לאורך השנים, אנחנו, תושבי מערב שכונת שפירא, חוזים במופעים חוזרים ונשנים של הפקרת ביטחוננו האישי – בין אם זו הפשיעה הגואה, צרכנות הזנות הגלויה ברחובות או היעדרן המוחלט של מסגרות ראויות לנוער. טיפול בשורשי הבעיות הללו דורש משאבים, כוח אדם והרבה רצון טוב ולצידם שיקולים פוליטיים. אלו תהליכים ארוכי טווח. עם זאת, מאז שבעה באוקטובר נחשף מחדל מסוג אחר, כזה שאין לו תירוץ של "מורכבות חברתית": היעדר מיגון בסיסי לתושבים בעת מלחמה.

>> תהיו חזקות? אנחנו חזקות. מי שלא חזק הוא מי שהפקיר את העורף
>> ביעור חד"פ: בפסח הזה יש הזדמנות לעצור את המכה ה-11 של החג

בעוד שהתמודדות עם פשיעה היא אתגר מתמשך, את עניין המיגון ניתן לפתור באופן סביר, כאן ועכשיו. הפתרון מונח על השולחן: הצבת מיגוניות בחלקה המערבי של השכונה. המקלטים הציבוריים בשפירא נבנו לפני עשרות רבות של שנים. באותה תקופה מערב השכונה היה אזור של תעשייה קלה עם מעט מאוד תושבים. מאז, המציאות השתנתה ללא היכר: הנגריות ובתי המלאכה הוסבו ליחידות מגורים, כמות התושבים זינקה, אך מספר המרחבים המוגנים לא עלה בהתאמה.

בשבוע האחרון הביעה העירייה נכונות עקרונית להציב מיגוניות במערב השכונה. כתושבים למודי אכזבות, אנו רואים כיצד גלגלי המכונה הבירוקרטית מסתובבים לאט מדי. לא נופתע אם גם הסבב הנוכחי יסתיים בלא כלום

התושבים שגרים כיום באזור נאלצים להסתפק בשני מקלטים קטנים בלבד, וממ"קים באשכול גנים שנאבקנו על פתיחתם. בשעות מסוימות הדוחק שם הופך לבלתי נסבל ומסוכן. פעמים רבות במהלך השנתיים וחצי האחרונות, תושבים נותרו מחוץ למקלט פשוט כי לא היה מקום. הייתי עד לכאוס ולבהלה. התוצאה קשה. רבים מהשכנים שלנו פשוט התייאשו. הם נשארים בבתים, שלעיתים אינם יותר מצריפים ומקווים לטוב.

פוטנציאל האסון במקרה של נפילה ישירה באזור צפוף כזה הוא גבוה במיוחד. מוקד 106 מפנה למקלט הגדול (והמוזנח כשלעצמו) בתחנה המרכזית אך המרחק לשם הוא רב מדי וזה אינו פתרון לתושבי מערב השכונה.

בשבוע האחרון, לאחר מאבק ממושך מצד תושבי שפירא על מנת להציף את הבעיה, הביעה העירייה נכונות עקרונית להציב מיגוניות במערב השכונה. ועם זאת, כתושבים למודי אכזבות, אנו רואים כיצד גלגלי המכונה הבירוקרטית מסתובבים לאט מדי. לא נופתע אם גם הסבב הנוכחי יסתיים בלא כלום, העניין שוב יוזנח, וביום שאחרי עובדי העירייה כבר יהיו עסוקים באתגר הבא.
עיריית תל אביב-יפו חייבת להתעורר ולהבין כי מיגון בסיסי אינו פריבילגיה ואינו נושא למריחת זמן. הגיע הזמן לעבור מהבעת אמפתיה למעשים.

• טור דעה
• מלחמת איראן
• שכונת שפירא
• מקלטים