אחרי 600 ימים של הפקרה הגיעה העת לחוזה ישראלי-יהודי חדש
"תנועת המחאה הגדולה והמתמשכת שקמה כאן לפני שנתיים וחצי לקחה בעלות בחזרה על הסמלים המקודשים של החברה הישראלית: הדגל, מגילת העצמאות, השירות הציבורי. זה הזמן לקחת בעלות בחזרה גם על העתיד היהודי" // איתמר קרמר בטור מיוחד על ספרו החדש "קפלן פינת ההלכה" לקראת השקתו בשבוע הבא בבית רדיקל
>> איתמר קרמר הוא מחנך, מנהל ופעיל חברתי, מנהל הארגון "משמר החינוך הממלכתי" שנוסד במטרה להבטיח כי החינוך הממלכתי בישראל יפעל לאור הערכים ההומניסטים, הליברליים והחברתיים של חוק החינוך הממלכתי. ספרו החדש, "קפלן פינת ההלכה", יוצא למסע מזירת ההפגנות הסוערת בקפלן ועד ליהדות התפוצות, כדי להבין איך הגענו למצב שבו הדמוקרטיה, הדת והמדינה מתכתשות בזירה אחת – ומה עוד אפשר להציל. ברביעי הבא (4.6 19:30) הוא ישיק אותו בבית רדיקל בשיחת עומק עם שקמה ברסלר ועמרי רונן. אתם צריכים להיות שם.
>> זוללים ומרעיבים: כפסע מאובדן מוחלט של מוסר אנושי // טור דעה
>> קפלניסטים זו לא קללה. לא נבהלים ממסרים של שנאה // טור דעה
הייתי אתמול בכנס שדרות בבאר שבע. בין האיומים הפיזיים על יאיר גולן לבין גילויי ההערצה לתומך הטרור ההמורשע איתמר בן גביר, הלכתי להאזין לאופן שבו שר החינוך, יואב קיש, הציג את התכנית החדשה שלו ללימודי היהדות במשרד החינוך. ומעבר לפרטים היבשים ולמימון הטיולים השנתיים בחברון ובשילה על חשבון תכני פלורליזם יהודי, צד את אוזני משפט אחד שבו השר הסביר את ליבו של המהלך: "אי אפשר עוד להשאיר את הזהות היהודית כעניין של בחירה מקומית או העדפה פרטית".
זה הכל. אתה לא תקבע מהי היהדות שלך – הממשלה תקבע. אבי מעוז, בן גביר, אורית סטרוק – הם קובעים מהי יהדות. האיש, הממשלה כולה, לקחו את היסוד הבסיסי של היהדות – הבחירה, שמו לה פלנלית על העיניים, שק על הראש, אזקו אותה באזיקונים וזרקו אותה לתוך מכולה.
הספר החדש שלי “קפלן פינת ההלכה" נולד בדיוק מתוך המקום הזה. כמו שהאדם חשב שהוא ביית את החיטה, אבל הוא לא הבין שהיא בייתה אותו והפכה אותו מנווד חופשי ליושב כפרים, כך המדינה חשבה שהיא הלאימה את הדת, אבל זו בתורה הלאימה את המדינה. שהרי דת כולה חוקים, וגבולות והיררכיה ברורה, ומדינה היא בדיוק ההיפך – יצור נושם ופרגמטי ומתפתח שכולו בנוי על הסכמות ופשרות. והתוצאה? מצד אחד ישראליות מרוסקת, ומצד שני יהדות מצומצמת, המוגשת לחברה הישראלית בפרקטיקות מנותקות הקשר, בפאצ'ים של משיח על מדי לוחמים, בסיסמאות, בהתבדלות ובהקצנה, במקום יהדות שהיא סיפור עשיר של אנשים, שאלות ותרבות.
התרגלנו לחשוב שהיהדות והדמוקרטיה הם ערכים מתנגשים. מאז הקמפיין הראשון של נתניהו, הוא מקפיד לשסות את המילים "יהודית ודמוקרטית" זו בזו, כאילו אתה צריך לבחור. וכל זה קורה לנו למרות שהסיפור היהודי, כפי שאני מדגים בספר, הוא סיפור של סובלנות, של גמישות, של פשרה ופרגמטיות. העם היהודי שרד במשך 2,500 שנה כאשר רובו חי מחוץ לישראל. רוב המורשת שלנו התפתחה כקהילת מיעוט דתי ואתני. המנהגים, המסורות, השירים והפיוטים שלנו – כולם פרי היותנו קהילה שמבקשת לשמר את ערכיה. שם לא היה חשוב לא מה יש לך על הראש, אלא מה יש לך בלב. והשנתיים וחצי האחרונות, מאז עליית הממשלה הזו, הן קרע על סטרואידים.
אז מה עושים? לפני הכול, משחררים את המדינה מן ההלכה (כן, בסדר הזה בדיוק) ומאפשרים ליהדות לפרוח כתרבות של בחירה. 180 מעלות בדיוק מהנאום של שר החינוך קיש. אני טוען בספרי שאם נצליח ליצור בישראל הפרדת ההלכה מהמדינה, תוך שמירה על חיבור זהותי יהודי-תרבותי עמוק, נוכל לבנות מדינה שמבוססת על ערכים של חופש, שוויון וכבוד הדדי. כך הריבונות הישראלית השלישית לא רק שלא תקרוס, אלא תמשיך לצמוח. זה לא מניפסט אנטי דתי. להיפך – זהו ניסיון להציל את הזהות היהודית מעצמה ולהחזיר לה את עמוד האש של הבחירה החופשית.
הדרך לשם עוברת באזרחות פעילה: במימון שירותי דת מרצון במקום בכפייה דרך תקציב המדינה, כפי שקורה במדינות רבות בעולם; בבתי-ספר המלמדים היסטוריה יהודית כפסיפס הסטורי מורכב, לא כמבחן בקיאות; בדיאלוג חי עם הקהילות היהודיות בעולם שבו ישראל מפסיקה להתנשא ומתחילה להקשיב; ובעיקר – ביצירה מחדש של חוזה ישראלי-יהודי השייך לכולנו, מהנגב ועד ברוקלין, לצד חוזה ישראלי ששייך גם לאזרחיה שווי הזכויות הערביים של המדינה הזו.
תנועת המחאה הגדולה והמתמשכת שקמה כאן לפני שנתיים וחצי לקחה בעלות בחזרה על הסמלים המקודשים של החברה הישראלית – על הדגל, על מגילת העצמאות, על השירות הציבורי. זה הזמן שלנו לקחת בעלות בחזרה גם על העתיד היהודי. בלי להתבייש, ובלי להתנצל. הטור הזה נכתב פחות כחגיגה ספרותית ויותר כקריאת-השכמה: אם לא נחלץ מיד את היהדות מידי המדינה ואת המדינה מידי ההלכה, נמצא את עצמנו מדקלמים מנטרות על “אחדות ישראל” בזמן שהבית השלישי נופל במו ידינו.
אני מזמין אתכם ואתכן לערב השקה חגיגי ביום רביעי הבא, 4.6 19:30 בבית רדיקל בתל אביב. יחד איתי יהיו מובילות-המחאה פרופ' שקמה ברסלר ועו״ד עומרי רונן; שלושתנו נפתח במה שנקווה שיהפוך לדיון ציבורי מתמשך, ולא לעוד נאום מעל בימת הפגנה. נקריא קטעים מן הספר, נתווכח, נשיר, ובעיקר ננסה לנסח בקול רם איך חוזרים לדבר על "אנחנו" במרחב שכולו "אני". ברביעי הבא, בבית רדיקל, נקפוץ יחד אל המים. תבואו עם שאלות, עם ספקות ועם אהבה גדולה לבית שאנו חולקים – לפני שהוא יהפוך לעוד פרק בספרי ההיסטוריה על ריבונות שהייתה ואיננה.