שנה עברה מאזמותה של קורין אלאל ז"ל. אחת היוצרות המרגשות והייחודיות שיצאו מכאן, מי שלאורך כל חייה לא הפסיקה לשבור תקרות זכוכית, מי שהשפיעה על המוזיקה הישראלית כמו שמעטים הצליחו – נפרדה מהעולם בגיל 69 בלבד, אחרי התמודדות קשה עם מחלת הסרטן. אלאל הותירה אחריה משפחה, אבל גם מורשת מוזיקלית מרהיבה, שעכשיו מקבלת את הפרחים שלה בסדרה דוקומנטרית חדשה.
>>שנה זוועה: מצעד הרגעים הכי מחרידים של 2025 בטלוויזיה שלנו

"קורין אלאל: סיבוב פרידה" קוראים לסדרה הדוקומנטרית בת שלושה פרקים, שעלתה השבוע ב-yes ומלווה את אלאל בשלל תחנות חייה – מהילדות בטוניס, דרך המסלול הברור לכוכבות, החיתוך לרוק, הלהיטים הגדולים שהפכו להמנונים, האהבות הנכזבות והבוערות, היציאה מהארון והקשיים סביבה – ועד הפרידה, בדרך הכי קלאסית ומרהיבה שאפשר, על הבמה בבארבי.

הרוח החיה מאחורי הסדרה היא אתי אנטה-שגב – אישה שקצת כמו אלאל, גם קורותיה שזורים בעולם התרבות הישראלי. מי שהפיקה בפועל אלבומים למאיר אריאל, חוה אלברשטיין, שלום חנוך, עבדה עם אריק איינשטיין, הפיקה את "לילה גוב" והיתה ראש מחלקת התרבות בגלי צה"ל – אם כי דווקא בתחום היצירה הדוקומנטרית אין לה מוניטין רב במיוחד – היא עמדה מאחורי דוקו שהופק סביב יוסי בנאי ז"ל ב-2013, ו"פוליקר: הילד שבי" מלפני כשנתיים וחצי. אבל מי שהיתה צמודה לאלאל במשך שנים ארוכות, נבחרה (יחד עם רון עומר) להוביל פרויקט גדול מהחיים.

להבדיל אלפי הבדלות, קצת כמו הסדרה של yes על ערן זהבי, יש כאן שני פנים. מצד אחד זהו דוקו כרונולוגי, שמספר את הסיפור של אלאל מתחילתו ועד סופו, כולל כל הפיתולים שבדרך, והתחנות המוזיקליות. ומצד שני, הערך המוסף האמיתי של הסדרה – ליווי האמנית הנהדרת בשנים האחרונות לחייה. בשורה של ראיונות אישיים היא מדברת בקולה על הכל (וכדרכה, באופן הכי גלוי שיש), וגם במה שהוא סוד הקסם של הדוקו – המפגשים האמפתיים עם מי שהיו שותפים שלה לדרך": יהודית רביץ, אביתר בנאי, יזהר אשדות וגם אורנה בנאי, שהיתה בת זוגה, יושבים יחד איתה ולעתים, דרך הדיאלוגים ביניהם צפים הסיפורים.

באופן מאוד הולם לקורין ולדמותה כמוזיקאית וכאדם, "סיבוב פרידה" הוא דוקו ישיר באופן כואב, כמעט אכזרי. הוא לא מרחם על הצופים שלו, ולא מנסה להסתיר מהם את הפצעים. קורין אלאל מוצגת כשהיתה – כאדם אמפתי, מקסים, שובה לב ויוצרת גדולה מהחיים, אבל גם כאדם מורכב, עם חולשות ברורות ולא מעט לבבות שבורים שנותרו בדרך. זו סדרה שחוגגת את העצמאות של אלאל, וההליכה בדרך שלה, אבל לא מנסה לתאר אותה כדרך ללא מחיר. היא מתאהבת ומתאכזבת ומאכזבת אחרים, עושה צעדים לא פופולריים – כאלה שמרחיקים ממנה את הקהל, והכניסו אותה לחובות – וזו המשמעות האמיתית של עצמאות. לא לפחד לטעות או ליפול בדרך, אלא ללכת לדרך לא קלה, בתקווה, שבסוף התממשה, שבסוף כל זה יהיה שווה. והיה.

איזה סיבוב. "קורין אלאל: סיבוב פרידה". צילום: יח"צ yes

גם הדוקו לא צועד בקו ישר. יש בסיפור הזה לא מעט פיתולים, כפי שהיו בסיפור הביוגרפי שלה – כאלה שמערבבים רגעים הולסומיים ומרגשים (בדרך כלל קשורים למוזיקה) עם כאב עמוק, צחוק שמתערבב ברגעים שבהם המחלה מרימה את ראשה המכוער. כמו הסצנה המדהימה שבה היא מסיימת לשיר על הבמה (במלוא הדרה), ואז קורסת כשהיא יורדת למדרגות היציאה. בעיקר, יש פה בוז מוחלט לחוקים של הז'אנר – הוא לא מספר סיפור קוהרנטי ברור עם התחלה, אמצע וסוף, אלא משהו הרבה יותר מעורפל, ובעיניי גם הרבה יותר נכון ונאמן למקור.

וזה הסיפור של קורין אלאל עצמה – מישהי שהיתה על מסלול בטוח לכוכבות "טהורה", מהלהקות הצבאיות דרך "ארץ טרופית יפה" ועד הופעה על אחד השירים הכי אייקוניים בהיסטוריה המקומית, "עטור מצחך" של אריק איינשטיין. היא התחילה בתור זמרת צנועה עם קול רך, שהיתה אמורה להיות יהודית רביץ (צחוק הגורל). מישהי אהובה, מיינסטרימית, קונצנזוס ישראלי. אבל היא בחרה אחרת, הלכה בדרך של רוק כועס ומתריס ועשתה את מה שרצתה, גם תוך מחיר כלכלי לא פשוט.

זה הרומן שאלאל מנהלת לאורך כל הקריירה עם אהבת הקהל – מצד אחד, היא מגיעה לשיאים מסחריים עם אלבומים כמו "אנטרטיקה" ו"זן נדיר" שמכרו עשרות אלפי עותקים, אבל מצד שני גם הלכה לשירים מתורגמים מצרפתית, חתכה למוזיקה אלקטרונית ועשתה אלבום ממגילת קהלת. היא שאפה מאוד להיות אהובה, אבל לא נתנה לזה לנהל אותה – היא קיבלה את ההחלטות שלה בעצמה, ובסוף הצליחה גם לזכות באהבה.

זה הקליימקס המרגש של הדוקו – הרגע שבו אלאל זוכה לכבוד הראוי, דווקא על הדרך הקשה. הרגע שבו היא עולה, פחות מחודש לפני שתלך לעולמה, ומתעוררת לחיים על הבמה של הבארבי מול קהל ענק שעוטף אותה באהבה, מרגש במיוחד כי זו הדרך שבה הכי ראוי להיפרד מהעולם. כשאתה צלול, מוקף במי שאוהב אותך, שר בדיוק את מה שאתה רוצה ונפרד בכוחות עצמך. אלאל היתה במצב קשה למדי, אבל איכשהו הצליחה לעלות לתנועת ניצוח מרהיבה אחרונה, וקבעה בדיוק איך ייכתב הסיפור שלה. לא מובן מאליו.

דווקא בגלל הקשיים, הפיתולים, הצדדים האפלים והמונולוגים הקשים – "סיבוב פרידה" הוא יצירה דוקומנטרית מצוינת ומרגשת. כזו שנותנת את הכבוד המלא לאלאל בכך שהיא מספרת סיפור אמיתי ומורכב. בתוך עולם של לא מעט יצירות דוקומנטריות שעושות הנחות או מחפשות לחשבן ולכתוב נראטיב, היא באה להביא את אלאל כמו שהיא, על הצדדים השליליים, במה שעוד יותר מחמיא לרגעים היפים שלה. לשירים המרגשים, להופעות המדהימות ולדרכים שהיא סללה עבור קריירות אחרות.

יש לא מעט קווי דמיון בין הדוקו לבין הקריירה של אלאל, אבל אולי הכי בולט מגיע דווקא בסוף. "סיבוב פרידה" הוא מאוד לא הוליוודי, אבל הסוף שלו כן מרגש. וכפי שקורין אלאל, על כל המורכבות שלה, סיימה את החיים שלה כאמן אהוב – כך גם הדוקו בעיניי מנצח את כל המכשולים שבדרך. סוף טוב, עם הרבה דמעות בעיניים.
"קורין אלאל: סיבוב פרידה", 3 פרקים, yes דוקו ו-yesVOD

• ביקורת טלוויזיה
• דוקומנטרי
• קורין אלאל
• yes
• מוזיקה ישראלית