ואת אמא שלך גם: איך עושים סרט על פרויד מבלי לאבד את החלומות?

איך עושים סרט על פרויד? איך משחזרים חדר שכבר לא קיים? ואיפה מסתתרים החלומות הנשכחים של פרויד? יאיר קדר, שיצר את הסרט "פרויד. האאוטסיידר", כבר שמע שלעשות סרט על פרויד זה בית קברות של הבמאים, אבל מה לעשות שאבי הפסיכולוגיה החל להופיע לו בחלומות. טור מיוחד
הסרט הדוקומנטרי "פרויד. האאוטסיידר", ששודר בכאן 11 במוצ"ש האחרון, עוסק בחיי אבי הפסיכולוגיה ובעבודתו דרך ארכיונים לא ידועים וערבוב של עבודת אנימציה יצירתית, תובנות של פסיכואנליטיקאים ומומחים, חלומות ומכתבים. הסרט עטור הפרסים (פסטיבל הסרטים הבינלאומי בניו דלהי, פסטיבל הקולנוע הישראלי בפריז, פסטיבלי מנהיים וברלין קיז בגרמניה ועוד), שיוצא במסגרת סדרת "העברים", נבחר להקרנה מיוחדת בספריית הקונגרס בוושינגטון ויוקרן גם באוניברסיטאות ובמוזיאונים יוקרתיים ברחבי העולם. יאיר קדר, הבמאי, המפיק והתסריטאי של הסרט, מספר ארבעת ההתגברויות שלו ליצירת הסרט הייחודי הזה בטור מיוחד.
>> מקל בגלגלי הסטרימינג: דבר מצחיק קרה לאפל TV+. קוראים לו "סטיק"
1. הדרך
לפני שש שנים התחלתי את המסע שלי לסרט על פרויד, והדבר הראשון שנתקלתי בו היתה אמירה של חברה מהטלוויזיה האוסטרית – לעשות סרט על פרויד זה בית קברות של הבמאים. מאוד מהר לאחר מכן, פרויד התחיל להופיע לי בחלומות. אולי בגלל שזה פרויקט אימתני וגדול מאוד – ואולי בגלל שפרויד הוא סמל למי שיורד לנבכי הנפש ותהומות הלא המודע – אחרי לא מעט סרטים, נכנסתי בפעם הראשונה לחרדת ביצוע. איזה סרט אני אעשה? פרויד הוא האיש שכתבו עליו הכי הרבה בתרבות המערבית, עשו עליו למעלה ממאה סרטים, והרעיונות שלו מופיעים שוב ושוב מראשית הקולנוע (אמנות שנולדה באותה תקופה של הפסיכואנליזה).

אחרי הרבה מהמורות, חלומות מוזרים, שיחות ארוכות וקריאה ממושכת, אבל בעיקר אחרי שהתחלתי טיפול פסיכואנליטי, הסרט התחיל להראות את עצמו – וכסיפורו של פרויד בארבעה פרקים, כאשר בכל פרק הוא מתמודד עם אתגר ומנסה להתגבר עליו. כמו ארבעת ההתגברויות של זיגמונד פרויד. וכדי להגשים את הסיפור – בחרתי בשני סוגים של אנימציה – בשני עולמות – שכן אחד מהם מכניס אותנו פנימה לעולמו של פרויד. העולם של החדר והעולם של החלומות.
2. החדר
פרויד חי בווינה 78 שנה. בביתו ברחוב ברגאסה 19 הוא מטפל, כותב ומייסד תנועה בינלאומית. בייחוד בשני חדרים צמודים – שדלת פתוחה מחברת ביניהם – בצד אחד שולחן העבודה, הספרייה, אוסף העתיקות, חלון גדול שנפתח לחדר פנימית אחורית, ומראה קטנה שתלויה במרכז. ובחלל השני – ספת הטיפולים, כורסה קטנה לידה, עוד ספרים ועתיקות, והכל מכוסה בשטיחים עבים בגווני אדום. החלל הזה משך אותי אליו, ורציתי שהוא יהיה הרקע למרבית הסרט. האתגר היה בזה שהחדר הזה כבר לא קיים – ב-1938 פרויד לוקח את כל חפציו מווינה תחת השלטון הנאצי, ועובר, כמעט נמלט, ללונדון החופשית. לכן מי שמבקר כיום במוזיאון פרויד בווינה יבקר בחלל שהוא חלל ריק. למרבה המזל, מצאתי אוסף של 140 צילומים של צלם בשם אנגלמן, שב-1938 מתחת לאפו של הגסטפו, צילם ותיעד את החלל.

משה זילברנגל, אמן אנימציה ותלת, הצטרף אלי לתהליך, ובאמצעות אוסף הצילומים בשחור לבן, בעזרת תוכנית הבניין שהשאילו לנו במוזיאון פרויד בווינה, ובאמצעות מחקרים על אובייקטים שונים במרחב של החדר הכפול – התחלנו לבנות את החדר, לשחזר אותו כפי שהוא היה. שני דברים לא הצלחנו לגלות בהתחלה: איך בנוי האור וכיצד הוא משתנה – האור שחודר מהחצר האחורית שנפתחת אל החלונות בחדר העבודה, ומה היה הצבע המקורי של הקיר בחדר העבודה. בביקור שלי במוזיאון בווינה צילמתי את הזוויות של האור, ומדדתי את המעלות והזוויות שבהן הוא חודר לחדר. ואז, לפני שאני עוזב את המוזיאון, קרה דבר שקורה רק בסרט על פרויד – נפלה חתיכת טיח מהקיר וחשפה את הצבע המקורי – אדום עבה וסמיך – שדגמנו אותו והשתמשנו בו כדי לשחזר את החדר בצורה הריאליסטית והאמינה ביותר.
3. החלומות
לא רציתי לעשות סרט על פרויד בלי חלומות. אז יצאתי לציד חלומות. בעזרת יועצים מדעיים שמכירים את פרויד היטב, ליקטנו 87 חלומות בערך של פרויד עצמו. רובם קצרים ומקודדים ומבוארים. אבל מצאתי גם קטעי חלום – שמונחים בספר המונומנלטי ״פשר החלומות״ – והוא רק מניח אותם שם. רק מונחים שם, והם עוררו את סקרנותי. למשל – נסעתי ברכבת ולפתע כולם לעגו לי כי היה לי פרח בדש הבגד, או בתחנת רכבת ניגש אלי איש זקן עם עין אחת שהגיש לי צנצנת שתן לגברים, או נסעתי ברכבת ולפתע הייתי מוקף בים הדרומי והופיעו ספינות מלחמה שהפכו לכלי ארוחת בוקר. כל מיני תמונות מאוד ברורות מבחינה דמוית אבל סתומות מבחינת המשמעות שלהן.

ועם שברי החלומות האלה פניתי לטל קנטור, אנימטורית נפלאה ששמעתי הרבה על עבודתה. ובמשך כמה חודשים פענחנו את שפת החלומות של פרויד – טל יצרה עולם ויזואלי שלם של דימויים שאותו היא ביימה – כאשר הביצוע היה על ידי צוות של אנימטורים בווינה – ללא כל שימוש באיי.איי, הצוות השתמש בכל מיני טכניקות מיוחדות – שילוב של תלת מימד בדו מימד, בצילומים חיים באולפן, שחזור של בובת שעווה של פרויד מאיזה מוזיאון שכוח בווינה, ובניית מודל של רכבת אותנטית תקופתית.
4. התוצאה
הסרט, בסופו של דבר, הוא מפגש של כמה עולמות – אנימציית החדר, אנימציית החלומות, העיצוב המרשים של ארז גביש, ועל גבי זה מכתבים של פרויד, ראיונות בארבע שפות ובחמש מדינות, וארכיונים ביתיים שמוקרנים פה בפעם הראשונה, מוזיקה פסיכדלית בהשפעת הדלתות, וקצב שלפעמים הוא איטי ולפעמים הוא מהיר – כל זה בתוך הזמנה קולנועית לעשות סרט פרוידיאני על פרויד, לערוך אתו היכרות מחודשת ודרך המחקר הרב שנתית הזה, והאמנים שהשתתפו בתהליך. לעשות מחווה לזיגמונד פרויד, 2025.
