"יש לי סנטימנטים לרחוב העבודה": תעודת התושב של שמעון פרס
פרסום מחדש לרגל מותו: לפני 13 שנה ישבנו עם שמעון פרס לשיחה על העיר, פינות החמד שלה והסודות שהכיר רק מי שגר בה למעלה משמונה עשורים
תעודת תושב: שמעון פרס
אזור מגורים
"רמת אביב, אנחנו גרים כבר ארבעים שנה שם, באותה דירה. לפני כן גרתי בארלוזורוב פינת בארי, ולפני כן בשיכון צבא קבע ביד-אליהו. כשעברתי לתל אביב לראשונה בגיל 11 התגוררתי ברחוב העבודה".
הזיכרון התל-אביבי הכי מוקדם שלי
"כשקנו לי אופניים לבר-מצווה והייתי רוכב עליהם וסופר את הבתים, רוכב לראות את שני השקמים הגדולים בקינג ג'ורג' שאהבתי. אחר כך אהבתי את הים. בית הספר התיכון שלי היה ב'גאולה' והיינו יורדים לחוף הים שלידו, מפליגים בחסקה, אני וחבר. בשנים האחרונות אני רואה את תל אביב יותר ברכב מאשר ברגל, שומרים עליי כל הזמן וזו מעין מחיצה ביני לבין העיר".
מה אני אוהב בתל אביב?
"תל אביב עושה תמיד את הרושם שמצד אחד כאילו היא הולכת להתרומם וברגע שני היא קשורה לאדמה בעבותות מעשיים. יש בה את הכפילות הזאת של אוויר מרחף ובטון מוצק, יחד עם אורבניות רבה מאוד. תל אביב היא היצירה העברית הכי יפה מבחינת התרבות, הספרות, הרוח, אני גם חושב שרון חולדאי עשה בשנים האחרונות עבודה נהדרת בתל אביב עם הטיילות, הספסלים והקיוסקים. תל אביב זה הבית שלי, אני אוהב אותה, יש לי שם את המשפחה, האוכל, הספרים, ורוח הים שאני אוהב. למה לנדוד למקומות אחרים?"
מה אני פחות אוהב בתל אביב?
"כמו שיש בה הישגים יש בה אוסף של שגיאות, למשל אין אף רחוב ישר בתל אביב".
היוצר הכי תל אביבי בעיניי
"נתן אלתרמן שגם היה ידיד שלי וכתב את שירי תל אביב"
רחוב אהוב בתל אביב
"יש לי הכי הרבה סנטימנטים לרחוב העבודה. רחוב קטן, נעבעכי כזה, אף פעם לא היו בו דברים יוצאים מן הכלל אבל זה הרחוב הראשון שבו התגוררתי בתל אביב".
מה הכי משמח אותי בעיר?
"חיי התרבות, הקונצרטים, התערוכות, הארכיטקטורה החדשה, הניסיון להחזיר את יפו לתל אביב, האוניברסיטה, התיאטראות, והדור הצעיר".
מה הכי מרגיז אותי בעיר?
"מרגיזה אותי הרשלנות וחוסר התרבות".
מסעדה אהובה עליי בעיר
"לא רוצה להגיד כי זה יפגע באחרים".
בית קפה
"בזמן האחרון הייתי פעמיים ביול על יד נהר הירקון".
פינת חמד סודית בעיר
"האמת? המרפסת של ביתי. יש לנו מרפסת קטנה שזה 'כלוב', אבל אני יכול לשים כיסא וליהנות מרוח הים, ולקרוא ספר, ולהיות מנותק מכל העולם".
מה נותן לי השראה בעיר?
"הרבה מאוד שירה וספרים, גם שירה בציבור, אנחנו עם שלא יודע לדבר אבל יודע לשיר, עם שלא יודע ללכת אבל יודע לרקוד".
מה היה הופך את העיר למושלמת בעיניי?
"להכניס אותה למסגרות יותר אסתטיות, אני זוכר את חוף הים לפני שנים, ואת הירקון לפני שנים, יש הרבה בתים שצריך לחדש את הפסאדה שלהם. אני לא בטוח שמוצא חן בעיניי שפתאום יש כל כך הרבה גורדי שחקים, היחס שלי לזה הוא מאוד קונטרוורסיאלי, אני מוצא בזה הרבה יופי אבל אני גם אוהב את העיר יותר אינטימית ללא הארוגנטיות של גורדי השחקים. אני חושב שבכל הצהרה תרבותית צריכה להיות מידה של איפוק. ולפעמים, כשאני מסתכל על התאומים של עזריאלי שנוגעים בשמיים הם נראים לי כמו גבר ואישה".
אזור שאין לו מספיק תשומת לב
"השכונות, מטפלים בעיקר במרכז כל הזמן".
מוסד תל אביבי
"מביאליק עד אלתרמן, אי אפשר לתאר את תל אביב בלי בית ביאליק ששוכן בקרבתו של ביתו של ראובן הצייר, מוקד תרבותי משכבר הימים שלא נס ליחו".
זיכרון מפינה מסוימת
"'הבית האדום' שכבר לא קיים ליד בית הקברות המוסלמי הישן שייח' מוניס, שם שהיתי בצעירותי במחנות של הנוער העובד ויותר מאוחר בהגנה. אני גם זוכר את המבנה של קולנוע מוגרבי שכבר לא קיים עם הגג הנפתח".
מהו תל אביבי בעיניי
"תל אביבי זה אדם שנקרע לגזרים בין הקבוע לבין המשתנה, תל אביב זה מאבק בלתי פוסק עם פיתויים".
לאן הייתי לוקח תייר שמגיע לתל אביב
"ליפו העתיקה, למוזיאון תל אביב, לשפת הים".
בילויים אהובים עליי
"דברים משתנים עם השנים, פעם הים הגדול וכל מה שבתוכו וסביבו על החוף, היום הפינה הקטנה שלי בבית, אני אוהב מאוד את מה שנעשה בנמל בשנים האחרונות, לפעמים אני בא לשם לבקר ומקבלים אותי יפה מאוד אבל אני עומד על הקונטרס, אני כאילו מייצג תקופה אחרת".
תקנה עירונית חסרה
"לא חסרה תקנה, חסרה תרבות. לא מאמין שניתן לשנות דברים על ידי תקנות".
מה באישיות שלי הוא תל אביבי
"תחושת החופש".
מהי תל אביב בעיניי
"תל אביב זו ממלכת הבנייה העברית הראשונה, והארכיטקטורה היא התחרות מתמדת של האופי שהולך ומתגבש יחד עם הצורך להביע את החדש. אני מאוד אוהב ארכיטקטורה, ואני חושב שלא נעשים מספיק די מאמצים ולא משקיעים מספיק באסתטיקה של הגינות, של הפסלים, יש יותר דגש על הדקלרטיביות מאשר על האסתטיקה, הייתי רוצה לראות את העיר משקיעה יותר באסתטיקה, בשקט, בהפנמה, אבל אני אוהב את תל אביב מאוד".