודם לכן.
לפני שנכנסתי להריון אמרתי לאחת החברות הכי טובות שלי שאני אצליח להיות גם וגם. שאין משהו שלא אצליח להגשים מתוקף היותי אמא. שיהיו דברים שיתנגשו לוגיסטית, אבל ששום דבר לא יכול למנוע ממני לעסוק באמנות, להגשים את עצמי, ולגעת בלבבות עם הקול שלי. שאמצא את הדרך. והנה, מצאתי. שנים קדימה ואני עדיין מרגישה ככה. בסדר, ברור שהמשאבים מוגבלים; ברור שלהיות אמא ואמנית זה מאתגר ומורכב מכל כך הרבה סיבות. אבל הנה זה קורה. אני גם אימא וגם סיימתי לעבוד על אלבום ראשון בשפת אימי.
לא היה לי קל, ועדיין קשה. וכפי שפספסתי עסקה עם לייבל חשוב – פספסתי עוד דברים. אבל החיים שלי מותאמים למי שאני עכשיו; מה שמתאפשר הוא אפשרי לגרסה הנוכחית שלי, ולא לגרסה התיאורטית שיכולתי להיות ביקום מקביל. מי יודע מה היה קורה אילו. ואולי העסקה הייתה נופלת גם בלי קשר להריון.
הרבה מהקלישאות נכונות. את עייפה כשאת אמא. את מותשת. יש מישהו חשוב ממך וזה לא הולך להשתנות. החלומות שלך פתאום שזורים בתוך חלום אחר, גדול יותר: שהילד הזה רק יהיה בריא ומאושר, שיהיה לו המרחב לגדול להיות מי שהוא. כל השאר הוא בונוס, נו, ככה זה, באמת. שלוש וחצי שנים אחרי אותה פגישה, יש לי ילד מדהים בן שלוש, ואלבום שעומד לצאת עוד כמה חודשים. יש לי קהל נפלא בישראל ששר איתי בעברית, שמזכיר לי שאני לא רוצה לשמור את המוזיקה שלי רק לעצמי.
הדרך אף פעם לא תהיה פשוטה או מושלמת, ואני אמשיך לסלול אותה וללכת בה, בגודל של הצעדים שלי, בכל יום מחדש.