כאן רואים עצמאות: הסדרות הישראליות הכי טובות של כאן 11

טלוויזיה ישראלית מפוארת. "שעת נעילה" (צילום: יחסי ציבור/כאן 11)
טלוויזיה ישראלית מפוארת. "שעת נעילה" (צילום: יחסי ציבור/כאן 11)

כמה שניסו לרסק אותו, התאגיד עדיין חי וקיים, ואפילו בתקופת שפל טלוויזיונית מצליח להביא את הסדרות הכי מעניינות על המסך המקומי. אלו 14 הסדרות שהפכו את התאגיד למפלצת תוכן טלוויזיוני. היי, לפחות משהו אחד עדיין עובד פה

13 במאי 2024

תקופת המלחמה הנוכחית לא היתה קלה לטלוויזיה הישראלית, אבל מצד שני – מתי בפעם האחרונה היה לה קל? הערוצים המסחריים נקלעו ללופ ריאליטי בלתי נגמר, בערוצי הכבלים והלוויין יש על כל סדרת דרמה איזה ארבע גולסטאר, ויוצרי הטלוויזיה הישראלית נשארו עם מוקד אחד אליו כולם מכוונים – כאן 11.

>> למה ביטלנו את רשימת מסיבות העצמאות הכי טובות בתל אביב?
>> יש רק מסיבה אחת שהגיוני לרקוד בה הערב. המסיבה של שורדי נובה

רף התוכן של הערוץ הציבורי היה גבוה עוד מהשקתו, אבל אנשי התאגיד הראו לנו שוב ושוב לאן כדאי לשאוף, עם דרמות מלחמה בשיתוף HBO, דרמות ריגול עם אפל TV, סדרות איכות ליודעי חן ולהיטים ארציים שלא מעליבים את האינטיליגנציה. מי היה מאמין, כשנותנים לאנשים לעשות פה תוכן טוב, זה בדיוק מה שהם עושים. קונספט חדש כזה, אולי כדאי שעוד ינסו. אספנו את 14 הסדרות שגרמו לנו להבין שכאן 11 זה הערוץ הישראלי המוצלח מכולם.

שעת נעילה

מה עוד לא נאמר על דרמת המלחמה המונומנטלית הזו, שחזרה לפצע המדמם תמידית של מלחמת יום הכיפורים ונמכרה ל-HBO? אם חייתם מתחת לסלע מאז 2020, דעו שמדובר באחת הסדרות הישראליות המרשימות וגם הקשות לצפייה אי פעם. את כל זה היא עשתה בעזרת סיפור מרובה עלילות והמוני שחקנים ושחקניות, ובעזרת תוכנית לווין של דיון וניתוח היסטורי ("אחרי נעילה") ופודקאסט ("שיחת נעילה"). אה, וזה היה גם תפקיד הפריצה של שחר טבוך, אבל מי זוכר.

היהודים באים

היא אמנם רק מתחילה את עונתה השישית, אבל "היהודים" כבר הפכה למוסד קומי ישראלי של ממש. וזה די מפתיע, גם בשל דרך החתחתים שעברה עד שהגיעה לשידור, וגם בשל הבחירה לייצר מערכונים עם מבוססים על היסטוריה ומיתולוגיה, אבל בכל עונה מחדש הם מוכיחים לנו מה שידענו די מההתחלה – כשעושים קומדיה טובה, גם אם היא סאטירית, נשכנית, בועטת, היא צריכה להיות קודם כל קורעת. לא בכל המערכונים מצליחה "היהודים" להצחיק, אבל באלה שכן היא מכאיבה בבטן, ובאלו שלא – היא גם מכאיבה בבטן, פשוט בדרך אחרת. אם זה היה תלוי בנו, היא יכולה להמשיך עוד שנים על שנים, שרק ימשיכו לבוא.

המפקדת

בשביל מה השידור הציבורי נולד אם לא עבור סדרה שדוקרת את צבא הגנה לישראל בדיוק בנקודה הזו במותן שגורמת לו לצחקק? הקומדיה הנהדרת של עטרה פריש וניר ברגר הביאה לנו הרבה יותר מאת אלונה סהר – אחרי שנים בהם אנחנו רואים את האבסורד הצה"לי של טירונות בנות בעיקר בסדרות דוקו, סוף סוף נולדה סדרה קומית שעוסקת באטימות, המבוכה, הכישלונות ורוח הנעורים במדים של המוסד הישראלי הכי מרכזי (אוקי, חוץ מאפס ביחסי אנוש). חוץ מזה, יש לה גם פסקול פשוט משגע ועונה שניה שמתעסקת בביזנס קצת יותר רציני. מעניין אם תהיה עונת מלחמה.

סובייצקה

חשבנו שאנחנו יודעים לאיזה סדרה אנחנו נכנסים כשהפעלנו את הפרק הראשון של "סובייצקה", הקומדיה המתוקה על סטודנטית שמפתחת תודעה חברתית אחרי תקרית גזענית בביטוח לאומי. הופתענו לגלות משהו מורכב יותר – צלילה אל תוך עולמה של צעירה במשבר זהות, שמחפשת ליישב את הצדדים השונים שבה ועל הדרך עושה לא מעט טעויות (אבל בחינניות גדולה ועם רצון ללמוד ולהתפתח). מעבר לכתיבה והבימוי המשובחים, יש כאן קאסט מופלא שמונה שחקנים כמו יבגניה דודינה, דניאל סטיופין (AKA אנטולי מ"קופה ראשית"), לנה פרייפלד וכמובן סוזאנה פפיאן בתפקיד פריצה אדיר. אה, וגם דניאל מורשת בתפקיד פלוץ תל אביבי מצוי.

טהרן

סדרת הדגל של כאן 11 אמנם ירדה ברמתה בעונה השניה, ועכשיו עם המלחמה והכל בכלל נמצאת בבעיה, אבל לא נשכח לה את מה שהיא עשתה עוד בעונתה הראשונה והמצוינת, שהביאה אותה לזרועות אפל טי.וי פלוס (וגם לקחו לנו את הזכות לצפות בה ביוטיוב, אבל זה מחיר קטן לשלם), חוץ מזה, הם הביאו את פאקינג גלן קלוז. תראו לנו עוד סדרה ישראלית עם פאקינג גלן קלוז. אז עם כל הביקורת האפשרית, מדובר בהפקת פאר שלא הייתה כמותה בישראל ורק על זה מגיעות לתאגיד השידור משאיות של רספקט.

שטוקהולם

איפה עוד הייתם מקבלים שתי עונות של קומדיה שחורה נהדרת, מבוססת על ספרה המעולה של נועה ידלין, עם קאסט שכולל את תיקי דיין האדירה, ליאורה ריבלין, שלמה בראבא, דבלה גליקמן, ששון גבאי ועוד מעילית השחקנים החטייארים של ישראל? בשום מקום, זה איפה. ממתק איכותי ששווה כל שקל מכספי הציבור שהושקעו בו.

איסט סייד

דרך עיסוק בנושא נפיץ במיוחד – רכישת בתים במזרח ירושלים למטרות ייהוד – "איסט סייד" מפגישה דרמה, מותחן אקשן וסיפור משפחתי בחבילה אחת. יהודה לוי מככב בתור אב יחידני שמוכן לעשות כל דבר בעולם למען הבת שלו. בהתאם לזה, גפן קמינר היא הלב הרגשי המובהק של הסדרה, וגם סימנה וי על ייצוג ראשון מסוגו של שחקנית אוטיסטית בטלוויזיה הישראלית. ההפקה המושקעת משדרגת את כל זה מסיפור מסקרן לדרמת-מתח עשויה לעילא ומושלמת לבינג'.

חזרות

בניקוי ארז דריגס, מדובר באחד הלהיטים המפתיעים של השנים האחרונות – מי היה מאמין שכל כך הרבה אנשים יתעניינו בקומדיית אנסמבל קטנה על עולם התיאטרון וזוג אקסים שעובדים ביחד? אפילו לא אנחנו. ובכל זאת, הכתיבה הטובה, המשחק המאופק (ולא רק של קארינה) והעיסוק המרענן ביחסים בין אישיים הפך את הסדרה הקטנה הזו ללהיט ענק. בפועל, מדובר בהימור גדול שהחזיר את ההשקעה (גם אם דריגס חירב חלקים).

קופה ראשית

בדומה ליהודים באים, גם "קופה ראשית" הייתה מתנה שבכאן 11 השכילו לרשת ולטפח, אבל לא מדובר באקט מובן מאליו. מעמד הקאלט שלה נבנה בעיקר החל מהעונה השנייה ואפשר ממש לראות את הקפיצה שעשו מרגע שהגיעו לתאגיד ועד להפיכתם לאחד מהמוקומנטרים המצליחים בישראל. ניהול נכון של דמויות המפתח – כולל הפודקאסט המצליח של הקצביה וחרף ההופעות התדירות בפרסומות ובכל פינה אחרת – השאירו את המותג הטרי בתודעה מבלי להמאיס, והצפייה לעונה הבאה הופכת אט אט למסורת ישראלית. והנה, אפילו קיבלנו ספיישל מלחמה וספיישל עצמאות – וכך למעשה, מבלי שהבנו אפילו, נולד לנו כאן פרנצ'ייז קומי חדש שסביר שיוליד עוד יצירות בהמשך.

הצבי

כנראה שרק תאגיד השידור יכול להביא למסך שלנו סדרה המתרחשת בירושלים מאה ה-19 וכוללת סצנות שלמות בשפה הרוסית – ולא רק להביא, אלא ממש להפוך אותה לשיחת היום. "הצבי" היא דרמה קומית מקסימה במיוחד, שהשחזור התקופתי בה אולי צנוע מזה של סדרות היסטוריות מהעולם אבל היא מפצה על כך עם דיאלוגים שנונים, יחסים מרתקים בין דמויות וקסם אישי מכאן עד אודסה. סוזאנה פפיאן בתפקיד הראשי כבשה את ליבנו פעם נוספת (ע"ע "סובייצקה"), ואחרי שתצפו בה כאן תתקשו מאוד לא לפלוט ספונטנית משפטי מפתח כמו "שיחה רזה בעברית".

ליגה ג'

הסדרה שעזרה לז'אנר התיעודי בישראל לעלות ליגה (סליחה). מהצבעוניות המודעת לעצמה של העונה הראשונה ועד לעגמומיות המרחפת ממעל של העונה השניה, "ליגה ג'" הישירה מבט (וצילום מהמם) לשכונה הישראלית על כל גווניה, מבלי להסתיר או להדגיש יתר על המידה את העליבות האינהרנטית. עצם העובדה שבעונה השנייה התמקדו בסיפורים על שופטת שמתמודדת עם יציאה מהארון, שחקן עבר שמנסה לקבל הזדמנות נוספת אחרי הסתבכות עם החוק ומספר קבוצות ערביות שמתמודדות עם תקציבי אבק (ואם פספסתם, את כל הסיפורים תוכלו לקרוא בריקאפ שעשינו על העונה) מוכיחה שהיא לא רק בידור מצוין, אלא גם סדרה שבאמת שופכת אור על הנקודות האפלוליות והרגעים הכי אנושיים של הליגות התחתונות של ישראל, ואנחנו אפילו לא מדבר על הכדורגל.

האחיין שלי בנץ

קודם כל אל תהיו קטנוניים – "האחיין שלי בנץ" אולי עלה בחינוכית, אבל משודר גם בכאן 11. זה אולי סיטקום לילדים, אבל הוא גם אחד הסיטקומים הטובים ביותר שיצאו בישראל בפחות מזה שנים – קאסט קומי שלא מרגיש כאילו נטחן עד דק על המסך, דמויות ארכטיפיות שמרגישות חדשות, תסריט מצוין ובעיקר מלא מלא מלא פאנצ'ים. זה כבר נהיתה כמעט קלישאה להגיד שכשמתייחסים לילדים ברצינות של מבוגרים, התוכן הטוב ביותר נולד, אבל "בנץ" הראתה שכשמתייחסים לילדים באפילו יותר רצינות מלמבוגרים, התוצאה היא התוכן הכיף ביותר.

מהצד השני עם גיא זוהר

רק תאגיד שידור ציבורי יכול להקדיש תוכנית יומית שלמה לבדיקת עובדות מול סיפורים שהתפרסמו בתקשורת, ורק גיא זהר יכול להפוך תוכנית כזאת לעונג צרוף של שנינות והקפדה על עיתונות נאותה ומבוססת עובדות. בעולם שבו "עיתונות" היא מילה שעושה את דרכה אל המוזיאון והגנזכים, זה הופך את "מהצד השני" לתוכנית החשובה ביותר בלוח השידורים של כאן 11.

שב"ס

זה קצת מפתיע כמה מהר נשכחה תכנית המערכונים הנהדרת הזו, שגם אם לא היתה מושלמת, נשארה בכל חלקיה נהדרת, צינית בדיוק במידה הנכונה וחכמה יותר מרוב מה שאנחנו רואים על המסך שלנו. שתי העונות ששודרה סיפקו כמה מערכונים נהדרים (וגם את השיר החלופי האהוב מכל). אולי הניסיון הלא מצליח של יוצריו להרים סוג של ספין-אוף אקטואלי בדמות "ערוץ אפס" השכיח טיפה עד כמה הם חדים וקורעים מצחוק כשיש להם את הזמן לשבת ולכתוב בסבלנות. אם במקרה פספסתם בזמן אמת, זה בדיוק הזמן לצפות.