הקמתי להקה חדשה עם אהוד בנאי. אחרי הכל, כולנו פועלי במה

השבוע הראשון של מרץ 2020 היה נורא עמוס בקבוצות הווטסאפ של ההפקות והטכנאים – גל של ביטולים וחוסר וודאות שבשבועות שלאחר מכן הפך לחשש אמיתי מלווה בלא מעט דיכאון. הרי זו לא רק עבודה, זה החיים שלנו. אף אחד לא באמת נמצא בעסק הזה בשביל הכסף. מי שבחר במקצועות הבמה יודע טוב מאד למה הוא נכנס וכנראה שרק שם הוא מרגיש בבית. על עצמי הבנתי את זה כבר כשחזרתי להיות בקליינר (פועל במה) באופן כמעט מלא, אחרי שבע שנים של הוראת גיטרה – שעם כל האהבה והשליחות, היא עבודה משרדית לכל דבר.

אחרי כמעט שלושה חודשים של אבטלה ובטלה מוחלטת התחילו להגיע כל מיני אירועים קטנים כאלה, מצולמים בזום או הופעות ישיבה לממש קצת אנשים. תוך כדי שאנחנו עסוקים בלהבין מה קורה הלאה ואם התעשייה תחזור אי פעם למה שהיתה ובמקביל גם להפגין ברחבי הארץ, עד היום אני מרגיש שהפגנו בעיקר למען התודעה שהמקצוע הזה הוא חיוני ולגיטימי לא פחות מאחרים – וממש לא משהו שאפשר לוותר עליו בקלות. לא כאדם ובטח שלא כחברה.

באחת ההופעות, כשסיימנו את כל ההכנות והתיישבנו לארוחת הערב, כרגיל המשכנו לדבר. על המצב הנוראי בתעשייה, על ההפגנות, אפילו גלשנו לנושאים רדודים כמו פוליטיקה. כמה ימים אחרי, ציון כתב בקבוצת הטכנאים של ההפקה שאהוד בנאי חשב הרבה בנוגע למצב ושאל מה דעתנו שנעשה יחד ביצוע ל"פועל במה" – כמחווה לעובדי הבמה והטכנאים שיושבים כבר חודשים בבית חסרי מעש וודאות.

למי שלא יודע – רוב פועלי הבמה, ובעיקר הבקליינרים, אלה שמתעסקים עם ציוד הנגנים, הם בעצמם נגנים ומוזיקאים בתחילת או באמצע הדרך. עם השנים לא מעט מהם גם נכנסו כנגנים באותה הפקה שבה עבדו: כבוד ואהבה לדוגמאות כמו גרג פרל (היהודים), אייל יונתי (ברי סחרוף), אורן זילברשטיין (מרסדס בנד), דוד לוי (בית הבובות) או אמיר פרי (אריאל זילבר). גם בדור הותיק יותר אהוד בעצמו היה במשך תקופה פועל הבמה של הגשש החיוור ואפילו פורטיס פרץ לתודעה דרך ההופעות שלו בהדרנים של תמוז כפועל הבמה שלהם.

מהר מאוד הרעיון התגבש לכדי להפקה מצולמת במחסנים של חברת ההגברה "קולות רמים" מקיבוץ מנרה, שתפעלה את הופעותיו של אהוד באופן כמעט קבוע במשך שנים. בעזרתם והשתתפותם של עובדי החברה, עלינו לצפון כל הצוות ההפקה כולו ליום פסטורלי ומרגש – לעשות מחווה לקולגות ברחבי הארץ. החזרה היחידה (בכל זאת, תקופת סגרים והגבלות) שעשינו הייתה בשדה מול המחסן, כשהכל מסביב בשיא האביב והסוסים המקומיים מרקדים סביבנו. שלושה קולות, שלוש גיטרות וטמבורין אחד, התקבצנו סביב הבוס שלנו ביום יום והתאמצנו לשחק אותה קרי רוח לנוכח המעמד המרגש, ועוד מול מצלמות. קהל.

לשמחתנו, הביצוע זכה לתגובות נרגשות, שודר מספר פעמים ברדיו בטלוויזיה ולאחר מכן גם על מסך ענק באחת ההפגנות – ואולי לרגע קטן נתן איזה גב או חיוך לכל אותם קולגות ושם את חשיבותה של התעשייה קצת בתודעה. אחרי שהתפוגג לו ענן הנחמה שעשינו משהו למען אחינו לבמות, נשאר באוויר רק אותו רגע שעמדנו בשדה עם הסוסים והגיטרות והבנו שמבלי לשים לב, אחרי שנים של עבודה ביחד אבל מהצד – אני (הפוסי של לוסי, OSOG), קורי (האחים צברי, טברנק, Kids Insane), ציון (כצאן לטבח) ואהוד פיתחנו ממש דינמיקה להקתית. מן הסתם כולנו כבר ג'ימג'מנו יחד פה ושם במהלך הסאונדצ'קים בעבודה, אבל יצאנו בהרגשה שיש עוד מה לתת מהשילוב המיוחד הזה של צבעים סגנונות ודורות שונים.

ביוזמתו של אהוד, שגם חיפש אופי חדש לשירים ישנים שלו התחלנו לעבור על שירי "צד ב'" מהאלבומים הרבים שהוציא לאורך השנים. ציון הוסיף בלדה מרגשת על הכלבה שלו קימי, שעזרה לו בתקופת הסגרים וביחד גם תרגמנו לעברית שני שירים של אגדות פאנק (טיזר – אחת אמריקאית אחת בריטית) והמשכנו לחפור יחד על שירי עם בדואים, פולק ישראלי ישן כמו הפרברים והרכבים כמו ה-Traveling Wilburys כדי לדייק את האווירה והסאונד שאנחנו מחפשים לערבב.

תוך כדי הסגרים, ואחרי כשכולם כבר חוזרים לעבודה, בהדרגה נפגשנו לחזרות כל כמה שבועות. כל פעם הרמנו עוד שיר-שניים ברגע שהכל התחיל להתגבש לנו יותר באוזן הבנו שאין מנוס כמובן מנגן בס והבחירה הטבעית שלנו היתה דוד בנימיני, שעשה איתי דרך ארוכה כבר כמה שנים בOSOG, מכיר את רוב חברי ההרכב וגם יודע לשיר טוב מהבסיסט הממוצע. ידענו שבנימיני ישתלב מצוין בסאונד הפולק-פאנק-דאב שאליו אנחנו מכוונים וגם הוא כמונו מגיע מעבודות הבמה והסאונד למען השמירה על האותנטיות.

דוד ענה בחיוב ומשם התחלנו לצופף יותר את לוח החזרות ביומן – כולל חזרות שירה אצל דוד בסלון, הרי פאנק אקוסטי צריך להיות קצת יותר רך ומלודי ואנחנו רגילים לצעוק על כולם מתוך בת קול מגוננת של בס תופים וגיטרות חשמליות בווליום של מטוס סילון.

ארז שמידע. צילום: אלה בן יקר

תוך כדי העבודה על תפקידי הבאס וכמה חזרות שבהן קצת הלכנו לאיבוד עם עצמנו, אהוד הביא הברקה: שנעזר בקוואמי בתור מפיק מוזיקלי שיבוא וידייק לנו את הדברים באוזן אוביקטיבית וטרייה יותר על החומרים. כמובן שכולנו שמחנו וענינו בחיוב לנוכח העובדה שבאמת אין אדם מתאים יותר כנראה ממנו לתפקיד, גם מבחינת הסגנון וגם מבחינת האנשים בהרכב. מהרגע שנכנס לחדר, קצב העבודה והתפוקה הכפיל את עצמו פי כמה ומהר מאד הבנו שיש פה כבר עם מה לעבוד ובקרוב לספר לעולם. במרץ הקרוב נצא למסע הופעות ראשוני ברחבי הארץ וסוף סוף נזכה לחשוף את הלהקה על הבמה: אותו מקום שבזכות הגעגועים אליו הלהקה הזו הגיעה לעולם.