זה סוג של עסק משפחתי, כל עוד שם המשפחה הוא היפ הופ

בזמן שדי.ג'יי מש ומיכאל כהן, הצמד המוזיקלי שעומד בראש לייבל ההיפ הופ העצמאי שיגולה, מגלגלים כל אחד לעצמו ג'וינט (וכך גם אני. כבר מזמן למדתי לא לקחת שאכטות מראפרים לפני ריאיון), יש לי תחושת דה ז'ה וו מוזרה. רגלי מעולם לא דרכה באולפן הקטן בעל שני החדרים שעל יצחק שדה, אבל כבר הייתי כאן או לפחות כבר שמעתי כאן. פה הוקלטו החומרים שיצאו עד כה בלייבל, כולל אלבום הבכורה של עדן דרסו, אלבום הסולו של וייב איש ולאחרונה, המיקסטייפ של הלייבל, שנקרא "שיגסטייפ".

האחרון חשוב במיוחד, כי אסופת השירים הקצרה שיצאה השבוע תפסה את האווירה שחושלה באולפן הזה, לוכדת רגע קטן בתקופה מוזרה של לייבל שקפא בעל כורחו על שמריו. תערובת שירים של ראשי הלייבל, חברי הלייבל וחברים של הלייבל. עם ליינאפ שמורכב מכהן, מש, דרסו, וייב איש, אייטולה והאחים מיכאל וישי סוויסה (לצד תרומה הפקתית מדאבו ושוחט), אספו בשיגולה כמה מהכישרונות הגדולים ביותר בהיפ הופ הישראלי וצילמו תמונה מוזיקלית.

קליק קליק קלאק. תמונה מוזיקלית של משתתפי "שיגסטייפ" (צילום: תמיר מוש)

"רצינו שהפרוייקט הזה יעשה מהר, שכל המהות שלו תהיה ההתלהבות הזאת", מרחיב כהן. "ההיפ הופ זה לגמרי ז'אנר שמאפשר את זה. זה היה תרגיל בלתפוס את הרגע הזה בזמן, שבו זה מה שקורה בשיגולה עכשיו. קליק, הצצה לתוך האולפן. אלה החיים שלנו, אנחנו חיים את המוזיקה הזאת".

איך זה עבד?
"סגרנו לעצמנו איזה שלושה-ארבעה ימים שאני ומש באולפן, כולם יודעים שהם צריכים לבוא מתישהו בימים האלה, כל אחד מגיע מתי שבא לו. היה באמת אווירה של שמח, נדחסנו פה בחלל הקטן, הזמנו גם חברים סקייטרים של מש – משם גם הבאנו את הסקיטים – וכולם באו נורא משוחררים, נורא בקטע של לתת את הוורס ולזרום, להיות ביחד. נדפקנו פה לגמרי, אלכוהול, כל מיני דרכים אחרות של יצירתיות, כל הזמן תנועה ותקשורת בין אנשים".

זה הגיע מהקיפאון של הקורונה?
כהן: "הרעיון לשיגסטייפ היה פחות או יותר מההתחלה, עוד כשביססנו לעצמנו איזה גאנג היה ברור שמתישהו נעשה פרויקט משותף כזה. אפילו להפוך את זה למסורת, שזה יהיה הראשון, ושכל שנה יהיה משהו כזה. אבל אנחנו לייבל שבו כל אומן עומד בפני עצמו, אז לקח לנו זמן לווסת את תשומת הלב שלנו גם לזה". 
מש: "עכשיו בגלל הקורונה, כולנו חווינו איזה שריטה. תחשוב למשל איך וייב איש חווה את זה, ראפר שהוציא אלבום ("העלייה". מ"ש) שהרבה אנשים אומרים שזה אלבום השנה ושזה הראפר הכי אהוב עליהם עכשיו, והוא לא פגש את הקהל הזה אף פעם. לא משנה כמה האלבום הולך, כמה שהוא מקבל תגובות טבות, אתה לא מרגיש את זה עד שאתה לא רואה את המקום מפוצץ ואת הקהל שר את המילים איתך. אז כולם דחו את הריליסים. עברו כמה חודשים, הסתכלנו קדימה, היינו תקועים. אז אמרנו שחייבים להוציא משהו".

אז זה כל מיני שירים שאספתם על הדרך?
מש: "בכל אלבום שאתה עובד עליו יש לפחות שני טראקים ממש טובים שלא נכנסים. אנחנו מאמינים שאלבום צריך להיות עולם, ולפעמים אם אתה דוחף משהו בכוח לאלבום, גם אם הוא להיט, זה נדפק".
כהן: "זו פשוט מוזיקה שנוצרה פה שאנחנו אוהבים, שאנחנו נהנים ממנה, שהיא קרובה ללב שלנו, והיא פשוט לא התאימה לאף מסגרת אמנותית אחרת. הרעיון היה לקחת את כל הזרעים האלה – קטעים שלא נכנסו לפרוייקטים, דברים שמתבשלים באולפן – ולשים אותם בשיגסטייפ. שזה יהיה המקום שלהם. זה גם המקום שבו אפשר לנסות, לבדוק, להראות טיזרים, לשתול את ההפתעות. זה מגניב להכניס דברים שהם פרש, שעוד לא שמעת".

כולנו חווינו שריטה בגלל הקורונה.  די.ג'יי מש, עדן דרסו, ארגמן, אייטולה, וייב איש וכהן (צילום: תמיר מוש)

הדברים שעוד לא שמעתם הם לא רק שברי עולמות שהגיעו למיקסטייפ, אלא גם שני כוכבים חדשים בשמיים – אמ.סי חי וארגמן. הראשון הוא ראפר אנונימי בעל קול יוצא דופן שמתחבא מאחורי מסיכת סקי שחורה, ועל השני אני יודע אפילו פחות. "אם.סי חי זה האיזי אי שלי", מגלה מש. "זאת אומרת, מישהו כזה שישבת וכתבת איתו, שהוא לא באמת ראפר. זה איזה בחור בגילי (38) שאני מכיר מגיל 16 מהסקייטרים בגולדה, שהוא קצת יותר קיצוני מכולם. אני עפתי על פריסטיילים שלו, אמרתי לו שיבוא להקליט, וזה לקח הרבה זמן ושכנועים אבל היה ממש צחוקים באולפן. זה גם אטיטוד. קצת פאנק בהיפ הופ, אבל לא בקטע של גיטרות עכשיו, אלא האטיטוד הזה של בוא תתקרב לבמה אבל יש מצב שתקבל איזה נגחה".

אז למה המסיכה?
מש: "זה היה לנסות לההפוך אותו לצללית, וגם חלק מלהצליח לשכנע אותו לעשות את זה. לא בא לו טוב שביום יום יקשרו אותו להיות ראפר".

גם עם ארגמן אתם שומרים על סודיות? מה השם האמיתי שלו?
כהן ומש: "ארגמן"

נו די, שחררו לי משהו.
מש: "לא, באמת ככה קוראים לו. ארגמן אשכנזי".
כהן: "לא היית מכניס מישהו כזה לאולפן? הוא באמת פשוט כישרון מגניב, מלודיסט חריף עם קול מיוחד, ברגע ששמעתי את הדברים שהוא עושה ישר רציתי להיכנס איתו לאולפן. זו רק ההתחלה".

אז הוא חלק משיגולה עכשיו?
מש: "הוא עדיין רק חבר משפחה. כמו בוו טאנג, Affiliate".
כהן: "אנחנו לא להקה ולא הרכב ראפרים שביחד. אנחנו בית לכמה אמנים מאוד טובים ושונים עם איזה סטייט אוף מיינד. זה בעיקר דברים שאנחנו עושים, מה שאנחנו מפיקים, מעורבים בו, אמנים שאנחנו מאמינים בהם, פשוט נתנו לזה ת'שם".

מי האבהי ומי המחשבון. מיכאל כהן ודי.ג'יי מש (צילום: תמיר מוש)

השם הזה, שמלווה אותם כבר 4 שנים, עבר כמה גלגולים בדרך. שמעתי את המילה שיגולה לראשונה בפתיחת האלבום "ימים ארוכים" של כהן@מושון, ועד היום אין לי מושג אם יש לה משמעות. כשהמילה הפכה ללייבל ב-2017, מש אייר את הלוגו והשניים (יחד עם שותפם להרכב, מיכאל מושונוב) החלו לגייס אמנים להגשמת החזון, אבל בסוף מצאו את עצמם מנהלים סוג של עסק משפחתי, כל עוד שם המשפחה הוא היפ הופ. יש גם צלע שלישית, סטפני זינגר, "מנהלת כללית שלנו", מתאר אותה כהן. "בחורה פשוט מוכשרת ומדהימה וזו ברכה שיש לנו אותה. היא מפיקת על, אבל גם יכולה לתת פתאום קולות רקע כשצריך".
מש: "כל אחד והאגף שלו".

על מה באמת כל אחד אחראי?
מש: "על מה אתה חושב?"

חוץ מהוויד.
מש: "לא לא, על הוויד נמאס לי להיות אחראי".
כהן: "האמת שלמרבה הפלא, מש הוא המחשבון. אתה לא תאמין, כאילו בתוך כל הענן הזה יש איזה מעבד אינטל מאוד חזק".

מה לא הייתי מצפה שכהן יהיה אחראי לו? 
מש: "אתה אולי מכיר אותו בתור ראפר וזה, אבל כהן ממש אבהי כלפי האמנים".

מה זה בעצם אומר בכלל, להיות לייבל ב-2021?
כהן: "קודם כל זה חותמת, איזה סטמפה על המוצרים שאתה מייצר או עומד מאחוריהם. כשהקמנו את הלייבל עם מושון זה היה מתוך מחשבה שהגענו למקום שאנחנו יכולים ורוצים לתת, שיש לנו ניסיון, איזשהו מעמד, ושגם יש כבר דור צעיר ששווה לעבוד איתו. בזמנו אלו היו עדן דרסו וסוויסה. ככה זה התחיל, והחזון הזה עדיין נשמר. אנחנו עושים את השיט שלנו, עובדים עם אמנים צעירים, מנהלים חלק מהם, מפיקים חלק מהם".
מש: "אני וכהן לא רואים את עצמנו כיוצרים דומים, אבל יש לנו איזה הסכמה הדדית של גישה למוזיקה. אנחנו פשוט מביאים את החלק הזה בהיפ הופ שנקרא קרו או קליק. בסופו של דבר אנחנו מייצרים פרויקטים לנו ולאחרים, אבל אנחנו עדיין גם חברים שלהם".