שברו את הכלים: 10 השחקנים הכי בלתי נסבלים בהוליווד

טים אלן

קייסי ווילסון, יוצאת סאטרדיי נייט לייב עם ניסיון לא מבוטל בטלוויזיה ובקולנוע, התארחה בסדרה "הסנטה קלאוסים", בה מככב טים אלן. בדרך כלל כששחקנים נשאלים על חבריהם לקאסט יש פרגון מעל פני השטח, כך שגם אם יש כמה סכסוכים, סביר שאתם לא יודעים עליהם. אבל בשבוע שעבר ווילסון סיפרה על הכנסת האורחים בסט של "הסנטה קלאוסים", שם לטענתה טים אלן היה לא נעים, בלשון המעטה. "הוא התנהג כמו ביץ', זאת באמת הייתה החוויה הכי גרועה שחוויתי אי פעם עם שחקן נוסף" אמרה, ותיארה את האופן בו לא דיבר איתה ישירות, ופנה למפיק כדי להתלונן שהיא קוטעת את השורות שלה (בדיוק כמו שנאמר לה לעשות). היא המשיכה לספר איך כולם הולכים על ביצים לידו, ושהוא אפילו לא יצר איתה קשר עין, ועזב את הסט מבלי לדבר עם אף אחד מהצוות. רק אחרי שהוא הלך, אנשי הצוות שסביבה אמרו לה שזה עוד נחשב ליום טוב שלו. לא רוצים לגלות מה זה יום רע עבורו. 

אדוארד נורטון

אחד הדברים שעשויים לתייג שחקנים כבעייתיים הוא מערכת היחסים שלהם עם ההפקה, וכך במקרה של אדוארד נורטון, שהתפרסם בין היתר בזכות תפקידו ב-"מועדון קרב". עוד לפני שמארק רופאלו נכנס לחליפת ה-CGI הירוקה של ההאלק, מארוול הביאה את נורטון לתפקיד הענק הירוק. במהלך הצילומים נורטון הציע בכל יום שכתוב חדש לתסריט, ולמרות שהבמאי דווקא אימץ חלק גדול מהצעותיו, התסריטאי זאק פן פחות התלהב. התוצר הסופי הרגיש במידה מסוימת לא אפוי עד הסוף, ולא הרשים את המפיקים של מארוול שהחליטו להעיף את נורטון. בעקבות הסכסוכים עם ההפקה, נורטון אפילו לא טרח לקדם את הסרט לאחר שהוא יצא. הוא אפילו אמר שהוא בחר שלא לשחק את הענק הירוק, יותר כי הוא רוצה להרחיב את אופקיו. ואם כבר, בהמשך הוא גם שכתב חלק גדול מהתסריט של "דרקון אדום" (הפריקוול של "שתיקת הכבשים"), ובכללי הוא ידוע כשחקן שתלטן, דבר שרוב הבמאים לא רואים בעין יפה. 

ברוס וויליס

ברוס וויליס נמצא בדעיכה בשנים האחרונות, ולא רק בגלל מצבו הבריאותי הטרגדי. רבים טענו לגבי וויליס שלא פשוט לעבוד איתו – הבמאי טרי גיליאם, שביים את וויליס בסרט "12 קופים", סיפר שההצלחה סינוורה את הכוכב, שכל הזמן בחן גבולות, המציא תירוצים מטופשים כשאיחר לצילומים, ואפילו הביא פתק מההורים באחת הפעמים. גם במאי הסרט "דמעות של שמש" אמר שהם לא הסתדרו על הסט, למרות שאין כעס עליו ברמה האישית. ברמה המקצועית לעומת זאת, יש פערים, והבמאי אף תיאר את וויליס כ"קוץ בתחת". גם קווין סמית', שעבד איתו בסרט "שוטרים על הפנים", העיד שברוס וויליס לא אוהב לעשות סרטים. חשוב לציין שיש גם המון עדויות שונות לגמרי לגבי העבודה עם וויליס, אבל מי יודע? אולי הוא קשה רק לבמאים.

ג'ניפר לופז

לא פעם אנשים ביקרו את המשחק של ג'יי-לו, אך לאורך השנים נשמעו גם כמה מהדרישות שלה על הסט, וזה מלווה אותה עוד מתחילת הקריירה. רוזי פרז נלחמה בשיניה על מנת ללהק את לופז לסדרה "בצבעים חיים" כחלק מהרכב הרקדניות Fly Girls, ומהר מאד אחר כך נאספו תלונות על התנהגות לא הולמת כלפי שאר חברות הלהקה. ממואר שלה פרז כתבה על חוויה מאד לא נעימה – ג'ניפר לופז התפרצה עליה, והאשימה אותה בהתנכלות. בשנת 2011, מקור מתוך ההפקה של הסרט "למה לצפות כשאתם מצפים", סיפר שגם קמרון דיאז סבלה מההתנהגות של ג'ניפר לופז. אותו מקור שיתף חלק מהדרישות של לופז, ביניהן לאכול בשעות מדויקות, גם אם הם ממש באמצע הצילומים. לפי דיווחים שונים, לופז דרשה מרשת הטלוויזיה BBC חדר הלבשה שיכול להכיל את הפמליה שלה רק בשביל ריאיון, וכשהייתה אמורה להופיע ב-Top of The Pops, השחקנית והזמרת דני מינוג שהופיעה לצידה סיפרה שלופז לא הייתה מוכנה לעלות לבמה עד שלא מעצבים לה את כל חדר ההלבשה מחדש בלבן. מי אמר דיווה ולא קיבל?

ג'ים קארי

לפני שאתם מסתערים עליי עם קלשונות ולפידים חשוב להבהיר: ג'ים קארי הוא השחקן האהוב עליי. גדלתי עליו והוא אחד האנשים המעניינים והמצחיקים בהוליווד. עם זאת, לעבוד איתו יכול להיות לא פשוט, וזה לא בהכרח כי הוא אדם רע – כך לפחות לפי פול ג'יאמטי, שעבד איתו על הסרט "איש על הירח" (1999). בסרט ג'ים קארי גילם את אנדי קאופמן, והיה כל כך שקוע בתוך הדמות עד שיצרו על תהליך העבודה שלו סרט דוקומנטרי ("ג'ים ואנדי" מ-2017). ג'יאמטי מתאר את החוויה עם ג'ים קארי כ"חוויה מאד מוזרה." בראיון לערוץ E הוא סיפר שקארי נשאר בדמות על הסט, וכל עוד הוא בתלבושת. כאשר גילם את דמותו המפורסמת טוני קליפטון (דמות שקאפומן גילם בעצמו לא פעם), הוא היה מסתובב עם גבינה בכיסים כדי להסריח באופן מכוון. וזה אפילו לא הכל – ג'ים קארי גם פיתח מצפון מוסרי מורכב בשנים האחרונות, ולאחר שהשתתף בקומדיית גיבורי העל הסופר אלימה "קיק-אס 2" הפסיק לקדם את הסרט, מאחר והרגיש חוסר נוחות בעקבות מקרה ירי שקרה עם תום הצילומים – ואף הצהיר על כך בפומבי. קשה להעסיק איש עם מוסר. 

ג'ניפר אניסטון

הג'ניפר השנייה ברשימה היא גם הג'ניפר היותר אהובה, שהתפרסמה בעיקר בזכות תפקידה ב"חברים", ואולי כיף לראות אותה על המסך, אבל לעבוד איתה זה סיפור אחר לגמרי. בתור התחלה, ג'ניפר אניסטון בעצמה הודתה (והתביישה בכך, יש לומר) שהשליכה כיסא על במאי שהתייחס באופן מזלזל למנהל התסריט על הסט של "ברוס הגדול מכולם". גם חבריה לקאסט מתארים חוויות לא נעימות: ג'יי מוהר, לדוגמה, שיחק איתה בסרט "תמונה מושלמת" מ-1997, וסיפור בפודקאסט שלו שהיא לא שמחה במיוחד שהמלהקים בחרו בו, במקום בשמות גדולים יותר. והיא גם לא טרחה להסתיר את זה על הסט. למעשה, היא הצליחה להביא את מוהר למצב שבו הוא היה יושב אחרי העבודה, ובוכה בבית של אמא שלו. לא נעים.

מייק מאיירס

דווקא השחקנים המצחיקים עשויים להיות אלה שהכי קשה לעבוד איתם. את מייק מאיירס אתם זוכרים אולי מתפקידו בתור אוסטין פאוורס, אתם יכולים לשאול את שדרן הרדיו ג'יי ברודי מה דעתו. בעצם לא צריך, כי הוא צייץ אותה, בתגובה לסרטון בו רואים את קיאנו ריבס עוזר לאנשי הצוות שלו לסחוב את הציוד. "לאנשים שאומרים שלא צריך לשבח אותו (קיאנו) על כך שהוא עוזר אין מושג איך זה לעבוד בתעשיית הקולנוע. מייק מיירס פיטר אותי על הסט של 'גורו האהבה' כי יצרתי איתו קשר עין, והייתי שם בתפקיד שומר הראש שלו! תנו לקיאנו את הורדים שלו". גם השחקנית איימי היל זוכרת את החוויה הלא נעימה שחוותה על הסט של "חתול תעלול" (2005), אותה היא מתארת כסיוט. היה אסור להסתכל עליו, הוא היה מאחר באופן כרוני, לא דיבר עם אף אחד, ואם הוא היה צריך שוקולד – היה אדם שכל תפקידו היה להביא לו שוקולד. בעצם, עם זה אני דווקא סבבה. תנו לבן אדם לאכול את השוקולד שלו, מה שורף לכם?

מייגן פוקס

בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים כולם אהבו את מייגן פוקס, אותה הכירו בעיקר בזכות התפקיד שלה בשני הסרטים הראשונים של סדרת הרובוטריקים של מייקל ביי. הכול התחיל מראיון למגזין וונדרלנד, בו צוטטה מייגן פוקס כמי שמשווה את הבמאי חובב הפיצוצים לדיקטטורים מפורסמים. "הוא כמו נפוליאון", אמרה פוקס, "הוא מנסה ליצור מוניטין של אדם מטורף ולא שפוי". אחר כך עוד הוסיפה: "הוא רוצה להיות כמו היטלר על הסט, והוא באמת כזה". ובכן, המפיקים של הוליווד לא אוהבים כששחקנים מלכלכים על ההפקה שהם עבדו בה, למרות שזה לא מנע מהם ללהק אותה לסרט השני. גם ממש בשלבים המוקדמים של הסרט השלישי בסדרה, מייקל ביי עוד היה מוכן להעלים עין מהאמירות האלה – אך המפיק סטיבן ספילברג לא היה מוכן לשתוק, במיוחד לאור העיסוק המתמיד שלה בטלפון בזמן הצילומים, והנחה לבמאי לפטר אותה. מזל שיש יהודים בהוליווד.

שיה לה-באף

לפני שעזרא מילר התחרפן והתחיל לתקוף אנשים ולפרוץ למקומות, היה לנו את שיה לה-באף באגף המוטרפים ההוליוודים. מעבר להאשמות כאלה ואחרות על גניבות קולנועיות וספרותיות, לצד שערוריות פליליות נוספות, גם שיה לה-באף הסתבך עם ספילברג אחרי שהוא לכלך על "אינדיאנה ג'ונס וגולגולת הבדולח" (2008). הריסון פורד אמר על לה-באף בראיון: "אני חושב שהוא היה פאקינג אידיוט. כשחקן, אני חושב שיש לי מחויבות לתמוך בסרט מבלי להפוך את עצמי לחרא. שיה הוא שאפתן, קשוב ומוכשר, והוא לומד להתמודד עם סיטואציה ייחודית ומורכבת". המקרה הזה כמעט החריב את היחסים של לה-באף עם ספילברג, אבל הוא לא היחיד שסבל. גם הג'ינג'י האהוב עלינו רופרט גרינט (לעד רון וויזלי) מספר על החוויה של לעבוד עם שחקן מתודי כמו לה-באף, שלקח LSD כדי להיכנס לדמות. גרינט סיפר שהוא החריב לגמרי את המקום, התפשט לחלוטין ודיבר בלי הפסקה על איזה ינשוף. אל תעשו סמים, ילדים. לפחות לא עם שיה לה-באף. 

צ'בי צ'ייס

מי שזוכר את הדמות של צ'בי צ'ייס בסדרה "קומיוניטי" יכול להבין איך זה מרגיש לעבוד עם צ'בי צ'ייס, כי למען האמת אין הבדל מהותי בין השחקן לדמות. דוגמה בולטת היא הפעם שבה צחק על ביל מאריי, וכמעט הלך איתו מכות על הסט של סאטרדיי נייט לייב – אבל לא חסרים לו דברים נוראים להגיד, במיוחד על הסט של "קומיוניטי". בתור התחלה היה את הריב המתוקשר עם במאי הסדרה דן הרמון, שהתרחש בקולי קולות ובאמצע יום הצילומים האחרון של העונה השלישית, אז צ'ייס פשוט קם והלך באמצע, כי התסריט לא הצחיק אותו. בנוסף, בזמן שצ'ייס היה שיכור, הוא שלח להרמון הודעה קולית שלועגת לכתיבה שלו. במהלך ההודעה הוא אפילו אומר לו "חתיכת חרא אלכוהוליסט שמן, יהיה לך מזל אם תגיע לגיל חמישים ושבע עם איך שאתה אוכל". אבל השיא היה כשאמר לדונלד גלובר ואיווט ניקול בראון שהסיבה שהם מקבלים יותר זמן מסך היא שאנשים חושבים שהם מצחיקים יותר, כי הם שחורים. יש לציין שגם שאר הקאסט לא היה להוט לעבוד עם צ'ייס, והם גם הביעו זאת – כשבזמן אחת החזרות חזרות כולם לקחו שאיפה עמוקה, ופשוט אמרו ביחד "לך תזדיין צ'בי". מאז צ'בי צ'ייס באמת נעדר מהמסכים, ואולי זה אפילו לטובה – במיוחד במצב שבו כל אדם שאי פעם עבד איתו יודע כמה הוא בעייתי.