כך נשברו המיתוסים על קנאביס סאטיבה וקנאביס אינדיקה
משתמשי ומטופלי הקנאביס מתפצלים, זה ידוע, בין חובבי הסאטיבה המרימה לאוהבי האינדיקה המאלחשת. אלא שמחקרים שהחלו להתפרסם באמצע העשור הקודם מנפצים את המיתוס וקובעים שכל צמחי הקנאביס כיום הם הכלאה בין שני המינים. אז למה אנחנו בכל זאת מתשמשים באבחנה הזאת? יש הסבר
עולמם של מטופלי הקנאביס ומשתמשיו היה חצוי, במשך עשורים רבים, בין מי שמוכנים לשמוע רק על סאטיבה ומי שנשבעים שאינדיקה היא הדבר האמיתי. מדובר בשני המינים הנפוצים של צמח הקנאביס שנתגלו ואופיינו עוד במאה ה-18 (את הסאטיבה קיטלג קארל לינאוס השוודי ב-1753, את האינדיקה אפיין ז'אן בפטיסט למארק ב-1785). ההבדלים הבולטים ביניהם, שהובילו לאיפיון המפוצל, היו בתצורת העלים, צפיפות הגבעולים וגובהו של הצמח. משם החל המיתוס להתפתח ולפי לא רק שמדובר במינים נפרדים, אלא שהשפעותיהם הפסיכו-אקטיביות נבדלות באופן דרמטי. ואז, מתישהו בעשור הקודם כשהוסרו איסורים על מחקרי קנאביס והחלו לבדוק את הצמח ברמה המולקולרית, התברר שחיינו בשקר כל הזמן הזה.
כל מי שעבר אי פעם בסביבתם של משתמשי ומטופלי קנאביס שמע בוודאי את ההרצאה הזאת: זני הסאטיבה "מרימים" ומתאפיינים בהשפעה ממריצה ואנרגטית, הם אנטי-חרדתיים ואנטי-דיכאוניים ומגבירים תיאבון, עירנות וקריאטיביות, בעוד זני האינדיקה "מפילים" ומתאפיינים באלחוש, הרגעת שרירים, ישנוניות ותחושת כובד. האקסיומה הזאת נחשבה במשך עשרות שנים לאמת שאין בלתה וסביבה התפתח פולקלור מפותח בקרב סטלנים שהוביל גם ליצירת המם האינטרנטי האהוב "סאטיבה מול אינדיקה" (בכיכובו של פורסט וויטקר בתמונה הראשית, לדוגמה, והנה עוד אחת כאן למטה).
ואז, בשנת 2015, פרסמה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת דלהאוזי בקנדה מחקר שתוצאותיו הדהימו את קהילת מטופלי הקנאביס. הם אספו לא פחות מ-81 דגימות של קנאביס ממגוון מקורות רפואיים ומסחריים ובדקו אותם ברמה הגנטית והמולקולרית. את התוצאות הם פרסמו תחת הכותרת היבשושית "המבנה הגנטי של מריחואנה והמפ", אבל השורה התחתונה הייתה לא פחות מרעידת אדמה: אין בכלל דבר כזה "סאטיבה" ו"אינדיקה" בתצורתם הטהורה. מסקנת המחקר הייתה שכל זני הקנאביס כיום הם היברידיים, תוצאה של עשרות ואולי מאות שנים של הכלאות והפריות, ושההבדלים בתחושה של המטופלים והמשתמשים הם אינדיבידואלים או תלויים בהרכב הכימיקלים הספציפי של הצמח הספציפי אותו הם צורכים.
חדשות ומשמעותן: האבחנה בין "סאטיבה" ו"אינדיקה" נעשית כיום בעיקר לצורכי מיתוג ושיווק, באין דרך טובה יותר לתאר את ההבדלים בין וריאנטים מסוימים של קנאביס ואת האפקטים שלהם על המטופל. גם המטופלים עצמם מעדיפים להשתמש בז'רגון המקובל הזה כדי לוודא שיקבלו את האפקט המבוקש להם. וכמו שאמר צ'רצ'יל פעם על הדמוקרטיה: זאת שיטה גרועה, אבל היא הכי טובה שיש לנו.
מגדלים רבים מסבירים שכל הזנים אמנם היברידיים, אך בחלקם הסאטיבה דומיננטית ובחלקם האינדיקה היא השולטת, מה שמעיד על פוטנציאל האפקט שלהם אך לא מבטיח אותו בוודאות. את ההבדל בין ההיברידים השונים אפשר לראות גם בתצורת התפרחות (עגולות ושמנמנות או דקות וארוכות) וגם באופן שהצמח עצמו צומח (גבוה ואוורירי או נמוך וצפוף), אך על פי כל המחקרים – לא באפקט שלהם שעשוי להשתנות גם בתוך הווריאנט עצמו.
מטופלי קנאביס ומשתמשים ותיקים יהיו מוכנים להישבע שהם יודעים להבחין בין וריאנטים של סאטיבה דומיננטית ואינדיקה דומיננטית, וגם זה כנראה נכון, אך גם בתוך האבחנה הזאת מה שמייצר את ההבדל אינו הזן הדומיננטי אלא הרכב הקנבינואידים והטרפינים הספציפי בצמח, שעשוי להשתנות בין צמח לצמח אפילו אם הם מאותו וריאנט ואותו בית גידול. כן, צמח הקנאביס מורכב הרבה יותר ממה שחשבתם ואינו ניתן לקיטלוג והאחדה פשטניים. תתמודדו.